שאלה:
שלום לך הרב,
יצא לי בזמן האחרון לקרוא לא מעט ספרי עיון אודות החסידות, היסטוריה, ביוגרפיה מחקרית, מושגי יסוד וממש נהנתי ממחשבת החסידות לפרשנותיה, אך מחוץ לכתלי ביתי והספרייה אני חש ביקורת לא מעטה:
חסיד ברסלב שהם מחברי, והבית כנסת הברסלבי בעירי מארח רבנים שתמכו ברב מפורסם אחד שהואשם ונשפט בעוון עבירות ומרגיש לי שקיים שם פולחן אישיות וחיבה יתרה לרבנים חוזרים בתשובה מפורסמים שמחברי רבי מכר.
החסידים שם מרגישים לי יותר כחסידי המפורסמים למיניהם בזרם החוזרים בתשובה ולא כחסידי רבי נחמן הלמדנים של פעם.
בבית הכנסת החב"די רוב המתפללים מכריזים "יחי מורנו ורבנו.." וגם בתפיסה המשיחית הזו אני לא חש בנוח ושותק בזמן הכרזותיהם.
האם חסידות ברסלב האמתית נמצאת רק בשול של שכ' מאה שערים? האם החב"ד הלא משיחיסטי נמצא רק בכפר חב"ד?
תשובה:
שלום וברכה
אנחנו כמובן לא אוהבים הכללות ולא לומר מי אמיתי ומי מזוייף, אמנם באופן כללי אתה מצביע על נקודה מאוד מאוד חשובה, שבאה לידי ביטוי בולט בשתי החסידויות שהזכרת, אבל לאו דוקא. והיא, שלעיתים מצוי שאנשים חוזרים בתשובה ומתקרבים לדרך מסויימת בלי ללמוד אותה די הצורך ובלי לעשות שימוש חכמים, ואז מסלפים. אם ניקח לדוגמא את הנושא של ברסלב, יש שם דבר נפלא שנקרא התבודדות, שבו אדם בעצם לוקח לעצמו זמן ביום, לא משנה אם זה רבע שעה או חצי שעה, ובזמן הזה הוא מוצא לעצמו פינה שקטה ששם הוא עושה את חשבון נפשו, ומנסה להתחזק באמונה ובקירבה לה'. דבר נפלא מאוד. אבל מצוי לפעמים בעלי תשובה טריים שבאים עם מטען שונה קצת מהודו וכדומה, של מדיטציות ו"התחברות לנפש", באופן שבלי לשים לב בעצם האדם עושה את ההיפך הגמור, במקום לשים את הקב"ה במרכז ולשנות להיות דבק באמונה בו ובקירבה אליו, הוא שם את עצמו במרכז, ומחפש את הרוחניות בסגנון תורות המזרח, ויש הרבה להאריך בזה.
כך גם נושא האמונה והבטחון בה' שבברסלב זה נושא מאוד מרכזי ונושא עצום של השלך על ה' יהבך, אצל אנשים מסויימים שבאים זרוקים אחרי שנות נידודים, במקום להתמסד כמו שצריך מבחינת פרנסה ומשפחה ואחריות וכו', הם משתמשים בערך הזה של בטחון בה' כדי להמשיך להיות זרוקים ולא לעשות עם עצמם כלום, לחיות חיים ללא שאיפות וללא עשייה, מתוך אמירות כביכול הקב"ה אני אוהב אותך נסמך עליך זרוק עליך וזהו, ואז יוצא אנשים שמעבירים את כל החיים בצורה מאוד לא יעילה ולא נכונה רוחנית ואנושית, כל זה שגיאה כמובן.
כך גם הערך המיוחד של קשר עם צדיק שבחסידות יש לו ערך רב. הרעיון בזה הוא שהצדיק יסייע לך בהדרכה איך להתרומם ואיך להתקרב לה', השהות במחיצתו תהיה רוחנית ותרומם וכו'. ובפועל יש אנשים משולי הענין שלא הבינו את הדברים, שמבחינתם אם הם "מאמינים בצדיק", הגדרה חריפה שלא קיימת ביהדות, הוא כבר יסדר אותם ויתקן אותם ויוציא אותם מגיהנום, וכך מתגנבת בתת מודע תחושה שאתה בעצם לא צריך לעשות עם עצמך כלום, אתה אפס, הצדיק כבר יסדר לך את הענינים, רק תבוא לקברו ותהיה שם והכל יהיה בסדר, וכך אדם לא נעשה עובד ה' בעצמו.
כל התפיסות האלו, נראות כביכול באו מברסלב, אבל האמת שאלו זיופים של תפיסות אמיתיות ומיוחדות שאכן גדולי חסידות ברסלב השתמשו בהן לעבודת ה' מופלאה ביותר.
לכן מה שחשוב הוא באמת לדעת את דרך באמת, וזה רק על ידי שאדם מנסה להיות דבק בתלמידי חכמים ותיקים ומובלים, ולנסות לעשות כדרכיהם, לעבוד את ה' באמת, לקחת אחריות לחיים ולעבודת ה', ולנסות לצמוח בעצמו על פי הדרך שאותה לומדים בענווה ומתוך דבקות בגדולי הדור.
כך גם לגבי מה ששאלת מחב"ד, הרבי מחב"ד זצוק"ל היה יהודי שחי את נושא הגאולה באופן מופלא, וכל חייו זעק שעלינו לפעול להביא את הגאולה, על ידי אמונה ותפילה ופעילות של קירוב רחוקים ועוד ועוד. מי שהולך בדרכיו באמת, מרבה כבוד שמים בעולם, ופועל בכיוונים אלו. אבל יש כאלו שאינם בעלי דעת כדי להבין את עצם הדברים וכדי להבין את כובד האחריות של דורנו שקרוב למשיח כדי לפעול בתפילותינו לגאולה, והעיקר מבחינתם היא תפיסה מפלגתית כזו, אם המשיח אכן צריך לבוא, והרבי שלי הוא הכי חשוב מכולם, כי הוא מלמד חסידות ומפיץ את אור ה', אז הרבי הוא המשיח. מה חשוב בכלל לברר מי הוא המשיח? את מי זה מעניין? האם אנחנו אמורים לבחור משיח? האם הרבי עסק בשאלה מי הוא המשיח? האם אי פעם גדולי החסידות בחב"ד ובכלל נתנו משמעות מרכזית לשאלה זו? ודאי שלא! הנושא הוא איך זוכים לגאולה! ולכן שוב, תלמידי חכמים מובהקים בחב"ד עוסקים בלימוד חסידות, בקירוב רחוקים, בהכשרת רבנים לקהילות בחו"ל וכו', כפי שמצוי בחב"ד, ואנשים שהדברים קשים להם, מבחינת תוכן וכו', מתמקדים בשאלה המפלגתית הזו שאין לה שום משמעות ויעוד. בין אם זה נכון בין אם לאו, כדיון אין לזה ערך ממשי.
הנושא הזה קיים בכל הסקטורים והמגזרים, ולכן אדם שחוזר בתשובה ורוצה לדעת את רצון ה' ממנו, יהיה צנוע, ולא יחפש להלביש את היהדות על התפיסות הישנות שלו, הטבעיים וההשקפת עולם, אלא להיפך, יבטל דעתו בפני התפיסות היהודיות המהותיות שראינו אצל כל גדולי ישראל, וכך ידע שהוא הולך בדרך הנכונה בלי לפספס נקודות עיקריות.
שנזכה לכל הטוב
מצוי בציבורים מסויימים בתוך הזרם החרדי האורתודוקסי שאנו משתייכים אליו,אנשים מסויימים שחושבים שאם אדם הולך להתבודד עם קונו במשך שעה נניח או יותר (יש כאלה שאני מכיר שהתבודדו 6 שעות רצוף!) אז זה ביטול תורה.
וזו לדעתי טעות גדולה לחשוב כך.
איך אפשר לומר ביטול תורה על עבודה רוחנית של התקרבות אדם לבוראו, הרי זה חלק בלתי נפרד מעבודת השם.
אתה צודק וזו הערה חשובה שאמנם לא נוגעת למה שכתבנו אבל היא נכונה. אנחנו דיברנו על נקודה אחרת כואבת, שאנשים ללא הכוונה, מכניים מושגים מעולמות אחרים ומלבישים אותם על מושגים יהודיים, וכך באים לידי שיבוש. לקחתץ התבודדות שענינה עבודת ה', חשבון נפש וקירבת ה' וחיזוק באמונה ובבטחון ולהפוך אותה לסוג של מדיטציה זה שיבוש, וזה קיים לפעמים אצל אנשים שבאים מהמזרח הרחוק אחרי כמה שנים שם, וסבורים למצוא ברסלב מוטיבים דומים למה שראו שם, והם לא מקבלים מספיק הכוונה מת"ח אמיתיים.
יש גם לא מעטים שאני מכיר, שטיילו במזרח הרחוק לא מעט, ולבסוף הפכו לבעלי תשובה שאוהבים את ארץ ישראל, ובזים לריקנות ולהבל ולטינופת שבמזרח הרחוק, למדיטציות, לטומאה ולגועל נפש הזה.
את אותם שאני מדבר עליהם ומכיר מקרוב, לא תצליח לשכנע לנסוע לשם יותר, וזה פשוט לא מעניין אותם כהוא זה.
ויש מהם חלקם "חסידי ברסלב" שהדרך של חסידות ברסלב שכוללת התמקדות בטוב השם ובאהבתו האינסופית לכל יהודי באשר הוא, היא דרכם היחידה להתקרב ליהדות, כיוון שהנשמה שלהם ירדה נמוך כל כך, היא כאובה מטומאה שחוותה בעבר, ולכן חסידות ברסלב היא אכן המענה הנכון עבורם, ואין בכך שום פסול, אלה ההפך הוא הנכון.
פשיטא! וכי פקפקתי בענין זה לרגע? התייחסתי לדברי השואל שראה תופעות מוזרות והסברתי לו בדיוק את דבריך, שיש שם דברים נפלאים, אבל צריך רב תלמיד חכם מורה דרך, כדי לצמוח איש ירא ושלם מעורה בין הבריות עוסק בתורה ובמצוות, ולא להשאר איש זרוק ששבוי בתורות המזרח ולא לוקח אחריות על עצמו ועל בני משפחתו ומקבץ נדבות בצמתים ורוקד ברחובות וכו'. ההבדל בין שני חסידים אלו שאני ואתה מתארים הוא כיתרון האור מן החושך, וחבל שלא לקבל הכוונה ראויה מאנשים ראויים.
השאר תגובה