למה הכזית לא כזית?

שאלה:

בס'ד סיון תשפ'ג
לכבוד הרב שליט"א, שלום וברכה

התלבטתי מאוד אם לכתוב מכתב זה, שיש בו חוצפה משהו, אבל בכל אופן תורה היא וללמוד אני צריך.

כמגיד שיעור לבעלי בתים, שכידוע לא מקבלים כל דבר כברור מאיליו. ודורשים הסבר מפורט 'ברחל בתך הקטנה'… הגעתי לסוגיה שמאז ומעולם לא עלתה לי יפה עם המציאות… אותם אי אפשר למרוח, והבטחתי להם, שאברר.
עברו למעלה משנתיים, וככל שאני בודק יותר, אני תמהה יותר ויותר.
לא אאריך ואגש לעניין.
השתדלתי לתמצת, ולהבהיר את הדילמה. רוב הדברים הם ציטוטים מהמקורות, למעט מספר פיסקאות.

איך זה שה'כזית' לא כמו זית?
‏
תוספות בחולין קג:, עירובין פ: וביומא פ. מביאים שתי גמרות;
כריתות יג:
משנה: יש אוכל אכילה אחת וחייבין עליה ארבעה חטאות ואשם אחד, טמא שאכל חלב שהוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ.
ובגמרא: יד.
ונתני שש חטאות ונוקמה כגון דאכל נמי כזית דם? בחדא אכילה קא מיירי, בשתי אכילות לא קא מיירי ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים.

ואילו ביומא פ.
טומאת אוכלין כביצה – מנלן? א"ר אבהו א"ר אלעזר דאמר קרא מכל האוכל אשר יאכל…. רבי אבהו דידה אמר מכל האוכל אשר יאכל – אוכל שאתה אוכלו בבת אחת, ושיערו חכמים; אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת.
והחשבון פשוט – זית וחצי ביצה – חד הם.

גדול מאוד, בהשוואה לזית המוכר היום.

האומנם?

מהסוגיות הבאות משמע שהזית הוא ממש, אבל ממש לא חצי ביצה…

זבחים קז:
בעי רבא; המעלה ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו?…

מכות טז:
אמר רבה בר רב הונא; ריסק תשעה נמליםוהביא אחד חי והשלימן לכזית לוקה ו'. ה' משום – בריה, ואחד משום כזית נבילה. רבה א"ר יוחנן אפילו שניים והוא. רב יוסף אמר אפילו אחת והוא. ולא פליגי הא ברברבי והא בזוטרי.

מנחות כו.
משנה: הקטיר קומצה פעמים כשרה.
ובגמרא כו: אמר רבי יהושוע בן לוי; פעמים ולא פעמי פעמים. ורבי יוחנן אמר; פעמים ואפילו פעמי פעמים.
מאי בינייהו? אמר רבי זירא; יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחותה מכזית איכא בינייהו, ריב"ל סבר; אין קומץ פחות משני זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית. ורבי יוחנן סבר; יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחותה מכזית.
[ המחלוקת היא – האם זה מעכב שתכיל יד הכהן שני זיתים בקמיצה, או לא. אבל הנתון ה'יבש' שיד אדם בנוני מכילה כמות כזו בקמיצה, היא לכולי עלמא… ]

(ירושלמי יומא לב: לעניין הקומץ של הכהן הגדול: …הגדול לפי גודלו אפילו כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין והקטן לפני קוטנו אפילו כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים. – דהיינו שיעור הקמיצה המינימלי – ע"פ קרבן העדה.)

שבת עז.
דתניא; רבי יהודה אומר, שישה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה – דם נבילה ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין. אמר רבי יוסי ברבי יהודה אף כשטמאו ב"ה, לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית.

ביצה טו:
משנה: ועושה תבשיל מערב יו"ט וסומך עליו לשבת.
ובגמרא טז. תני ר' חייא; עדשים שבשולי קדרה – סומך עליהן משום ערובי תבשילין, והני מילי דאית בהו כזית. אמר ר' יצחק בריה דרב יהודה שמנונית שעל גבי הסכין – גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין, והני מילי דאית בהו כזית.

מרן כתב בסימן תפו: ושיעור כזית יש אומרים כחצי ביצה. ולא הוסיף דיעות נוספות, והוא הרי ראה זיתים.

[ אפשר לומר שהביא את היש אומרים – כדי לחלוק להם כבוד, או כדי להצמד לספר כתוב… כפי שהביא את הברוך שאמר, להסביר איך נראה כתב אשורי, בשעה שאצלו בבית הכנסת הכתב היה שונה… שהרי איך נראה כתב ספרדי – אף אחד עד אז לא כתב – כולם הכירו… אבל הוא עצמו ידע שהזית הוא הזית… ]

אגב, בהלכות עירובין כתב מרן בסימן תט ז: ושיערו [- של העירוב] שתי סעודות בינוניות שהם כששה ביצים.
– שהם, על פי המשנה בערובין, שמצריכה מזון שתי סעודות; שמונה עשרה גרוגרות;
– ‏כמה הוא שיעורו? בזמן שהם מרובין, מזון שתי סעודות לכולם. בזמן שהן מועטין, כגרוגרת להוצאת שבת לכל אחד ואחד.
למעשה, כשיטת הרמב"ם.

ושיטת הרמב"ם ידועה;
הזית כשליש ביצה בקירוב או […] רביע.

וזה נלמד מדברי הרמב"ם בהלכות עירובין פרק א הלכה ט.
… שיעורו שתי סעודות שהן שמונה עשר גרוגרות שהן כששה ביצים בינוניות…
משמע – שגרוגרת היא כשליש ביצה.
וכן בהלכות שבת פרק ח הלכה ה.
וגרוגרת אחד משלושה בביצה [- מפורש…]
ואנחנו, הרי יודעים מהמשניות (כלים פרק יז משניות ו והלאה) שמורות מהם שיעורי חז"ל לפי סדר הגודל מהגדול לקטן (רימון, ביצה, גרוגרת, זית, שעורה…) ומהגמרות, לדוגמא שבת צא.
אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי מאיר אף במוציא חיטה אחת לזריעה פשיטא כל שהוא תנן מהו דתימא כל שהוא לאפוקי מגרוגרת ולעולם עד דאיכא כזית קמ"ל
– נמצא שזית הוא משהו בין חיטה לגרוגרת בכל אופן קטן ממנה.
ועוד דוגמא באותו עמוד (שבת צא.)
זרק כזית תרומה לבית טמא, מהו? למאי? אי לעניין שבת כגרוגרת בעינן!… מבואר שזית פחות מהגרוגרת.
ואם היא (הגרוגרת) שליש הזית הוא – כ-שליש או רביע ביצה…
כך הבינו הפוסקים את דבריו. (ואולי כדי שלא יהיה השיעור רחוק משמעותית מדברי התוספות העדיפו להעמיד בשיעור המקסימלי שאפשר; כ-שליש או רביע…)

[ אבל האמת, שאין הכרח. ייתכן מאוד שהוא עצמו (הרמב'ם ולמעשה גם מרן…) 'סובר' (יודע) שהזית הוא הזית, שהרי גם הוא ראה זיתים. והגרוגרת היא כשליש ביצה – פסק. שהרי בגרוגרות יש פערים משמעותיים בגדלים, וחז"ל לא ציינו באיזה גרוגרת מדובר. אבל בזית – דיברו על זית מאוד ספציפי… האגורי – כזכור ]

ריטב"א שבת עו:, הוספה בסוף המסכת בהוצאת מוסד הרב קוק
– הגרוגרת יש בו כמה זיתים
[ לאפוקי מהסברא שמידת הזית קרוב לגרוגרת – כשליש או רביע ביצה… ]

רב האי גאון (שו"ת הגאונים סי' צ"ה) תלו החכמים השיעורים בפירות ובביצים שהן קיימין בכל עת ואין משתנים.

החזו"א (הובא בארחות רבינו חלק ב' עמ' ע"ה) שמעיקר הדין כזית הוא בגודל זית בינוני של היום, רק אח"כ התחילו למדוד לפי חלקי ביצה ומזה נתעוררו חומרות.

הנצי"ב מוולאזין (מרומי שדה פסחים ל"ט.) במכתב לבנו, 'כמה מעכ"ה נ"י מחמיר בכזית מרור… וזה ברור דשיעור כזית המבואר בשו"ע הוא שיעור קטן מאד ולמה לנו להחמיר'…

נכון, בגמרות להלן משמע שהיו פירות גדולים
כתובות קיא קיב החרדל הכרוב האפרסק והענבים היו גדולים ונתקטנו.

תענית כג בימי שמעון בן שטח חיטים ככליות שעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדנרי זהב.

בירושלמי פאה ז הלכה ג מסופר שהיו פירות גדולים ביותר..

אמת. ולכן הם צויינו, שהיו גדולים – משום שזה לא היה טיבעי…. גם לאמוראים…

ה'סברא' שנתקטנו הזיתים, נתקטנו הידיים (…) נתקטנו הביצים וכו' באה כדי ליישב את דברי התוספות עם המציאות.

ברם, מדבריהם של בעלי התוספות – שצריך להוכיח מהסוגיות, מהו זית – מוכח שהם – בעלי התוספות, לא ראו זיתים מימיהם…
[ מה זו ביצה למשל לא היו צריכים להסביר, שהרי היא הייתה לפניהם… ]
ומדבריהם בפסחים לו. שזית – האילן מר ולא הפרי…
וכן מדבריהם במנחות פו. הזית מוציא פירות שלוש פעמים בשנה – בשעה שאנו רואים פעם בשנתיים…
ולמעשה, בספר קובץ המועדים פסח חלק ראשון עמוד סה בהוצאת מוריה – מכון ירושלים (תשס"ה) מתוך כיתבי יד, מובאת תשובה המיוחסת לתלמיד חכם מתקופת המהר"ם מרוטנבורג, שנכתבה כשישים שנה לאחר מותו של המהר"ם במגדל אינזישהיים.
הלכה ח.
כורכן בבת אחת ואוכלן פירוש; מצה חרוסת ומרור, ושיעור כזית – חצי ביצה. וקשיא היאך מחזיק בית הבליעה כ"כ, הא אמרינן שיעור בית הבליעה כביצה? ויש לומר, כשהאוכל מרוסק מחזיק יותר מכביצה. ולי הכותב אינו קשה כי ראיתי זיתים בארץ ישראל ובירושלים אפילו שישה אינם גדולים כביצה.

ז.א.
על פי עדותו של חכם בן זמנם, בעלי התוספות לא ראו מימיהם זיתים. (ואגב, הגודל שציין אותו חכם זהה לגודל המצוי היום…)
[ מעניין לציין, שבצפון צרפת – מקומם של בעלי התוספות – עד היום לא גדלים זיתים, מזג האוויר שם לא מאפשר… ]

[* ואציין דבר נוסף מעניין לא פחות, לגבי מידת הביצים.
הביצים שמצויות היום, מעט גדולות מהביצים של אז.
בעבר היו תרנגולות 'בלאדיות' – גידול טיבעי, לעומת היום שהן זנים מושבחים, ובנוסף מפוטמות בתערובות ובזריקות ממריצות שיגדילו וישביחו התוצרת.. נמצא שביצה סטנדרטית היום היא לא מה שהיה פעם, אלא גדולה במעט… – עוד נקודה למחשבה]

אם כן, למה עד היום נוקטים להלכה כשיטת בעלי התוספות?!
הרי, אם אל רבותינו בעלי התוספות, היה בא ילד ומראה להם זית, הם בוודאות היו מחפשים תירוץ אחר לסתירה שהובאה לעיל!
במקום לתרץ כל גמרא בנפרד תירוץ דחוק ולא הגיוני… (נשתנו מידות הידיים, נשתנו הטבעים, גודל הפירות נשתנה, הדם אז היה סמיך.. וכו. )
עדיף לענות תשובה אחת שמסבירה הכל [כדרך שנקבעת חזקה – בנגיחה הראשונה השניה (והשלישית) נתרץ מה שנרצה. בנגיחה הבאה, נמחק התירוצים הקודמים ונאמר תירוץ אחד על כל המעשים – נגחן!]
והיא;
מסתבר שלא היה כל שינוי. והכל בא על מקומו בשלום.

ולגבי סתירת הסוגיות המוזכרות לעיל (בית הבליעה מכיל 2 זיתים / בית הבליעה מכיל כביצה) שידוע שביצה היא ממש לא שני זיתים. נאמרו מספר תירוצים. בניהם (תוספות ריד);
יש הבדל מהותי בין הסוגיות,
בכריתות מדובר בדרך אכילה, ויש צורך שכל אוכל ישאר כמות שהוא – דהיינו לא לעוס – שאחרת זה הופך לעיסת איסור אחד, ואי אפשר לחייב על כל פרט בנפרד, כמו שמובא במנחות עח. ;
הפיגול הנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור.
ויותר משני זיתים לא לעוס, נכנס להגדרת אכילה גסה – שלא מחייבת ..
ואילו ביומא מובא 'מידע' מה כמות האוכל המקסימלית שניתן טכנית להכניס לבית הבליעה, או כדבריהם האוכל אשר יאכל…

ולא נכנסנו לראיות מציאותיות, והוכחות ארכיאולוגיות. (- מדעיות) דוגמא; לעובדה שמעולם לא נמצא בשום מקום בעולם גרעין של זית בגודל ההוא, לעומת הגודל השני שנמצא בכל מקום ופינה בדייוק מדהים לגודל המצוי היום…

ולכן,
היות וכנראה ה'כזית' של חז"ל הוא לא אחר מהזית שלנו [ נפח או משקל? – מדברי הגמרא בכל מקום משמע בפשיטות – כגודל זית, לא כמשקל זית. זו משמעות הלשון 'כזית' – כמו זית. וכן משמע מאופן המדידה שהציע ר' יהודה במשנה בכלים – להכניס ביצה למים וכו…]
[ הזן שכנראה הוא – הזית האגורי – שהוא בוודאות הזית המדובר, כפי שמובא בגמרא בברכות לט. זית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני וזהו אגורי, ואמר ר' אבהו לא אגורי שמו אלא אברוטי שמו, ואמרי לה סמרוסי שמו, ולמה נקרא שמו אגורי? ששמנו אגור בתוכו. – הוא הזית הסורי שמצוי מאוד בארץ, ומכיל את כמות השמן הגדולה ביותר ביחס לפרי (עד 43% ! – על פי מועצת הזית) שהוא לא הזית הכי קטן וגם לא הכי גדול שנמצא בארץ.]
כנראה לזה התכוון הפסוק; ארץ זית שמן. (שאר המינים מכילים – על פי החקלאים – 33% ומטה.. )

והרי נתון הגיוני;
הרי ברור שבזמן הגמרא כולם ידעו מהו הזית האגורי. וכל המחלוקת היום היא – מי היה אותו זית…
נמצא שאם יש 5 'דיעות' (…) מי הוא ומה היה שיעורו, בוודאות רק אחת נכונה, ואולי גם היא לא..
ולמעשה ללא שיטת התוספות והנוקטים כשיטתם, ניתן לומר, שלא היינו חושבים אפילו – שהוא לא הזית של היום – אלא היינו מזהים אותו עם הזית הסורי, שמצוי גם היום – כמו אז בשפע בארץ. זה תואם לכל הגמרות, גם ללשון הגמרא בברכות נב: לעניין איבוד 'פרורין שאין בהם כזית' וכן ללשון הזהר 'מאן דזרק פירורין דאית בהו כזית'. [חתיכות במשקל 25 30 גרם נקראות פירורים??…]
תואם למציאות, וגם – סליחה על המילה הגסה – תואם לארכיאולוגיה…
ולא חלקנו על בעלי התוספות.

ונזכה סוף סוף להבין גם את המשפט הפשוט במרן תעז סעיף א 'לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד…' – כפשוטו..

[ ואגב,
'שיעור כזית' ולא 'מידת כזית' לא בכדי. שהרי מדובר בשיעור שכל אדם באשר הוא אדם אמור ל ש ע ר . והכוונה ללא עזרים משקולות ו/או אחר… ]

והשאלה שוב, היא;

למה פוסקים כשיטת התוספות להלכה?
הרי גם מרן וגם הרמב'ם כפי שראינו לא בהכרח סברו כך!.. ויותר נראה שלא סברו כך… [שהרי המשניות במסכת כלים מלמדות אותנו מהם שיעורי חז'ל מהגדול לקטן; רימון אחריו ביצה שהיא משהו כמו חצי ממנו – מהרימון, ואחריה גרוגרת שהיא שליש בה – בביצה, אח'כ זית שהוא- – – – יותר קטן בגרם שניים…(?!…) ונפילה לשעורה…. ברור לכל בר דעת, שהזית לפי מתכונת זו צריך שיהיה קטן מהגרוגרת ביותר מאחוז או שניים… – ואגב קטן, פה 'נולדה' הביצה עם קליפה ובלי קליפה…]
לתרץ תירוצים דחוקים שהשתנו הטבעים השתנו הזיתים השתנו הידיים וכו' וכו', בשעה שהם – בעלי התוספות – מעולם לא ראו זיתים?!… אתמהה

נפקא מיניה הלכתיות לא חסר… לטוב ולמוטב.
לעז על הראשונים, לא בטוח ששייך כאן. פשוט הייתה טעות, וזו גדולה לתקן – מודים דרבנן היינו שבחייהו.

אם אני טועה, אשמח לקבל ביקורת.
אבל אם הדברים נכונים, נמצא שאנו פוסקים לא לפי האמת…

ויהי רצון שנזכה לביאת גואל צדק, אמן.

תשובה:

שלום וברכה

לומר שהראשונים לא ראו זית זה דבר תמוה ביותר, כי זיתים הם דבר הנשמר ונמצא בכל מקום, עצם שאלותיך אינן חדשות, עסקו בהן רבים, ראה למשל ספרו של הרב הדר מרגולין "שיעור כזית" אני חושב שפחות או יותר הוא מסכם את אותן השאלות, ומביא שאכן מכאן ביסס רבי חיים וולוזי'ן את שיטתו שהעיקר הוא כשיעור זית של זמנינו ושהחזון איש סבר שכן עיקר להלכה, אלא שזה רק לחולים, אבל מי שיכול לאכול יותר, ודאי לא יקל כנגד דברי התוס' ועוד ראשונים רבים שהשיעור הוא כחצי ביצה, ולפחות כדברי הרמב"ם שהוא שליש ביצה, אף שהוא יותר מזית של זמנינו. שהרי כפי שציינת, גם במקורות עצמם יש אי בהירות, מצד אחד "אין בית הבליעה מחזי וכו'" שנראה שהשיעור גדול, ומצד שני זו שמנונית שעל הסכין.

המושג הזה שהתקטנו השיעורים הוא לא חידוש מיוחד רק לגבי כזית, יש לו הוכחות רבות כמבואר בצל"ח פסחים קטז א שהוכיח שהתקטנו עד כדי מחצית, וראה עוד חתם סופר או"ח קכז ושם זה חשבון בביצים ובשיעור אגודל, וכבר הקדימן בזה בהוכחות בים של שלמה חולין פרק ג סי' פח, ממילא לא רחוק לומר שגם הזית השתנה. ובכל מקרה להלכה לא נוכל לזוז מדברי רוב גדולי הראשונים בענין זה כל אחד לשיטתו, אבל לא כזית של זמנינו.