שאלה:
שלום וברכה
בשבת האחרונה [פרשת נשוא] אירע מעשה שאדם הגיע לבית כנסת של מרוקאים והם נוהגים לקרוא עליית כהן עד עליית חמישי [עד ואני אברכם] והיה אדם אורח שלא ידע על המנהג וקנה עליית רביעי בדמים מרובים כי רצה לעלות עליית רביעי שם יש ברכת כהנים, ולבסוף לא עלה האם צריך לשלם או לא ?
אותו דבר היה מקרה שהבעל קורא הפסיק את עליית רביעי ממש לפני ברכת כהנים ועלייה זו נתן לעליית חמישי, כי טען שברכת כהנים צריכה להתחיל בקריאה ולא לסיים בה ? האם צריך לשלם דמים מרובים או שסו"ס כיון שלא קיבל מה שחפץ (ברכת כהנים) לכן לא משלם כי אם עלייה רגילה. ואת"ל כן, אז יש לשאול אם הבעל קורא שגרם נזק לבית כנסת האם הוא ישלם ?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה,
אם הגבאי הכריז שמוכר עליה של ברכת כהנים והקונה לא קיבל את העליה של ברכת כהנים, לא חייב לשלם את המחיר שנקב, כיון שקנה ברכת כהנים ולא קיבל. אבל אם לא דובר על ברכת כהנים אלא העולה קנה עלייה בגלל שהיה בטוח שיקבל ברכת כהנים, הקונה חייב לשלם את מלוא הסכום, ולמרות שחשב בליבו על ברכת כהנים, הרי זה דברים שבלב שאינם דברים.
בהצלחה.
מקורות:
נפסק בשו"ע סימן רז סעיף ד "אבל המוכר סתם, אף על פי שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר, ואף על פי שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך, ולא נעשה, אינו חוזר, שהרי לא פירש, ודברים שבלב אינם דברים. ואף על פי שקודם מכירה אמר שהוא מוכר על דעת לעשות כך וכך, כיון דבשעת המכירה לא אמר, אינו חוזר. הגה: מיהו אי איכא אומדנא דמוכח, נתבטל המקח". מבואר שאם נראים הדברים המקח לא בטל ואם יש אומדנא דמוכח שעל דעת כן קנה המקח בטל. וצריך לדעת מתי נחשב לאומדנא דמוכח ומתי לא.
מקור דברי הרמ"א הם מהתוספות בכתובות צז, א כתבו על מעשה שהיה בצורת ובני העיר מכרו את בתיהם כדי שיהיה להם כסף לקנות חיטים, ובסוף הגיעו חיטים לעיר ולא היה צריך למכור את הבתים, אמר רב נחמן שמכירת הבתים בטילה כיון שמכרו על דעת שיהיה להם כסף, והתברר בסוף שלא היה צריך את הבתים. וכתבו התוספות ד"ה זבין שמדובר שפירשו בעת המכר שמוכרים כדי שיהיה להם כסף לקנות חיטים, אבל אם לא פירשו בשעת המכר המכר לא בטל, למרות שיש אומדנא שמכר על דעת כן. התוספות הביאו את דברי הגמרא קידושין מט, ב ההוא גברא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל, ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי; אמר רבא: הוי דברים שבלב, ודברים שבלב אינם דברים" ומדובר שלא גילה דעתו בשעת המכר. וכתבו התוספות שיש דברים בודדים שלא צריך גילוי דעת גם בשעת המכר, כגון שטר מברחת – כתב את כל נכסיו כדי להבריחם. או שלא ידע שיש לו בן וכתב את כל רכושו לאחרים. או שכיב מרע שנתן את כל רכושו לאחרים ואח"כ הבריא, בדברים כאלו שלעולם לא נותנים את כל הנכסים על דעת כן, הרי זה אומדנא ברורה לבטל את המקח, אבל מעשה אחר שקורה שעושים כזה דבר אין זה אומדנא לבטל את המקח ואם לא גילה דעתו בשעת המקח הרי זה דברים שבשלב ואינם דברים. ולכן אדם שקנה עליה על דעת שיקבל ברכת כהנים והגביה את המחיר, זה לא דומה לאדם שנותן את כל נכסיו, ולא מופקע מהמציאות שאדם קונה עליה במחיר יקר מאוד, ולכן אין זה מוגדר אמדנא דמוכח לבטל את המכירה, וכיון שלא התנה מראש נחשב לדברים שבלב שאינם דברים.
