דבק בתפילין ותעשה ולא מן העשוי בהטלת חוטי הציצית

שאלה:

שלום כבוד הרב, ראיתי תשובה לשאלה בנוגע לשאלה אם מותר לאחר שמעבירים את ארבעת הפתילים בנקב ולפני שמתחילים לקשור את הציצית, לקשור את אחת מקבוצות 4 הגדילים, בקשר עניבה, כדי להבדיל קבוצה זו מקבוצת 4 הגדילים השניה.
וכתבתם שם את הדעות שמתירות, רציתי לשאול האם יש דעות שמחמירות בזה? וכתבתם: "אלא שכתב שראוי להדר שבשעת הקשר והראשון והחוליה הראשונה לא יהיו מעונבים", האם יש עניין שבכל הקשירה לא יהיו מעונבים או שרק בחולייה הראשונה? ואם יש עניין יש לזה מקור בפוסקים?
כשקושרים את הציציות לבגד, אם קושרים אותו חזק אז זה גורם לבגד להתקמט ולגרום לציצית להיות יותר מדי קרובה לקצה הבגד, אבל ראיתי איפשהו במשנה ברורה או שולחן ערוך שזה בסדר, אבל הבעיה היא שאחרי כמה זמן שהציצית קשורה לבגד חזק אז הבגד כבר מאבד את הצורה הקודמת שלו וגם אם אתה מוריד את הציציות ככה שזה כבר לא לוחץ על הבגד אז הבגד נשאר מקומט, ולפי מה שידוע לי כל ההיתר לזה זה רק אם הציצית גורמת לזה שקצה הבגד יתקרב לציצית אבל אם זה ככה גם בלי הציצית אז זה פסול.
בקיצור השאלה שלי האם מותר לקשור את הציציות על הבגד חזק בצורב שאחרי כמה זמן הבגד בצורתו הטבעית יהיה מקומט בצורה שהנקב קרוב מדי לקצה הציצית?

אני יודע שיש עניין שבתפילין של ראש בתים התפילין לא יהיו מודבקים בדבק זה בין זה, רציתי לשאול איפה עוד יש עניין שלא יהיה דבק בתפילין של ראש ושל יד?

תשובה:

שלום וברכה

מעבר לחומרתו של קצות השלחן ודאי אין להחמיר, ונראה לי שהמנהג כמו החזון איש להקל גם בחוליה הראשונה, ואני מעתיק מה שכתבנו בענין זה:

בחזון איש סי' ג ס"ק ט כתב שהואיל והקשר עניבה אינו בר קיימא וגם הכוונה להפריד מיד אין חשש, וראה קצות השלחן סי' ו ס"ק מט שדן אף הוא בענין זה ומצדד להיתר, אלא שכתב שראוי להדר שבשעת הקשר והראשון והחוליה הראשונה לא יהיו מעונבים [קשה קצת לבצע את זה כי צריך להניח שם אצבע וכדומה כדי שלא יתערבו אחרת כבר לא יעזור לחלק אותם אחר כך] אולם נראה שמנהג העולם בזה כמו החזון איש. בשו"ת הר צבי ח"א סי' טו התיר אף בקשר בר קיימא הואיל ודעתו להתירו מיד בגמר הקשירה, ובלבד שבשעת ההכנסה והקשר הראשון לא יהיו קשורים.

מה שהציצית מקומטת זה לא משהו מהותי, ניתן הרי לגהץ אותה… בכל מקרה לא מהדקים באופן שזה ממש צמוד אלא רק מעט שעדיין ישאר נוטף על הקרן אבל ישאר כנף.

יש הידור שלא יהיה דבק בין הבתים כפי שציינת, כמו כן אין להדביק את שני חלקי התיתורא לפני תפירתם, אחרי התפירה נהגו להקל לשים מעט דבק, אף שהחזון איש צידד להחמיר בזה.

מקורות:

בביאור הלכה (סי' ל"ב סעי' נ"א ד"ה יתפור) כתב וז"ל שמעתי בשם אחד מהגדולים שהזהיר שלא לדבק התיתורא בדבק קודם התפירה, דדבק חשיב חיבור כתפירה, וכמש"כ ברמ"א (סעי' מ"ז) ובב"י (שם), וא"כ אפשר דתפירה שאח"כ לא חשיבא כלום, וההלכה למשה מסיני נאמר רק על התפירה ולא על דיבוק, וסיים הבה"ל וצ"ע בזה, ועי' בחזון איש (או"ח סי' י"א אות י') שפקפק קצת על חומרא זו וכתב שאינו מוכרע, די"ל דאה"נ דגם לאחר הדיבוק נחשב עדיין כמפורד, אבל לא שיפסיד אם יחובר גם בגידין [ומש"כ שם עד שיחובר, לכאו' הוא ט"ס, וצ"ל אף שיחובר], אכן אינו מבואר בדבריו שהחליט לקולא שהרי כתב שאינו מוכרע, ושוב ראיתי בשונה הלכות (סי' ל"ב סעי' רל"ה) שהביא דברי החזו"א, וסיים דמ"מ יש להחמיר.

בחזו"א (שם) משמע שאין שום נפק"מ א ידביק קודם התפירה, או לאחר התפירה, ולפי אותו גדול הנ"ל שאוסר להדביק, גם לאחר התפירה אסור, מפני שהדיבוק שאח"כ מבטל את התפירה, ואין התפירה מחברת עכשיו כלום, כיון שהוא גוף אחד בלא הגידין, ומש"כ המ"ב שהזהיר הגדול שלא לדבק קודם התפירה, היינו מפני שכן היתה דרכם.