שאלה:
בשבת יש באופן כללי ״תחושה שונה באויר״ שקשה להסבירה והיא בלי קשר למה שעושים או לא עושים כלומר בלי קשר לעובדה שלא עובדים אלא נחים ומתפללים וכולי. מין שלוה. שאלתי אנשים רבים על כך והם מסכימים.האם יש לכך מקור והאם זו הנשמה יתרה ? בדומה אני מרגיש שכשלומדים תורה כגון גמרא או חומש עם רש״י, יש כאן תחושה שזה שונה, לא במהות המידע שזה דברי קדושה,אלא משהו איכותי נעלה שקשה לתארו במילים. האם יש לכך מקור?
תשובה:
שלום וברכה
רש"י מסכת ביצה דף טז עמוד א ד"ה נשמה יתירה כתב:
"נשמה יתירה – רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרוחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו".
נראה מדבריו שהנשמה יתירה מורגשת בסוג של הנינוחות והיכולת להתענג במשפחתיות וכו' שלא כמו בימי החול שנפשו של אדם קצרה עליו.
אבל אין ספק שהרובד שאתה מציין קיים וכל אחד מרגיש בו באופן מוחשי מאוד.
תודה
מה לגבי המשך השאלה שלי שבלימוד גמרא וחומש וכולי יש גם תחושת רובד רוחני עמוק מעבר לעניין הלימודי עצמו והפלפול . האם יש לכך מקור.
איזה מקור צריך לזה? ברור שכאשר אדם עוסק ברוחניות הוא מתרומם יותר ומגביר בזה את השמתו על גופו, וראה דברים נפלאים בזה בס' התניא פרק ד.
השאר תגובה