שאלה:
היכן אני מוצא מענה דעת תורה למידע שקראתי בנושאים הבאים? :
תעשיית הפרוות
עשרות מיליוני חיות בר נלכדות מדי שנה במלכודות של תעשיית הפרוות. לרבות מהן אין ערך מסחרי והן נזרקות פצועות או מתות. אמצעי הלכידה הנפוץ הוא מלכודת רגל – מלתעות מתכת משוננות עם מנגנון קפיצי, הנטרק על רגל החיה. החיה משתוללת בניסיון להשתחרר וכך נפערים ברגלה חתכים עמוקים, ולעתים אף נקרעים גידים ונשברות עצמות ושיניים בניסיון להשתחרר. חלק מהחיות לועסות את הרגל הלכודה עד שזו נתלשת מהגוף. כדי לשמור על הפרווה שלמה, מכים את החיה למוות במוט או דורכים עליה כדי לחנוק אותה או לרסק את אבריה הפנימיים. פעמים רבות מפשיטים את הפרווה ממנה בעודה בחיים באכזריות נוראה.
תעשיית בשר העופות בישראל
220 מיליון אפרוחים נכלאים מדי שנה בלולי תעשיית הבשר בישראל. אפרוחים אלה מעוותים גנטית, בעקבות “טיפוח” שנועד לגרום להם לגדול פי כמה מקצב הגדילה הטבעי (בסיוע תרופות וזרזי גדילה). ה”טיפוח” הגנטי עיוות את היחס בין חלקי גופם: איברים “מסחריים” (שרירים וחזה) נופחו, בעוד שאיברים “מיותרים” (עצמות ורגליים) צומקו. כתוצאה מכך אין העופות יכולים לשאת את משקלם, ורובם סובלים מנכויות ועיוותים מכאיבים ברגליהם. העופות חיים בהפרשות כל חייהם, והאמוניה המצטברת בלול מקשה על הנשימה, וגורמת פגיעות בעור ובעיניים. הובלת תרנגולים מתחילה בתפיסתם ברגליהם, כמה עופות בכל יד, ודחיסתם לכלובים צפופים. נקעים ושברים ברגליים ובכנפיים, צמא ומחנק הם רק חלק מהפגיעות הנגרמות בהעמסה ובהובלה המסחרית כיום.
תעשיית הביצים בישראל
לאחר הבקיעה עוברים האפרוחים מיון: את הזכרים, שלא יטילו ביצים, משמידים בשיטות זולות ואכזריות. הם נגרסים חיים, מחושמלים או מושלכים למכלי אשפה, שם יימעכו למוות, ייחנקו, או יגוועו ברעב. את הנקבות כולאים בכלובי מתכת צרים, שבהם אין הן יכולות אפילו למתוח את כנפיהן. רצפת הכלוב היא רשת אלכסונית, הגורמת להן מצוקה תמידית. בתנאי כליאה קשים אלה מפתחות התרנגולות תוקפנות, וכדי למנוע ניקור הדדי חותכים את מקוריהן באמצעות להב מתכת לוהט, פעולה הגורמת להן לכאב עז (המקור מכיל תאי עצב). כשתפוקת הביצים יורדת, מחדשים את ההטלה על ידי “השרה כפויה”, הכרוכה במניעה מוחלטת של מים (למשך יום-יומיים) ומזון (למשך שבוע-שבועיים).
חובתנו כיהודים לעשות הכל כדי למנוע אכזריות נוראה זו
ב”תעשיות” השונות, גם אם אנו לא גרמנו לכך באופן ישיר?.
תשובה:
שלום וברכה
האמת אומר לך, אינני יודע מה וכמה אמת יש בכל מה שכתבת. כמובן, ראית סקירה זו באיזה מקום, אבל נער הייתי גם זקנתי, ראיתי סקירות על חיסוני קורונה ועל חיסוני שיגרה, וראיתי עיוותים סילופים וניפוחים ולכן אינני יודע. בפרט שיש כאן דבר שבאופן מוחלט אינו נכון, מטעמי כשרות מקפידים מאוד על שלמות העופות, עוף שנשברה רגלו לא ישחט.
לכן, אני חושב שכיון שבאמת אין לנו כצרכנים דרך לברר את האמת וזה לא מתפקידנו, את השאלה הזו יש להפנות למשרד הבריאות, ולמשרד החקלאות, הם אמורים לקבוע קריטריונים לגידול העופות, ולעמוד על כך שזה יבוצע ואני מניח שהם גם עושים זאת. לפני שנים מספר כאשר היתה תלונה על אופן השינוע של העופות המיועדים לכפרות, משרד החקלאות התערב ונעשו קריטריונים מאוד נוקשים שנאכפים היטב בכל מקום.
אין לנו דין של מסייע לדבר עבירה כאן כי מדובר במשהו שבכל מקרה הוא עקיף מאוד, אבל אנחנו לא רוצים שדברים כאלו יקרו, אז לכן אני מקווה שהרשויות דואגות לכך. אנחנו משלמים על עוף מספיק כסף כדי לקבל את השירות הזה.
ראו המצ"ב שמראה שכן כצרכנים אסור לנו להיות שותפים במעשים שהם בניגוד לתורה – ולפחות נעמוד על כך שיש לברר ואם אמת הדברים שנרשמו אז זה חמור מאד ועוונם רב ומצווה לטפל באלה העושים מעשים שכאלה למען בצע כסף וכו' ->>>
הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ט יו"ד סי' ג
בדבר האווזים המפוטמים בישראל… הב"ח סי' לג כתב שאף במקומות שנהגו להלעיט האווזות אי איישר חייליה דהמורה שם יבטל הלעטה זו מקרב בני ישראל, ולהחרים על זה שלא ילעיטו האווזות ולא יקילו באיסורים דאורייתא, כי רבים מקילים לעצמם ונכשלים באיסור תורה וחללים רבים הפילו… ובדרכי תשובה (שם ס"ק קלא), כתב בשם הגאון מהר"א ברוידא באשל אברהם (סי' יט), שיש להחמיר שלא לאכול משומן האווזות שמלעיטים אותם, שאם מפסיקים להלעיטם, אינם יכולים לאכול עוד בעצמם, ואי אפשר לחיות י"ב חודש והויא טרפה… לכן מעלת כת"ר יצא כגבור למנוע את המסעדות הכשרות בפריז לקבל מוצרי בשר מן האווזות אשר הלעיטו אותם בארץ, ושלא לעודד את אלה המתנהגים באכזריות כלפי בעלי חיים למען ביצוע בצע. וקיימא לן שאיסור צער בעלי חיים מדאורייתא שהתורה "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
למעשה יש כאן שני נושאים שלא קשורים:
בפיטום אווזים הבעיה אינה הצער בעלי חיים אלא שהם נעשים טריפה וכמו נקובת הושט, אלו דברי הב"ח והדרכי תשובה.
בנוגע לאכזריות, לא אמרתי שמותר לנו לתמוך באכזריות חלילה, אלא שאין לנו כצרכנים דרך לברר את המציאות ולקבוע אותה, ואלו תפקידים של הרשויות. בפיטום אוזים בזמנם הכל היה ברור, הכל נעשה בכפר וכו'.
סליחה מראש אך הרב עובדיה זצ"ל בפירוש מקשר בין הפיטום לצער בעלי חיים בסוף דבריו, מדוע הינכם כותבים שבפיטום הבעיה אינה צער בעל"ח, ושנית אם הי' דרך והי' נמצא כי כך הדבר והרשויות אינם עושות מלאכתם והכל ברור ושריר וקיים האם אנו כצרכנים אמורים להמנע או לפעול בדרך זו או אחרת ?
כתבתי שהב"ח והדרכי תשובה דיברו בענין אחר, ואכן צ"ע מדוע סבר הגר"ע זצ"ל לחבר זאת לנושא של צעב"ח.
אינני יודע אם הרשויות אינם עושים מלאכתם, העולם היום מאוד בעד הומניות וקשה לי להאמין שיש הזנחה מוחלטת בענין זה, ולכן אמרתי שאינני חושב שעלי לבדוק זאת, משום שכבר שבעתי "עדויות" של אנשים שראשיתן באג'נדות אישיות. לכן הצעתי לפנות למשרד החקלאות לבקש מה ההנחיות שלהם וכיצד זה נאכף, ואולי תשתכנע שהכל בסדר.
השאר תגובה