לימוד תורה עם אנשים שלא מברכים ברכות התורה

בודאי יש ללמד אותם תורה למרות שאינם מברכים.

באופן כללי בשיעור תורה שיש בו אנשים שאינם דתיים, הטוב ביותר היה עם לפני השיעור היה הרב מברך עם השומעים, בשעת הדחק שזה לא יתקבל בברכה… כאשר הרב הוא המלמד והשומעים רק מאזינים, יש לסמוך על שיטת השולחן ערוך בסי’ מז סעיף א שהרהור בדברי תורה אינו מחוייב בברכה, ואף שהגר”א שם חולק, ודאי יש לנו אילן גדול להתלות עליו הלא הוא מרן השו”ע. עד כאן דברים פשוטים, אולם מסברא נראה לי למרות שאין לי מקור לכך, שעל כגון דא אמרו “עת לעשות לה’ הפרו תורתך”, כאשר בא לפניך אדם שניתן ללמד אותו ולא ניתן לברך איתו, יש ללמוד איתו וכך יתקרב ולא לרחק אותו חלילה, ועל דרך מה שאמרו חכמים “חלל עליו שבת אחת כדי שיחיה שבתות הרבה” [אין צורך להגיב על הדמיון, לא התכוונתי להשוות ממש בין הנושאים, אלא רק להראות שיש “חריגות”].