שאלה:
שלום רב, הייתה פה פעם שאלה דומה רק שאני לא יודע בדיוק למצוא אותה.
אם באמצע תפילת עמידה אני נצרך לנקביי , האם להמשיך להתפלל להתפנות ולהתפלל שוב מההתחלה או לעצור באמצע העמידה ולהתפנות ולחזור מההתחלה?
בכל מקרה אני חושב שיכלתי לא להתפנות גם עשרים דקות אם הייתי רוצה אבל כן הרגשתי צורך מסויים , השאלה אם צורך כזה מצריך חזרה תפילה/עצירתה.
תשובה:
כיון שהצורך התעורר באמצע התפילה ומן הסתם יכולת לעצור בעצמך, ממשיכים להתפלל עד לאחר שמונה עשרה.
מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צב הקדמה – סעיף ב
סעיף א
היה צריך לנקביו, אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל; וה"מ שאינו יכול לעמוד עצמו שיעור הילוך פרסה, אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד, אבל לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה. הגה: וכל הנצרך לנקביו אסור אפי' בדברי תורה, כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים (הגהות מיימוני פ"ד מהל' תפלה).
סעיף ב
אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור, ולא יפסיק; ואם בשעת ק"ש וברכותיה נתעורר, בין לקטנים בין לגדולים, קורא כדרכו. הגה: ודוקא שאינו מתאוה כל כך דאית ביה משום בל תשקצו, אבל בלאו הכי, יותר טוב להפסיק (תשובת הרשב"א סימן קל"א פסק דמותר, ותרומת הדשן סי' ט"ז פסק דאסור, וצריך לחלק כך), ואם רצה להרחיק ולהטיל מים, עושה.