לימוד פסנתר – ביטול תורה?

שאלה:

שלום,
אני רוצה מאוד ללמוד לנגן פסנתר.

השאלה האם, כאדם שרוצה להיות בתכלית הטוב, יכול ?

כלומר אני יודע שלהתחיל ללמוד פסנתר יקח המון זמן לטווח ארוך

הלא לכתחילה עדיף להמנע כדי ללמוד תורה ולעסוק יותר בעבודת ה׳?

אשמח לשמוע דעה
תודה מראש

תשובה:

שלום וברכה ידידי,

השאלה שלך היא בעצם שאלה כללית, האם מותר לאדם לעסוק בעניני חולין, קריאת ספר, מוזיקה וכיוצא בזה, או שכל רגע שאדם מסיר עיניו מן הגמרא הוא עובר באיסור של ביטול תורה.

בענין זה, גם ההגדרה המחמירה ביותר, קובעת שחיוב תלמוד תורה לכך אדם הוא לפי כוחות נפשו, לא כל אדם, ואולי בעצם רוב בני האדם אינם מסוגלים ללמוד 16 שעות ביממה, כל זמן שאינם ישנים. יש קושי בריכוז, בכוחות הנפש וכו'. כמה כן? כל אחד לפי כוחו, ויש להשתדל ולהתאמץ בענין ככל שניתן. אבל מה שלא מתאים לכוחות הנפש לכל הדעות אינו מחוייב. ולכן אם אתה מרגיש שלימוד פסנתר טוב לנפש שלך ויעשה לך שמח יותר ויתן כוחות, זה לא ביטול תורה. ואדרבה, מבחינת ענין זה, עיקר איסור ביטול תורה הוא כאשר אדם בטל סתם, אבל מי שעושה דבר שמועיל לו וגורם לו הנאה, לדעת חלק מהפוסקים כלל אינו נכלל בדין זה כפי שיבואר במקורות.

מקורות:

הרמב”ם והשו”ע (יו”ד סי’ רמו סעי’ א’): “כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה”.

כלומר, כל אדם חייב לקבוע לו זמן ללמוד ביום ובלילה. כמה זמן לא כתוב. אבל הפסוק אומר והגית בו יומם ולילה, כלומר, בכל זמן שיש לך עליך ללמוד תורה. אם אתה עובד כל היום, עליך לדאוג לכך שלפחות יהיה לך זמן ללמוד ביום ובלילה. ואם יש לך זמן נוסף, עליך להקדיש ללימוד עוד קצת זמן.

אספר לך סיפור ששמעתי אודות החזון איש שהיה מגדולי הדור הקודם. הרב הענקין הזדמן למקום מושבו של החזון איש בצעירותו בקוסובה (ליטא). נפגשו בסיטואציה מסויימת, פנה אליו הרב הענקין שכבר היה רב מפורסם יותר, ולא ידע אודות החזון איש שאז עדיין לא התפרסם כתלמיד חכם עצום: “האם אתה מקדיש זמן גם ללימוד תורה?” השיב לו החזון איש: “כשיש לי זמן אני לומד…” וזה הגדרה הקולעת ביותר עבורו, כהיה לו זמן הוא למד, לא מעבר לכך, אבל כנראה שהוא דאג לכך שיהיה לו הרבה זמן…

ובגדר החיוב הזה נחלקו הדעות: מדברי האור שמח בהל' ת"ת מבואר, שאדם חייב ללמוד לפי כוחות נפשו בכל רגע ורגע, כלומר, אדם בעל יכולת רבה חייב ללמוד בכל רגע, אדם חסר סבלנות מטבעו רשאי למעט יותר וכו’ וכו’. אבל ודאי לא מספיק לקרוא את שמע שחרית וערבית, השיעור הזה הוא המינימום ליהודי הפחות ביותר שלא יכול כלום…

באבן האזל הלכות מלכים פרק ג כתב חידוש גדול, שלמעט מלך המחוייב ללמוד בכל רגע, שאר ישראל מחוייבים ללמוד רק כשאינם עוסקים בדבר אחר, ולדעתו, אם אדם עוסק בדבר שיש לו ממנו הנאה ותועלת, אף שממילא הוא מתבטל אותה שעה מלימוד התורה אין בכך איסור [אלא שהוא מפסיד את מצות תלמוד תורה]. האיסור של ביטול תורה קיים רק כשאינו עוסק בשום דבר מועיל או מהנה ומכלה את זמנו לריק. בשונה ממלך שחייב ללמוד תורה בכל רגע ואינו רשאי לעסוק בהנאות אישיות [למעט צרכי המלוכה].

אגב, מלבד מצות והגית בו יומם ולילה יש גם מצות ושיננתם לבניך – שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, כלומר מצות ידיעת התורה, שאף היא מחייבת אותנו לעסוק בתורה באופן מסודר ויעיל.