שאלה:
ישנם מספר דברים שלא זכיתי להבין. לא שאלה שנועדת למעשה הלכתית אז המתנתי עד שיעבור הלחץ של הימים וכעת אפשר לעיין.
ת"ב הרי אסור בשאילת שלום, אסור בהסיח הדעת מהאבלות, ואסור בת"ת, וכל העניניים הטובים שמוזכרים בפרשיות שמותר ללמוד יש לדלג עליהם. והנה לאחר חצות היום מקילים במלאכות "קלות", מותר בדבר האבד, ועקרונית אפשר ללכת לעבודה. במיוחד בעלי מכולת. לאן נעלם איסור הסחת דעת? כמו כן הן במגילת איכה והן בקינות מסיימים הרבה מהם בנחמה! ("בשובי לירושלים" "ושכינה שבה אל מקומה" ועוד רבים כאלה). וב"ציונים" דורשים בשלום העיר, בשלום אסיריה, ובשלום מתאבליה. מה קרה לאיסור שאילת שלום? נקודה נוספת לגבי הציונים, אני יכול לראות בזה כמיהה וכיסופין, אבל להצהיר "אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת-כְּפִירָיִךְ, אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ?" האומנם? מה יקרה כעבור חצי יום? "איך אעלוז בפורים!" עוד חצי שנה נתגלה כדוברי שקרים? וכן "בָּךְ כָּל בְּהֵמָה וְעוֹף חָכְמוּ עֲדֵי כַּחֲמוֹר הָיָה לְפָנִים לְבֶן יָאִיר חֲמוֹרָיִך" האמנם? מחז"ל משמע שהחמור ההוא היה מ"יחידי סגולה".
נקודה אחרונה, כנראה שזה נובע מכהות חושים שלי, אבל כשמתסכלים על החורבן ועל ההרג הרב שהיה והנה מיחדים קינה על "בן ובת של כה"ג"? ובקינה כ"ה, "מי יתן ראשי מים" על הרוגי אשפירה "כולם עשרה". אם כל הצער והכאב, שני אנשים פה, עשר שם. עליהם מיחדים קינה מיוחדת?
מחילה על ריבוי השאלות, פשוט שנים אני מסתובב איתם וכעת, אחת ולתמיד, רציתי לברר.
תשובה:
שלום וברכה
שאלותיך שאלות חכם הן, אינני יכול להביא לך תשובות מנומקות, אבל את תחושתי שלי.
1. לגבי היסח הדעת אין כאן שאלה, שהרי בענין זה גופו חילקו בין קודם חצות שכל היסח הדעת אסור, לבין לאחר חצות שכל מלאכה שאין בה שינוי ויהיסח הדעת שלממש מותר, כמו עבודות בית קלות וכיוצא בזה.
2. שאילת שלום שאסורה היא בין אדם לרעהו, תפילה לשלום עם ישראל ודאי מותר.
3. לגבי מה שהצגת כשקר ודאי אין כאן שקר, ראשית אנחנו לא אומרים תחושות מדוייקות שלנו, אלא אומרים את תפילותיו של רבי יהודה הלוי ואחרים, ומתחברים אליהם ומשתדלים להזדהות איתם, ואני בטוח שהתחושות הללו מבטאות במידה רבה מצה שמרגיש כל היודי שקורא אותן, גם אם הוא יודע שלא כל השנה הוא מרוכז באבל ובהיסטוריה ובצער, אבל עכשיו הוא מעיין בדברים ומצטער צער אמת.
4. ההתמקדות בבן ובת אינה צער על שני אנשים ספציפיים, אלא הם משמשים כמשל לסיטואציה, איך האנשים הכי מרוממים הגיעו לצער כזה ולשפל כזה, וזה משליך על התפיסה של כל החורבן, שפלותו של עם ישראל בגלות הניתן למשיכה וכל אחד יכול לעשות בהם כרצונו ללא כל הגבלה. אני חושב שגם מי שרוצה להרגיש ולהבין את הצער על חורבן יהדות אירופה, טוב שיתמקד בזכרונות של אנשים מסויימים, בכאב על משחוה מסויימת שנכחדה זה מחדד ממחיש ונוגע הרבה יותר ממספרים כלליים שאינם נוגעים ממש באנשים.
שנזמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.
האם אפשר להדליק נר נשמה לנפטר בתשעה באב
אפשר.
השאר תגובה