שאלה:
שלום לרבנים החשובים!
שני אנשים נקלעו לדין תורה בשל ויכוח מסויים. הם פנו לבורר והתקיים דיון אחד, כאשר הבורר שמע את טענות הצדדים. לאחר הדיון שלח התובע מכתב עם נימוקים והוכחות לדבריו, והבורר חייב אותו לשלוח את זה גם לצד השני, בנימוק שכל מה שנשלח לבורר צריך להגיע לצד השני. הנתבע גם שלח מכתב ארוך ומפורט לבורר, אך הוא לא שלח אותו לתובע, ואף הבורר לא חייב אותו לשולחו לתובע. לאחר המכתבים, נתן הבורר פסק דין לטובת הנתבע.
אין מחלוקת בעובדות, כי נשלח מכתב מהנתבע שלא בפני התובע.
אך כמובן, התובע טוען שפסק הדין בטל, ואילו הנתבע טוען שיש לו פסק דין ביד.
מה עושים באופן זה? האם פסק הדין קיים? ומה צריך לעשות, כאשר הנתבע מודה בפה מלא שהוא שלח מכתב לבורר במעמד צד אחד בלבד.
תשובה:
שלום וברכה,
אין בכוחי להחליט על פסק דין שלא נוכחתי בדיון ובשמיעת הטענות יתכן והמסמך של הצד השני לא היה משמעותי. עליכם לגשת לבורר ולשאול אותו על כך שהפסק ניתן אחרי שצד אחד שלח וטענות והצד השני לא ראה את הטענות. והבורר יחליט אם הטענה הזו אמורה לשנות את הפסיקה.
בהצלחה.
זו בדיוק הבעיה, שאי אפשר לשאול את הבורר כי הוא לא רוצה לשמוע, ולא מוכן לקיים עוד דיון.
מכתב הטענות של הנתבע הוא מלא וגדוש בטענות ודברים שלא עלו כלל בדיון. הבורר חשוד כאן על משוא פנים בדין.
האם התובע חייב לקיים את פסק הדין, או שהוא יכול להמתין שהנתבע יתבע אותו לדין תורה אחר, ושם הוא יעלה את הטענות שהפסק דין הראשון בטעות יסודו?
הנתבע ודאי חייב לקיים את הפסק דין, הנתבע הסכים לבוא ולדון אצלו ולקיים את מה שהוא פסק. אסור לבית דין אחר לדון בנושא משום שבית דין אחר בית דנים כמבואר בגמרא דף קלח,א.
אם הנתבע לא יקיים את הפס"ק התובע לא ייגש לבית אחר אלא יכול לגשת להוצ"ל.
השאר תגובה