להצטרפות לאלפי המנויים ולקבל את העלון חינם, לשלוח הערות או תגובות, נא ליצור קשר עם הרב יהושע אלט בכתובת [email protected]. העלון מתפרסם בשש יבשות וביותר מארבעים מדינות ברחבי תבל.
כדי לרכוש אחד מהספרים (באנגלית) של המחבר (עותק או ספר אלקטרוני) ולקבל אותו במשלוח עד דלת ביתך, אנא שלח דוא"ל לכתובת [email protected] או בקר בכתובת https://amzn.to/3eyh5xP
המחבר מרשה ומעודד לכל מי שרוצה להעתיק ולהפיץ את העלון לזכות את הרבים.
ר' אלט זכה ללמוד תחת הרה"ג מרדכי פרידלענדער זצ"ל והוסמך לרבנות על ידי הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל. ר' אלט הוציא שלשה ספרים במגוון נושאים בעניעי יהדות ומחשבת ישראל. כתביו מופיעים באנגלית, אידיש, עברית, גרמנית וצרפתית.
רוצח כהן
השולחן ערוך (אורח חיים קכח:לה) קובע שכהן שהרג אדם אפילו בטעות לא ישא את כפיו, פסול מקריאת ברכת כהנים.
היו בצה"ל חיילים שהיו כהנים שלחמו בקרבות מול צבאות מצרים, ירדן וסוריה כשהם נלחמו בישראל. במהלך הקרבות הם פצעו והרגו חיילי אויב. ר' עובדיה יוסף (יחוה דעת ב:יד. לדעת ר' עובדיה, מלחמות מדינת ישראל היו מלחמות מצוה.) נשאל אם לכהנים הללו יש מעמד של כהן שהרג מישהו במקום שלא יוכלו לברך את העם היהודי עם ברכת כהנים. ר' עובדיה אמר שראוי לעודד כהנים כאלה ולשבחם על המעשה והתיר להם לברך את הכהונה ללא ספק.
במקום אחר נשאל ר' עובדיה (מאור ישראל, טבעת המלך, עמ' נג-נד) על ידי חייל כהן שעמד בעמדתו והגן מפני ערבים מסוכנים כאשר הבחין שחלקם מתקרבים אליו. לאחר מכן הוא יזם קרב שהרג כמה מהם. הוא שאל את ר' עובדיה אם יוכל להמשיך ולקיים את מצות ברכת כהנים. לאחר שאמר שהוא יכול להמשיך לברך את העם היהודי עם ברכת כהנים, הוא כותב כי החיילים המגנים על ישראל ראויים לשבח. שכרם כפול בשמיים והם יתברכו בכל הברכות שבתורה… החיילים ששמו את חייהם על הסף להצלת חיי יהודים ראויים לכבוד וכבוד.
היה איש צדקה שהקפיד על קיום מצות שנכנס עם ר' אושרי והשתתף בשיעור הדף היומי שלו. ביום טוב ערך האיש הזה שהיה כהן את ברכת כהנים. באחד מימי הטובים אמר אדם שחזר מקובנה לר' אושרי שאסור לכהן הזה לברך את האנשים כי פעם הרג מישהו. לאחר יום טוב, ביקר ר' אושרי את הכהן לשמוע את הסיפור. האיש סיפר: "הייתי רוכל סחורה מכפר לכפר דרך כבישים אחוריים ויערות ונשאתי אקדח טעון להגנה עצמית. אלמנה, שנשדדה משרידי רכושה האחרונים על ידי לא-יהודי ליטאי, ביקשה ממני 'אתה יודע את מצבי המר ושאני חסר כל תמיכה. לך בבקשה ותאיים עליו באקדח שלך ותגיד לו שיחזיר את רכוש האלמנה המסכנה, ושאם הוא יסרב, אתה תירה בו.' מכיוון שהרגשתי שאולי אוכל לעזור לה, הלכתי לביתו של האדם הזה ומשכתי האקדח שלי. האיש לא התרשם ואף כעס על כך שניסה לתפוס את האקדח." הם נאבקו, כל אחד ניסה לשים את ידו על האקדח, ובמאבק נשמעה ירייה שהרגה את הליטאי. "אני עדיין לא יודע איך לחץ על ההדק או מי לחץ עליו. לא זכור לי שלחצתי על ההדק מכיוון שהאקדח לא היה בידי." ר' אושרי פסק שמוות זה לא ייחשב כרצח בשוגג משום שהוא מעולם לא התכוון להרוג את הגוי הזה אלא רק להפחיד אותו. כמו כן, גם אם האצבע שלו הייתה על ההדק, הוא היה בסכנה לחייו. יתר על כן, גם אם הכהן הורג אותו בכוונה תחילה במהלך הקרב, הוא לא יישא באחריות שכן הדבר נעשה מתוך הגנה עצמית. מאחר שהכהן התחרט על פעולתו וקיבל תשובה על שהרג אדם בעקיפין, כל הדעות בהלכה מסכימות כי מותר לו לישא כפיו בברכת כהנים.
