לתרומות לחץ כאן

האם אפשר להפריש חלה ולברך ברכת המזון לרגישים לגלוטן?

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק בקמחים נטולי גלוטן, האם ניתן להפריש חלה מקמחים נטולי גלוטן שנעשו מחיטה או שיבולת שועל? קמח המורכב מחיטה נטול גלוטן ואורז, מה שיעור החיטה הנצרכת כדי להפריש חלה? האם ניתן להשתמש בקמחים אלו לשם אפיית מצות? מה ברכתם של קמחים אלו? מה מגדיר את חמשת מיני דגן? האם אורז הוא חלק מחמשת מיני דגן? וכיצד ניתן להופכו לדגן? מה הדין בשיבולת שועל שעבר חימום להסרת אנזים מר, האם עדיין ניתן להכין ממנו מצות? האם הוא חייב בהפרשת חלה? מה המעלות של חמשת מיני דגן? ואיזה הלכות מיוחדות נאמרו בהם? האם שיבולת שועל יכולה להחמיץ? ומהו הגדרת החמצה בהלכה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

האם אפשר להפריש חלה ולברך ברכת המזון לרגישים לגלוטן?

פרשת השבוע עוסקת בין השאר במצות הפרשת חלה, מצוות זו היא אחת מהמצוות שנמסרו לנשים, ונכתבו הרבה מאד מעלות על קיום מצוה זו, והם בהחלט ראויים למאמר בפני עצמו, אולם במאמר השבוע נתמקד מה יעשו נשים שרגישות לגלוטן, האם גם הן יכולות לקיים את המצווה מהלחמים שהן אופות לעצמן? האם מקמח חיטה או שיבולת שועל נטול גלוטן מפרישים חלה? כיצד מחשבים את הכמות? האם מברכים עליהם ברכת המזון? האם יוצאים בהם סעודות שבת? האם מצה ללא גלוטן כשרה למצות מצה בליל הסדר? ועוד.

הקדמה – מהו גלוטן

לפני שנעסוק בנידון הלכתי, ניתן סקירה קצרה על הנושא באופן כללי. קיימים היום מספר דגנים המכילים גלוטן: חיטה שעורה כוסמין שיפון ובכמות קטנה גם שיבולת שועל. מעבר לכך הגלוטן אינו קיים במיני צמחים נוספים. אמנם נראה כי הגלוטן הקיים בשיבולת שועל נגרם מזיהום מצמחים אחרים, וניתן לגדל שיבולת שועל ללא גלוטן כלל.

הגלוטן הוא חלבון החיטה ושאר הדגנים הנ"ל, הגלוטן מדביק את רכיבי הקמח והופך אותם לבצק, והוא האחראי ליציבות ואלסטיות של הבצק, וכאשר הוא קיים השמרים יכולים להתפיח כראוי את הבצק, ולפיכך הוא גורם להתפחת הלחמים ומסייע מאד באפיה מוצלחת, ולכן במאפיות מוסיפים גלוטן למאפים.

הקדמה – רגישות לגלוטן

בימינו קיימים כמה קבוצות הרגישות לגלוטן, ויש בין הקבוצות הבדלים הלכתיים, ולכן נפרט אותם:

א. צליאק – Celiac [בעברית רשמית 'דגנת' ובעבר נקרא 'כרסת']. בערך 1% מהאוכלוסייה סובלים מתופעה שבמידה והם אוכלים גלוטן הגוף – מסיבה שאינה ידועה לנו היום – מפריש חומר הגורם לנזק חמור למעיים, הגורם לקושי בספיגת מזון ולכן ערכים של ברזל או ויטמינים נמוכים מאד. בנוסף לעיתים יש כאבי בטן חזקים. [15% מחולי צליאק רגישים גם לחלבון האבנין המצוי בשיבולת שועל].

לאחר שהמעיים נפגעו תהליך השיקום הוא ארוך ויכול להגיע עד שנתיים, צורת הריפוי היחידה היודעה לנו היום הוא דיאטת נטולת גלוטן. בנוסף ידוע שגלוטן אצל חולי צליאק גורמת למגוון מחלות בפרט סרטן בכל אברי העיכול החל מהוושט עד המעיים.

צורת האבחון היא ע"י בדיקות דם המגלים שהגוף מפריש נוגדים לגלוטן, ובמידה ונמצאים נוגדנים במרקים רבים נעשה ביופסיה שבה מוצאים חתיכה זעירה מהמעי ובודקים אם היא מודלקת. במידה ונעשה ביופסיה ואדם נמצא חיובי – לפי המידע הרפואי הקיים קיים סיכוי של אחד למיליון כי הוא בהמשך חייו הוא יתרפא מהצליאק, אולם ככל שהוא ימנע מאכילת גלוטן ע"פ רוב בריאותו תהיה תקינה ללא בעיות מיוחדות.

[בעבר בדקו רק מיש שסבל מתסמינים של אנמיה בעיות גדליה כאבי בטן ועוד, אולם לא הייתה הנחיה להימנע מגלוטן או לבדוק את מי שאינו סובלים מתסמינים, אולם לאחר שהתברר שהוא אחד הגורמים המרכזיים לסרטן באיברי העיכול, ובעיות נוספות רוב רופאי המשפחה בודקים את כלל לקוחות שלהם שאין להם צליאק סמוי, ולכן יש עליה חדה בשיעור המאובחנים].

ב. מחלות מעיים שונות כגון קרוהן הגורמים לגוף שלא להגיב טוב לגלוטן.

ג. אלרגיה לגלוטן, ככל אלרגיה הגוף מגיב בצורה של אי נוחות ונפיחות, והסכנה העיקרית היא שנפיחות באזור הצוואר יכולה לגרום חס ושלום לחנק. בדומה לצליאק אלרגיה מוגדרת כמסכנת חיים, אולם הרופא יכול להגדיר את חומרת האלרגיה, וכן להבדיל מצליאק אלרגיה יכולה לחלוף עם השנים, ובפרט מצוי שילדים אלרגניים בבגרותם אינם אלרגיים עוד.

ד. אנשים שונים גילו ללא התוויה רפואית שדיאטה נטולת גלוטן מטיבה עימה, והיא פופולארית ברפואה טבעית למצבים שונים.

הערכת הרופאים בימינו כי כלל הסיבות גורמות לכך שבערך 6-7% מהאוכלוסייה דיאטה נטולת גלוטן יכולה להטיב להם, החל מיצירת תחושה כללית מעט טובה יותר עד למקרים של סכנת חיים. לצערנו אנשים נוטים להתבלבל בין האבחנות, וכאשר באים לרב חשוב להדגיש לו את האבחנה הנכונה, וכיצד ומי זיהה אותה. [פגשתי אנשים רבים שהציגו את עצמם כצליאק, אך בשיחה עמהם התברר שרופא טבעוני המליץ להם להימנע מגלוטן ומאז הם חשים טוב יותר, אך מעולם לא אובחנו כצליאק לא בבדיקות דם ובוודאי שלא בביופסיה].

הרחבנו ברגישות השונות, משום שחשוב להדגיש כי באלרגיה שיש בה סכנת חנק גם אם היא רחוקה, וכן בצליאק לאור המחקרים העדכניים, הלכתית אסור להקל ולאכול אף לא כזית של גלוטן. בעוד שברגישות כללית יש מקום לבדוק עם הרופא ועם הרב האם ניתן להקל ולאכול מצה עם גלוטן בשיעור כזית, והדבר תלוי לפי העניין.

רקע – הגלוטן בהלכה

ההלכה נותנת לחמשת מיני דגן חיטה שעורה כוסמין שיפון ושבולת שועל יחס מיוחד, מינים אלו במקרה או שלא במקרה הם המינים המכילים גלוטן, וההלכה קובעת שרק לחם המיוצר ממינים אלו יש לו שם של לחם, ולכן יש שורה ארוכה של הלכות הנוהגות רק בהם, וכפי שנפרט. ונשאלת השאלה מה דינם של הרגישים לגלוטן בהלכות אלו? בכך נעסוק במאמר השבוע.

סיכום הלכות חמשת מיני דגן

לאחר ההקדמה נמנה בקצרה את ההלכות המיוחדות של חמשת מיני דגן:

  • רק מעיסה שנעשית מחמשת מיני דגן יש חיוב של הפרשת חלה, אולם מכל עיסה אחרת אין חיוב של הפרשת חלה.
  • רק לחם שנעשה מחמשת מיני דגן ברכתו המוציא, ויש חובה לברך אחריו ברכת המזון. ואף במידה והוא לא נעשה בצורה ההלכתית של לחם, אלא כעוגה דייסה פסטה ועוד, ברכתו בורא מיני מזונות, ולאחריו יש לברך על המחיה. בעוד שכל שאר הדגנים והקטניות ברכתם האדמה או שהכל, ולאחריהם יש לברך בורא נפשות. יוצא מהכלל הוא האורז שמברכים עליו בתנאים מסומים 'מזונות'.
  • בפסח אסור לאכול חמץ מחמשת מיני דגן בלבד, בעוד לחם שתפח מכל דגן או קטניות אחרים מותר באכילה. אמנם לאשכנזים יש מנהג להימנע מאכילת קטניות אולם הוא מנהג בלבד והוא חמור הרבה פחות מחמץ מחמשת מיני דגן.
  • בליל הסדר אנחנו מחויבים לאכול כזית מצה מחמשת מיני דגן דווקא.
  • בדומה בלילה הראשון של סוכות יש חיוב מהתורה לאכול כזית לחם מחמשת מיני דגן.
  • האוכל מחמשת מיני דגן בחג הסוכות חייב לאוכלם בסוכה.
  • רק בחמשת מיני דגן נוהג איסור 'חדש' – יש איסור לאכול מחמשת מיני דגן אלו יבול חדש עד הקרבת העומר, ובימינו עד י"ז ניסן.
  • בשבת ויום טוב יש לקבוע סעודה, וקביעות סעודה הוא על חמשת מיני דגן.
  • לדעת אחת השיטות מהתורה מצות תרומות ומעשרות נאמרה רק בחמשת מיני דגן זיתים וענבים, ואילו בשאר המינים הוא מדרבנן.
  • האיסור להתפלל או ללמוד ליד צואת קטן הוא ממתי שהתחיל לאכול כזית מחמשת מיני דגן.
  • המנחות בבית המקדש היו רק מחיטה, מלבד העומר ומנחת סוטה שהיו משעורה.
  • בשבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל נמנו החיטה והשעורה [כוסמין שיפון ושיבולת שועל מוגדרים בחז"ל כתת מינים של חיטה ושעורה, וראה בהר צבי (ח"א או"ח סי' קח) שנחלקו האחרונים האם גם הם משבעת המינים, וראה שם הבדל הלכתי במחלוקת זו].

מעלת אורז

מלבד חמשת מיני דגן קיים הלכה מעניינת נוספת כי אורז בפני עצמו אינו מחמשת מיני דגן, אולם במידה ומערבים אורז יחד עם חיטה, משום שהחיטה משפיעה על האורז וגורמת לו לקבל תכונות של דגן.

ולכן פסק השלחן ערוך (או"ח סי' תנג סעיף ב) כי מצה שיוצרה מתערובת חיטים ואורז, אף שהרוב אורז המצה כשרה לצאת בה ידי חובה בפסח.

וכן פסק השלחן ערוך (יו"ד סי' שכד סעיף ט; וראה ט"ז וש"ך שם) כי עיסה שיש בה שיעור חלה של קמח אורז במידה ויש בה גם קמח חיטה, אף שאין שיעור חלה בקמח בפני עצמו מפרישים ממנה חלה בברכה.

דין שזה שהתערובת נהפכת למין דגן הוא כל עוד ויש טעם חיטה בתערובת, ויש אומרים כל עוד יש שיעור כזית חיטה בכדי אכילת פרס [בין 1/6 חיטה עד 1/12 חיטה תלוי בשיטות השונות]. להלכה פסק המשנה ברורה (סי' תנג ס"ק יד) כי לכתחילה יש להחמיר כשיטה זו, אולם בשעת הדחק ניתן להקל כשיטה הראשונה.

חמשת מיני דגן ללא גלוטן

כאן נשאלת השאלה האם במקרה המינים שיש בהם גלוטן הם חמשת מיני דגן שקבעה התורה שהם המינים החשובים ביותר? או שמא חמשת מיני דגן מוגדרים כמינים שיש בהם גלוטן?

במידה ונקבל את הסברה שחמשת מיני דגן מוגדרים כמינים שיש בהם גלוטן נשאלת השאלה מה הדין כאשר נמצא תת מין של חמשת מיני דגן אלו שמסיבה כלשהו אין בו גלוטן, האם הוא עדיין יחשב כחמשת מיני דגן? או שמא הוא מאבד את חשיבות חמשת מיני דגן? בדומה נשאלת השאלה במידה וע"י הנדסה גנטית, או כל עיבוד אנושי אחר נצליח לגרום לאחד מחמשת מיני הדגן לגדול ללא גלוטן, האם גם במקרה זה ישארו לו מעלותיו ודיניו של חמשת מיני דגן?

הגדרת חמשת מיני דגן

הגמרא (פסחים לה. מנחות ע: ירושלמי חלה פ"א ה"א) עומדת על כך שהבדל בין חמשת מיני דגן לבין אורז ודוחן ושאר קמחים, הוא שבדקו חכמים וגילו שרק חמשת מיני דגן מחמיצים בעוד עיסות של שאר המינים מסריחים. ואילו דעת רבי יוחנן בן נורי שגם אורז ומין הקרוי 'קרמית' יש להם דיני דגן לפי שגם הם מחמיצים. הירושלמי שואל מדוע נחלקו בכך, נבדוק האם אורז מחמיץ? ומתרצת הירושלמי כי אכן בדקו אולם חכמים ורבי יוחנן בן נורי נחלקו על התוצאות, האם רמת ההחמצה באורז קרויה החמצה או סירחון.

עוד למדו חכמים מה הם חמשת מיני דגן מדברי הנביא ישעיהו (ישעיהו כח כה): 'וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ', ופירשו חכמים (ירושלמי חלה פ"א ה"א) כי פירוש הפסוק כי הנביא ישעיהו מנה את גבולותיו של הלחם, כלומר איזה מינים ניתן להכין לחם, ופירשו את הפסוק חיטה = חיטה, שורה = שיבולת שועל, שעורה = שעורה, נסמן = שיפון, כסמת = כוסמין.

כאמור להלכה נפסק כחכמים שאורז ו'קרמית' אינם מיני דגן, ורק חמשת מיני דגן הנ"ל יש להם את כלל הדינים הללו.

האם צריך שיהיה ראוי להחמיץ בפועל?

אמנם מצינו הבדל נוסף האם צריך שהעיסה תהיה ראויה להחמיץ בפועל, או שצריך רק מין המסוגל להחמיץ, אך אין צורך שבפועל העיסה תוכל להחמיץ.

החיי אדם (נשמת אדם ח"ב כלל קיט אות טו) דן על קמח שעבר חימום וקליה, ואחר כך אפו ממנו מצות, ונשאלת השאלה כיון שלאחר החימום וקליה הקמח כבר אינו יכול להחמיץ, האם כיון שלולי הקליה הקמח היה ראוי להחמיץ הוא כשר לאפיית מצות, או שמא צריך שהעיסה תהיה ראויה להחמיץ בפועל?

וכתב החיי אדם שיש בכך מחלוקת ראשונים, דעת הרמב"ם (חמץ ומצה פ"ו ה"ה) שאין צורך שהעיסה תוכל להחמיץ בפועל, ואילו המגיד משנה (שם) הביא ראשונים שונים הסוברים שלא מקיימים מצות מצה במידה והעיסה לא הייתה ראויה להחמיץ.

והוכיח החיי אדם שהעיקר כדעת הרמב"ם, ולכן הורה שבשעת הדחק ניתן להקל כדעת הרמב"ם. אמנם לגבי חלה כתבו הפוסקים שגם עיסה שאינה ראויה בפועל להחמיץ חייבת בחלה לכל הדעות, ורק לגבי לצאת ידי חובת מצה ישנו מחלוקת בענין.

ולכן בקמח שיבולת שועל רגיל שעובר תהליך חימום [בהנחה שהתהליך לא גרם לו להחמיץ], וכבר אינו יכול להחמיץ יותר, שעושים ממנו מצות, הורה הגר"ש וואזנר (הובא במאמר הגרא"י  ועסטהיים, קול תורה גליון נט עמ' מח-נו) שניתן להקל לחולי צליאק לצאת בכך ידי חובה, ולסמוך בכך על הכרעת החיי אדם להקל בשעת הדחק. אולם לכתחילה אדם בריא ייקח מצה מעיסה שהייתה יכולה להחמיץ בפועל.

האם חלקי החיטה שאינם מחמיצים גם נחשבים חמשת מיני דגן?

עד עכשיו עסקנו בקמח שהיה ראוי להחמיץ אולם הוא עבר תהליך שמונע ממנו להחמיץ, אך עדיין צריך לברר מה הדין בקמח שהוסר ממנו הגלוטן, וכעת אינו ראוי להחמיץ?

המגן אברהם (סי' תנד סק"א) דן מה הדין במצה שהוכנה מהמורסן והסובין ללא גרעין החיטה, והוא מסתפק האם לדעת הסוברים שהמצה כשרה המורסן מחמיץ, או שמא אין צורך שהמורסן יחמיץ אלא די לנו שהוא מין שראוי להחמיץ? [וראה עוד קובץ שיעורים (פסחים סי' תעו)].

ולכן בהנחה שעמילן חיטה ללא גלוטן אינו יכול להחמיץ, לכאורה הדבר תלוי בספק של המגן אברהם.

האם שיבולת שועל מחמיצה?

כעת ננסה לברר האם שיבולת שועל ללא גלוטן ועמילן חיטה ללא גלוטן אכן לא מחמיצות?

הכרעת כל פוסקי זמנינו (הלכיות שדה גליון 57 עמ' 15) שהשיבולת שועל שלנו הוא שיבולת שועל של המשנה, ולכן הוא מין של שעורה, אף שאינו נראה לנו כזה, ולכן התיר החזון איש (כלאים סי' ג) הלכה למעשה להרכיב אותם. וכן פסקו הגר"מ פיינשטיין הגר"י מרצבך הגרי"ש אלישיב ועוד שנוהגים בו כל דיני חמשת מיני דגן הן לקולא והן לחומרא, והטעם המרכזי הוא שהזיהוי הוא מוחלט בקרב כל עם ישראל כאלף שנה ששיבולת שועל הוא המין המוכר לנו, וכך מוכח שפירשו מרבית הראשונים המרכזיים.

אולם הרב שרגא קריזלר (קובץ שערי ציון א' עמ' 64-66 – כולל אמרי יושר) העלה קושיא על כך שהרי הגמרא (פסחים לה. מנחות ע:) עומדת על כך שהבדל בין חמשת מיני דגן לבין אורז ודוחן ושאר קמחים, הוא שרק חמשת מיני דגן מחמיצים בעוד עיסות של שאר המינים מסריחים. והרב קרייזלר טען כי בבדיקה שבדק שיבולת שועל אינה מחמיצה אלא מעלה עובש כעיסת אורז.

לעומתו טען הגר"י אפרתי שליט"א (הליכות שדה גליון 57 עמ' 11-15) כי הבדיקה לא היתה מקצועית, ולשם כך פנה אל ד"ר משה זקס שעשה בדיקה מקצועית, והעלה כי קמח שיבולת שועל אמנם מחמיץ פחות מקמח חיטה, אך הוא מחמיץ במידה שווה לקמח שעורה.

למיטב ידיעתי יש הסכמה בין העוסקים בענין כי בקמח שיבולת שועל אף שאחוז הגלוטן הוא מיזערי, או בקמחים מסוימים נטול גלוטן לחלוטין, יש יכולת להחמיץ במידה מסוימת כשעורה, אף שאינו מתקרב לאיכות של החמצה של חיטה בת ימינו. [ראה עוד במאמר הרב קסטנבוים בספר מנחה לאי"ש].

אך יש להוסיף כי בשיבולת שועל ישנו אנזים מר, וכדי לנטרל אותו עליו לעבור מיד לאחר הקציר תהליך של אידוי או חימום, ולכן התהליך הוא אינו יכול להחמיץ, ולכן בדיקה יכולה להעשות אך ורק בקמח שיבולת שועל טריה. [ראה מאמר הגרא"י  ועסטהיים (קול תורה גליון נט עמ' מח-נו)].

לאור הדברים הללו נראה כי גם בשיבולת שועל רגיל שאחוז הגלוטן בו קטן מאד, או בשיבולת שועל נטולת גלוטן לחלוטין קיימים מרכיבים מקבילים ויש בו יכולת החמצה, וכפי שקיבלנו במסורת שהוא מחמשת מיני דגן. [יש לציין כי 15% מהצליאק רגישים גם לחלבון האבנין המצוי בשיבולת שועל הדומה במידה מסוימת לגלוטן].

מהו החמצה?

ונשאלת השאלה האם גם קמח חיטה נטולת גלוטן נחשבת עדיין אחד מחמשת מיני דגן, או שמא היא כבר איבדה את שם חמשת מיני דגן?

אולם למעשה יש ספק גדול האם אמנם קמח נטול גלוטן אינו מחמיץ, ונבאר בקצרה את הספק, אין ספק שהקמח האידיאלי והטוב ביותר לאפיה לחם שתפח היטב הוא החיטה המודרנית. ותהליך ההתפחה נגרם מכמה תהליכים, העמילן במגע עם מים מתפרק בצורה שיוצרת גזים או אדי מים, העמילן יוצרת בצורה טבעית שמרים – מחמצת, וניתן להוסיף שאור – עיסה ישנה שהחמיצה היטב, או לחלופין שמרים שאינם ממקור חיטה לזרז את תהליך ההחמצה. הגלוטן הוא חומר דביק היוצר רשת תלת ממדית ולוכדת היטב את בועות האויר הנוצרות בתהליך ההתפחה.

ולכן יש ספק כאשר חכמים אמרו שחמשת מיני דגן מחמיצים, בעוד שמינים אחרים מסריחים, האם הכוונה לתהליך התסיסה, או תהליך קליטת הגזים, או באופן כללי כי מכלול הגורמים מתאים להתפחה. ולכן נשאלת השאלה איזה שינויים גורמים לכך שישתנה הדין, האם עמילן חיטה היא המחמיצה, או הגלוטן, או רק השילוב ביניהם? למעשה קשה לקבוע בוודאות מהו הגדרת החמצה אצל חכמים, ומה מוגדר כסרחון ולא כהחמצה.

הלכה למעשה אין בכך הכרעה ברורה בקרב פוסקי זמנינו, ונראה שנקטו הפוסקים כי יש ספק האם קמח חיטה שאין בו גלוטן, ונשאר רק עמילן החיטה, האם נחשב בפועל כקמח המחמיץ. ויתכן שיש גם חילוק בין קמח שהוסר ממנו הגלוטן, לבין קמח שעבר שינוי גנטי וגדל ללא גלוטן כלל.

אמנם יש בכך כמה צדדים לחייב את הקמח בחלה, ושניתן לצאת ידי מצה, גם במידה ואינו יכול בפועל להחמיץ, וכפי שהרחבנו במאמר.

סיכום

בהלכות אלו עדיין לא זכינו שיהיה הלכה ברורה המוסכמת על הפוסקים, ומדברי חלק מהפוסקים נראה שהם מסתפקים בענין, וגם בירור המציאות אינו ברור דיו להכריע בענין, וכמו כן יש לקחת בחשבון כי הטכנולוגיה ופיתוח המוצרים הללו משתנה כל הזמן, שינויים שיש בהם יכולת לשנות את ההלכה, וכל אחד ישאל את רבותיו, אולם כיון שהלכות אלו מעשיות מאד, כתבנו כאן סיכום כפי שנראה לנו כיצד לנהוג למעשה:

לגבי הפרשת חלה נראה שאפשר להפריש חלה גם בברכה מקמח חיטה נטול גלוטן, וכן מקמח שיבולת שועל נטול גלוטן, בתנאי שיש שיעור הפרשת חלה מהקמח חיטה או קמח השיבולת שועל בעצמו בלי תוספות של קמחים אחרים.

במידה ויש תערובת קמח חיטה נטול גלוטן וקמח אורז, יש ספק האם גם במקרה זה הקמח אורז מצטרף לשיעור הפרשת חלה, ולכן במידה ויש שיעור הפרשת חלה יחד עם האורז אך אין שיעור הפרשת חלה בלי האורז, יש להפריש בלי ברכה.

אמנם במידה ויש 2.5 ליטר של עמילן חיטה, ויחד עם האורז יש יותר מ4.3 ליטר תערובת, אפשר להפריש בברכה [גם לנוהגים כשיעור החזון איש, כיון שיש כאן צירוף של כמה ספיקות].

ראוי לשים לב להלכה נוספת כי בצק של חיטה ובצק של שיבולת שועל אינם מצטרפים, ולכן במידה והכינו שני בצקים שבכל אחד אין שיעור חלה, אף שהם נוגעים אחד בשני או שהם נמצאים בכלי אחד, אינם מצטרפים לשיעור חלה. כמו כן אף שיש בכל אחד מהם שיעור חלה, אין להפריש מאחד על השני. (שלחן ערוך יו"ד סי' שכד; פרי מגדים או"ח סי' תנד משב"ז בסק"א; רעק"א יו"ד סי' שכו סעיף א).

לגבי ברכת המוציא וברכת המזון לרגישים לגלוטן נראה שניתן לברך ברכת המזון והמוציא, אך לאנשים בריאים נחלקו בכך הפוסקים האם יברך המוציא וברכת המזון או בורא מיני מזונות ועל המחיה. (שערי הוראה ח"ג עמ' מב בשם הגרי"ש אלישיב; תשובות והנהגות ח"ז סי' כג; סי' כז סק"ד).

לגבי מצה בשיבולת שועל ללא גלוטן נראה שבוודאי ניתן לצאת ידי חובה מצד המין, אולם מצה מקמח שיבולת שועל שעבר חימום לפי הלישה, או במידה ויצליחו לעשות מצות מעמילן חיטה ללא גלוטן, יש ספק האם יוצאים בו ידי חובה, למעשה לצליאק [לאחר המחקרים העדכניים] או אלרגיה ברמה שיש בו חשש סכנת חיים, אף שהוא חשש רחוק, אין להחמיר לאכול מצה רגילה, ויש לסמוך על הכרעת החיי אדם שיוצאים בו מעיקר הדין ידי חובה. (ע"פ תשובת הגר"ש ואזנר קול תורה נט עמ' נו).

לגבי קביעות סעודה בשבת, אנשים רגישים שזהו סעודתם בוודאי יכולים לצאת במינים אלו. (ראה יעב"ץ פסחים קיד.).

לגבי חמץ ואיסור חדש יש להתייחס לקמח נטול גלוטן ושיבול שועל נטולת גלוטן כאיסור גמור, ואין להקל כלל בענין.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *