בס"ד

מאמר השבוע עוסק בפסוק האמור בפרשה 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו'. ונעסוק במספר שאלות מצויות בנושא של שמיעת וקבלת התפילות שלנו ע"י בורא עולם, שלא תמיד העזנו לשאול את עצמנו, אולם הם מציקים לרבים מאיתנו, האם התפילות של כל אחד מאיתנו נענות, או רק תפילות של גדולי הדור או צדיקים מיוחדים? מדוע לעיתים אנחנו חשים שהתפילות שלנו לא נענות? האם זה סיבה להתייאש? כיצד נוכל להתמיד לבקש על דבר מסוים שנים על גבי שנים, למשל זוג ששנים ארוכות לא זכה לפרי בטן? בחור מבוגר שלא מצליח למצוא את בת זוגו שנים ארוכות? אם הקשיים שלנו הם לטובתנו, והכל לטובה כיצד נתפלל ונשנה את המציאות הטובה רק כי אנחנו לא רואים את כל התמונה? האם עלינו לחשוש שמא לא נבטא את הבקשה נכון ונגרום נזק בתפילה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

שמיעת וקבלת תפילותינו

בפרשת השבוע משה רבינו משבח את עם ישראל במילים הבאות: (דברים ד ז) 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו'. כלומר המעלה העצומה של עם ישראל היא שהשם קרוב אלינו בכל קריאה שאנחנו קוראים אליו. במאמר השבוע נעסוק במספר שאלות מצויות בנושא של שמיעת וקבלת התפילות שלנו ע"י בורא עולם, שלא תמיד העזנו לשאול את עצמנו, אולם הם מציקים לרבים מאיתנו, ואשתדל להביא תירוצים שמעתי מרבותי שכל אחד יכול להתחבר אליהם ובכך להבין היטב את ענין התפילה.

האם כל אחד מאיתנו יכול להתפלל – והתפילות נענות?

אחד השאלות המציקות ביותר הוא האם כל אחד מאיתנו יכול להתפלל וכל התפילות שלו נענות, או שמא הוא צריך להיות אדם צדיק ומיוחד, אולי רק רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל כדי שתפילותיו יענו?

נפתח בדברי המדרש (דברים רבה ב יא) על הפסוק שפתחנו בו את המאמר, המדרש מספר כי משה רבינו פנה לבורא עולם וביקש ממנו, כאשר יבא היום ועם ישראל יהיו נתונים בצרה, אולם לא יהיה מי שיבקש עליהם רחמים תענה להם מיד. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'משה חייך בכל שעה שיקראו אותי, אני אענה אותם', כפי שנאמר בפסוק: 'כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו'.

רבי עזריה פיג'ו בעל הגידולי תרומה (בינה לעיתים דרוש סא) שואל הרי משה רבינו מדבר על תקופה שאין בעם ישראל מי שיבקש רחמים ויתפלל, ובכל זאת הוא מבקש מהבורא יתברך שיענה לעם ישראל גם בלי שאי מי מבקש, ובמדרש נראה כי הבורא נענה בחיוב לבקשתו של משה רבינו, אולם הוא אומר כי רק כשמישהו יקרא אותי אני אענה להם.

רבי עזריה מבאר את דברי המדרש ע"פ האמור בפסוק (שמות לג יט): 'וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם' וביאר המדרש בפרשה (דברים רבה ואתחנן א) 'מי שיש לו בידי ורחמתי במדת רחמים אני עושה עמו, ומי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו', כלומר יש שני הנהגות של בורא עולם, יש אדם שזכאי לבקש שיפעל בעולם מידת הרחמים, ויש אדם שאין לו זכויות לכך, אולם בורא עולם נותן לו חן מלשון מתנת חינם, ומשה רבינו ביקש כי גם בשעה שאין בעם ישראל אף אחד שיכול לבקש רחמים, שיש לו זכות שבכח תפילות מגיע לו שהם יענו תושיע את עם ישראל מצרתם, ועל כך השיב לו הבורא שאכן בכל שעה שעם ישראל יקראו אלי, אף שלא מגיע להם, אני אענה להם ואתן להם מתנת חינם.

להבין את הדברים טוב יותר נעמוד על הבדל בדברי המדרש בין שאלתו של משה רבינו לתשובתו של בורא עולם, משה רבינו ביקש שאם אין מי שמבקש רחמים, ואילו השם השיב כי בכל רגע שעם ישראל יקראו אלי, אני אענה, משה רבינו מדבר בלשון של בקשת רחמים, והשם משיב בלשון של קריאה. בנוסף אנחנו רואים בפסוק כי הבורא יתברך קרוב לעם ישראל הקוראים אליו, כלומר מלבד מה שהבורא יענה להם הוא קרוב אליהם.

בפסוק (תהלים קמה יח) נאמר: 'קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת', כלומר בעצם מה שאנחנו קוראים לבורא עולם הוא קרוב אלינו, ובתנאי שנקרא לו באמת, בהמשך הפסוק נאמר (שם יט): 'רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם', וזה מדבר דווקא על מי שזכה להגיע לדרגת יראיו, אולם אדם שקורא אל השם – השם קרוב אליו בלי קשר למצבו הרוחני, ונשאלת השאלה מהו קריאה להבדיל למשל משועה שכל אחד יכול לקרוא להם? כיצד נוכל לקרוא להשם, ומה קריאה באמת?

מהו קריאה?

רבי שמשון פינקוס זצוק"ל בספרו שערים בתפילה, מגדיר היטב את כל סוגי התפילות השונות, ואת עשר השמות השונים שמצינו בפסוקים ובחז"ל לתפילה. נתמצת את הדברים שכתב בפרק המגדיר מהו תפילה הקרויה 'קריאה':

קריאה היא הכרה ברורה כי הבורא מקשיב לו, וכי מידתו של הבורא יתברך להאזין לתפילתו, משום שקריאה פירושו שאני קורא בשמו של אדם מסוים שנמצא לידו לצורך מטרה ליצור קשר לבקש ממנו דבר מה. ככל שאנחנו מצליחים להרגיש שאנחנו מדברים עם בורא עולם, והוא ניצב לידנו ומקשיב לנו, אנחנו יותר קוראים אליו.

רבי שמשון מביא את דברי חכמים מפני ישראל קוראים ולא נענים, משום שלא מכוונים בשם השם. וביאר את הדבר במשל, אדם שנושא עימו סכום כסף גדול ולפתע מגיח לעומתו שודד ודורש את הכסף, והוא רואה עוברים ושבים וצועק הצילו, זה הרמה הבסיסית של קריאה, הוא רואה אנשים וקורא לעברם לבא להציל אותו, כשהוא רואה עובר אורח מסוים וצועק לו הלו תציל אותי, הוא מייחד את הקריאה יותר. במקרה ועובר במקום שוטר והוא צועק הלו תציל אותי, הוא מייחד יותר את הקריאה למי שאמור להציל אותו. אולם אם הוא מייחד את הקריאה וצועק שוטר תציל אותי, הקריאה מיוחדת ממש ומכוונת למטרה, הוא מגדיר היטב שהקריאה מיועדת לשוטר, ושתפקידו לסייע לאזרחים שמנסים לשדוד אותם. אולם כאשר מדובר באדם ששילם מראש למאבטח או אף למשטרה לאבטח את העברת הסכום הגדול, והוא קורא מאבטח שלי, או שוטר שלי אנא הציל אותי, הקריאה מיוחדת ממש שהרי התפקיד הספציפי שלך הוא להציל אותי משודדים, ואני מדבר אליך ישירות.

רבי שמשון מרחיב שם במקורות מחז"ל כי אדם אף שאינו ראוי שתפילתו תענה, כאשר הוא מצליח להרגיש כי אני מדבר עם מישהו, אני מדבר עם בורא עולם וקורא לו, תפילתו נענית ונשמעת. אולם ככל שהוא מצליח להגדיר יותר את הנהגת בורא עולם לשמוע תפילות, את הנהגת בורא עולם לרפא חולים לפקוד עקרות, והוא פונה אליו אתה בורא העולם המרפא את כל החולים אנא רפא אותי, הקריאה יותר ממוקדת ופועלת יותר. ככל הקריאה היא יותר ממוקדת זה נקרא יותר יקראוהו באמת, וככל שהקריאה יותר באמת, הבורא יותר קרוב אלינו.

והשיא הוא כשאני מייחד את הקריאה 'אלוקי', כלומר ההנהגה של בורא עולם שהוא אלוקי עם ישראל, הוא משגיח בהשגחה פרטית מיוחדת על כל יהודי, וקבע לעצמו שההנהגה שלו, כביכול התפקיד שלו, הוא לקדם כל יהודי למטרה הנכספת שלו – לחיי הנצח, כביכול שהבורא הוא המאבטח שהאישי שלי, ואני מדבר עימו וקורא אליו, ההנהגה שלך הוא לאפשר לכל יהודי למלא את תפקידו בעולמו להשגיח אליו בהשגחה פרטית, ואנחנו קוראים ומבקשים ממנו שימלא את הבקשה שלו, ועל קריאה זו נאמר בפסוק בפרשה (דברים ד ז) 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו'.

מה עוזר תפילה והרי יש מטרה לקשיים?

ישנו שאלה שמציקה לרבים מאד מאיתנו, והיא נשאלת במגוון רחב של צורות, ננסה להקצין את השאלה, ובכך נוכל להסביר היטב את מהו תפילה, ומה מטרותיה. אנחנו חונכנו תמיד כי כל קושי בחיים אינו קושי אלא אתגר, כל קושי וצרה הוא ניסיון שנועד לחשל אותנו, ולהפוך אותנו ליותר טובים וטהורים, וכל הקשיים בחיים נועדו לטובתנו. ואם כן נשאלת השאלה כיצד אנחנו מתפללים להשם שיעביר מאיתנו את הקשיים, אם התפילה תענה כיצד נתחזק מהקשיים? האם הדבר אינו משול לנער צעיר ששילם הון תועפות כדי להשתתף במחנה אימונים מקצועי ביותר כדי להגיע לכושר מסוים. ובתחילת האימון הוא מבקש מאבא שלו, "אבא אוהב, תראה איזה מכשולים קשים שמו לי בדרך, תעשה לי טובה תסלק את כל המכשולים מכאן, כדי שאני יוכל לרוץ את כל המסלול בקלות"…

על מנת לענות על השאלה עלינו קודם לחלק את האתגרים השונים:

נתחיל מהמצב הבסיסי והמצוי, אנחנו מרגישים קושי כלכלי או חוסר הצלחה באחד מתחומי החיים, ויש לנו הרגשה שאנחנו חסומים פשוט לא הולך לנו, השפע כאילו מדלג בכוונה על פתח בתינו, ואנחנו מיד מתחילים לבדוק מה קרה, הרצינים שבנו מפשפשים במעשנו אולי עברנו עבירה, אולי פגענו במישהו, העצלנים שבנו מנסים קיצורי דרך, להסיר עין הרע, כל מיני סגולות שונות ומשונות להסיר את החסימה, ולהביא את השפע בדרך ה"קלה".

אולם כאן חכמים מגלים לנו כי הדבר אינו אומר שנגזרה עלינו גזירה, יתכן שלהיפך נגזר עלינו שפע רב מהשמים, אולם גזרה חכמתו יתברך שהשפע אינו יכול להגיע עלינו בלי שנתפלל, וכפי שחכמים מתארים אצל אדם הראשון, כי ביום השלישי לבריאה נבראו כל מיני הצמחים והעצים בצביונם, כלומר בצורתם המושלמת והמלאה בשיא בגרותם, אולם הם עמדו על פתח הקרקע, עד שאדם הראשון נברא והתפלל וביקש מהשם, ואז ירד הגשם הראשון בהיסטוריה, והביא פריחה בבת אחת של כל השפע שעמד בפתח הקרקע, ובשעה קלה גן עדן התמלא בעצי פרי בוגרים ובכל הצמחיה המופלאה שברא השם בעולמו.

כלומר המצב המצוי הוא שכל השפע קיים, והקושי אינו אתגר שאנחנו צריכים אותו, אלא פשוט השם מחכה שנקרא אליו, והוא שישפיע עלינו את השפע הרב המוכן, העומד וממתין לנו על פתח הקרקע, השפע כבר לידנו ומחכה לנו בכליון עליון, ואנחנו רק צריכים להתפלל כי זו הצורה הראויה שהשפע יגיע לידנו.

אמנם יש מצבים מורכבים יותר, מצבים שאכן נגזרה גזירה כי אנחנו חייבים לעבור מסלול מאתגר, המסלול לטובתנו לאמן אותנו, וכאן נשאלת השאלה מדוע להתפלל, האם אנחנו לא מבקשים מהמאמן המסור, אנא הסר את המכשולים שאוכל להתאמן בלי להתאמץ?

רבי משה שפירא זצוק"ל היה חוזר תמיד על כך שתירוץ לכך היא, שכאשר אנחנו מתפללים אנחנו מתחברים לבורא עולם, אדם לאחר התפילה אינו אותו אדם שהיה לפני התפילה, כאשר אדם מבין שכל הקושי וההצלחה מגיע מבורא עולם, ומבקש ומתחבר מבורא עולם את בקשתו, אז הוא נהפך לאדם אחר, ופעמים רבות הוא כבר אינו זקוק לנסיון לחשל אותו ולתקן אותו. לעיתים התפילה עצמה פעלה את האימון הנדרש מהאדם, וכעת הוא אדם נעלה יותר אדם שמחובר לבורא עולם, אדם שלטובתו הוא אינו זקוק לגזירה הקשה שנגזרה עליו, ולכן הגזירות \ האתגרים מיותרים.

במילים אחרות בהרבה מאד מהניסיונות והקשיים יש לנו שני דרכים להגיע לתיקון האישי שלנו, או בדרך הקשה ע"י עמידה בנסיון, או ע"י תפילה הבנה שהכל מאיתו יתברך ובקשה מהבורא שנחבר עליו, ואז נגיע לאותו מקום בדרך הקלה יותר.

אמנם יש מצב נוסף, אותו נתאר במענה על השאלה הבאה.

מדוע התפילה אינה נענית?

לעיתים קרובות אנחנו מבקשים על משהו שוב ושוב, ואנחנו לא נענים, למשל זוג שמחכה בכליון עינים לזכות לפרי בטן, או בחור או בחורה מתבגרים שמתפללים יום יום שכבר ימצאו את הזיווג שלהם ויזכו להקים בית נאמן בישראל, והשאלה העולה מאליה היא, מדוע התפילות שלי לא נענות? יש אמנם איסור של 'עיון תפילה' (ברכות נה. ר"ה טז:), כלומר אסור לנו להרגיש שאם התפללנו אנחנו כבר מצפים לישועה, וכאילו הבורא חייב לנו כעת למלא את הבקשה. אולם הגמרא (ב"ב קסד:) כותבת כי עיון תפילה היא אחד מהדברים שאדם נכשל בהם בכל יום, כלומר הטבע שלנו שלאחר תפילה אנחנו מצפים כבר שהיא תתממש, וכיצד אנחנו יכולים באמת להבין מדוע התפילה אינה מתממשת לטובה? יכצד נוכל שלא להכשל ב'עיון תפילה'.

מורי רבי מרדכי אלטוסקי שליט"א הגדיר את הדברים במשל נפלא:

כאשר אנחנו רואים פועלי בנין באים בבוקר מפנים שטח ובשעות הצהריים כבר עומדים ומקימים בו מבנה, אנחנו מבינים שמדובר בצריף או משהו דומה.

כאשר הם חופרים יסודות ולאחר שבועיים הם כבר עסוקים בבניה, אנחנו מבינים שהולך לקום כאן וילה קטנה ונחמדה.

אך אם חפירת היסודות נמשכות חודשיים, אנחנו מבינים שהולך לקום כאן בנין רב מימדים.

אולם כאשר חפירת היסודות נמשכת שנה אנחנו מבינים שהולך לקום כאן משהו ענק משהו עוצמתי.

אך כאשר חופרים יסודות עוד ועוד במשך שנים אנחנו עדיין רואים את פועלי הבנין עסוקים בחפירת יסודות ברור לנו שהולך לקום כאן גורד שחקים שישנה את האיזור כולו.

כאשר חנה ביקשה רחמים על שמואל, ועלי הכהן אמר לה אל תדאגי אני אתן לך ילד טוב יותר מזה, אולם חנה סירבה ואמרה 'אל הנער הזה התפללתי', הצדיק רבי דן סגל שליט"א ביאר שכוונתה היתה, אתה יכול בתפילות שלך ובקדושתך להביא לי ילד חדש מושלם יותר, אולם כדי להיות שמואל הנביא יש צורך בכל התפילות שהתפללתי במשך כל שנות עקרותי הרבות, כל תפילה ותפילה, כל התחזקות וכל מעשה טוב יוצרת יסוד איתן נוסף שעליו נבנה הבנין העוצמתי של שמואל הנביא.

ככל שאנחנו רואים שיש יותר תפילות יותר חיזוקים ומעשים טובים אנחנו מבינים שמעמידים כאן יותר יסודות לבית שעתיד להיות, או לילד שעתיד להיוולד. וככל שנדרשים יותר יסודות אנחנו מבינים שהולך להיות משהו יותר עוצמתי, משהו יותר מיוחד שיאיר את העולם היהודי.

לדוגמא הוריו של מרן הרב יוסף שלום אלישיב זצוק"ל התפללו והתחזקו במשך 11 שנה עד שנולד בנם יחידם, שאכן היווה מגדלור של 102 שנות עשיה תורה וקדושה שנשען על אותם יסודות איתנים של התפילות והמעשים הטובים האינסופיות של הוריו במשך שנות עקרות כה רבות.

האבות והאמהות גם חיכו שנים רבות, משום שהשם התאוה לתפילתם, כלומר כדי שיצחק אבינו יעקב אבינו יוסף הצדיק יוולדו עם כל הכוחות הדרושים להקים את עם ישראל, האבות והאמהות היו צריכים לצקת יסודות נאמנים עשרות שנים עד שהישועה הגיעה.

אנחנו לא יודעים מה הרגע המכונן שבו הישועה תגיע, אבל ברגע הנכון הישועה מגיע, ועד אז תמשיך לצקת תפילות – יסודות לבנין הגדול שאת עומדת להקים.

אולי לא נתפלל נכון, והתפילה תגרום נזק?

שאלה נוספת המציקה לרבים וראוי לתת עליה את הדעת, היא דברי המדרש (אסתר רבה ז כד) שהביא משל לאדם שהלך הדרך וכאבו לו ברכיו, והוא התפלל להשם אנא הביא לי חמור, מיד עבר במקום שר רומאי שהחמורה שלו ילדה חמור קטן שעדיין אינו צועד היטב לבדו, והוא ראה את ההלך המסכן, והוא ציווה עליו לשאת את החמור הקטן על כתפיו עד שיגיעו לעיר. אמר אותו אדם, תפילתי התקבלה, אולם לא פירשתי את הבקשה כראוי, לא פירשתי האם אני רוצה חמור לרכב עליו, או חמור לשאת על כתפי. קיבלתי מרבים את השאלה לאור מדרש זה, כיצד לא נפחד להתפלל, אולם אנחנו לא מבקשים בצורה הנכונה, אולי נכשל בלשוננו והתפילה רק תביא נזק?

נקדים קודם כי דברי המדרש נכונים, אולם לא בחינם הם לא הובאו בגמרא או בירושלמי, ולהבדיל ממדרשים שונים שחוזרים על עצמם פעמים רבות, יש אזכור בודד בלבד לדברי מדרש זה, וגם המדרש לא כתב את הדברים כלל בתור הוראה כיצד להתפלל, אלא הביא זאת כמשל לנושא אחר שאינו נוגע לתפילה, להגדיר מהו נבואות סתומות וברורות, משום שאכן אדם רגיל אינו אמור לפחד מכך בתפילה, ובתפילה אנחנו צריכים לסמוך על בורא עולם שיתן בפינו את המילים הנכונות. ודי לנו בכך שלפני התפילה אנחנו מבקשים 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך', ובסיום התפילה אנחנו מבקשים שוב 'יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך'. ונסמוך על הבורא שגם אם לא הצלחנו לבטא את הבקשה נכון הוא ימלא את הגיון הלב ומשאלותינו לטובה. אולם העבודה שלנו הוא לקרוא נכון, להכיר במציאות של הבורא ובהנהגה שלו שהוא ממלא את הצרכים שלנו, ולא להכנס לחרדות אולי לא ביטאנו את הבקשה כראוי בצורה נכונה וגרמנו נזק.

ויתירה מזו בתפילה של קריאה, גם אם לא ביקשנו נכון בורא עולם ימלא את משאלות ליבנו לטובה, ודברי המדרש נאמרו על סוגי תפילות שונות שכביכול ניתן לנו כח להכריח את הבורא למלא בהם את רצונו, ועל תפילות אלו אכן צריך להזהר מאד שהמילים לא יפגעו בנו. וכפי שכתב המשנה ברורה (סי' צח סק"א) שראוי שאדם יתפלל תפילה פשוטה בלי כוונות ויחודים, אלא דיבור עם המלך דיבור עם בורא עולם כפירוש הפשוט של המילים, כבקשת תינוק בן יומו, ואז גם אם יכשל בלשונו ימלא אביו את בקשתו לטובה, ועל כך אמרו חכמים 'ודילוגו עלי אהבה' גם מי שמנסה להתפלל נכון אולם הוא מגמגם ויוצא לו משפטים הפוכים ממה שהתכוון הבורא משלים את הדברים כראוי. נתאמץ כמיטב יכולתו לבטא את הדברים נכון, אך מעבר לכך נסמוך על הבורא יתברך, וכפי שנאמר בתפילת ראש השנה: 'כי דורשיך לעולם לא יכשלו, ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך'. אולם אם יכוון כוונות ויחודים נשגבים, והוא אינו מבין בכך, או אפילו יטעה טעות קלה בהבנת הענין הוא עלול להזיק חס ושלום בתפילתו.