שאלה:
שלום. הבנתי שאכילת בשר בחג צריך להעשות דוקא ביום ולא בלילה. האם אפשרי שבבוקר החג נאכל סעודה חלבית ואז בצהריים מנת בשר אבל ללא סעודה? יוצאים כך ידי חובה?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה,
המנהג לאכול את הבשר דוקא בסעודה, אבל לכאורה זה אינו מעכב, שהרי בכלל יש מחלוקת הפוסקים אם יש חיוב אכילת פת ביום טוב, הרי שהם שני חיובים שונים שאינם כרוכים זה בזה, אבל ודאי יש בזה גריעותא גדולה שאוכל סעודת חג שאינה חשובה…
אני מעתיק לך ממה שכתבנו בעבר כאן באתר בענין זה:
חיוב פת ביו"ט
בזה מצאנו מחלוקת ראשונים ודעות חלוקות מבעלי התוספות. דהנה התוס' במס' סוכה (כז.) והרא"ש שם כתבו שאין חיוב לאכול פת[1] דווקא ויוצא בשאר דברים ושכן משמע בירושלמי שם. אמנם מדברי הגמ' ופי' התוס' במס' ברכות (דף מט:) יש להביא ראיה שיש חיוב לאכול פת, והוא מהא דאמרו דשבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל בלא פת דאם טעה ולא אמר "רצה" בשבת או יעלה ויבוא ביו"ט, חוזר לראש. ע"כ. ומוכח מינה דחיוב פת יש ביום טוב בכל הסעודות. ועי' שם בתוס' ד"ה אי בעי כו' מ"ש שם בשם ר"ח ומה דמסקי להלכה. ושכן כתב להדיא הרשב"א (ח"א סי' תרי"ד) להוכיח כן מגמ' זו שאכילת פת הוא דאורייתא דומיא דימים טובים דהיינו ראשון של פסח דכתיב ביה בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה, ע"ש. וכן נראה בפשטות דעת הר"ן והריטב"א שם שחייב לאכול פת מאי דאמרי' בגמ' אי בעי לא אכיל היינו דלא אכיל אלא כביצה דלא בעי סוכה ע"ש, וכ"כ בפשיטת בשפת אמת מסכת סוכה דף כז עמוד א להביא דבריהם, ומ"מ כתב לתמוה על דבריהם כיון דהם עצמם כתבו דבלילה ראשונה דמחויב לאכול כזית כמו מצה בפסח שוב בעי סוכה כיון דתורה חייבתו בכך הוי סעודת קבע ע"ש, א"כ ה"ה אם חייב כזית וכביצה מצד סעודת יו"ט ג"כ ליהוי קבע להתחייב בסוכה וצ"ע, עכ"ד.
אלא שבס' ערוך השלחן סי' תקכ"ט הלכה ג' כתב שאינו מוכרח כן בדברי הר"ן ואפשר שלאו דוקא פת שמברכין עליו המוציא אלא אפיל במה שמברכין עליו מזונות סגי. וכתב להכריח כן, דהרי במצה אמרינן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות והא איכא יום הראשון ביום, ושביעי של פסח אלא ודאי דיוצאין במצה עשירה ובלילה הראשונה אין יוצאין בזה. ע"ש. ועכ"פ מהתוס' מס' ברכות שם והרשב"א ועוד מבואר שחיוב פת ביו"ט הוא אפי' מהתורה ושכן יש להוכיח במישור מדברי הרמב"ם פ"ב מהל' ברכות הי"ב. ושכן פסק מרן השו"ע (סי' קפ"ח סעיף ו') שאם שכח לומר רצה חוזר לראש, ומטעם הנ"ל. וכן ראיתי למהר"ם בן חביב בספרו "יום תרועה" סו"פ ראהו ב"ד (דף כט: ד"ה תוס') שחכך בזה ורמז מדברי מרן אלו שהוא מהתורה ע"ש. ופלא שלא זכר שר דברי הרשב"א המפורשים. וכן דעת המגן אברהם סי' קכ"ט ס"ק ב שיש חיוב אכילת פת ביו"ט וכתב לציין שכן מבואר סוס"י קפח. וצ"ל שכיון למה שכתבנו לעיל. וכ"כ בס ברכי יוסף סי' קכ"ט דין ב' להוכיח ממ"ש המחבר סי' קפ"ח דאם לא הזכיר יו"ט חוזר, דחייב לאכול פת. וכן נראה הכרעת הערוך השולחן הנ"ל. אלא שבסי' תרל"ט הל' יד כתב לדייק מלשון הרמב"ם שס"ל שאין חיוב לאכול פת ביו"ט שז"ל הרמב"ם (פ"ו הל' ז'): אכילה בלילי יו"ט הראשון בסוכה חובה ואפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו מכאן ואילך רשות רצה לאכול סעודה סועד בסוכה רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פירות או קליות חוץ לסוכה ואוכל כדין אכילת מצה בפסח עכ"ל. והנה לדבריו אין חיוב כלל לאכול פת ביו"ט לבד לילה הראשונה וגם בפ"ו מיו"ט לא הזכיר אכילת פת כלל ביו"ט אלא עונג של בשר ויין ורק בשבת פ"ל הזכיר ג' סעודות של פת ולא ביו"ט וזהו דעת התוס' והרא"ש בסוכה [כ"ז.] וכו' ע"כ. ושם מ"מ סיים והכריע שלהלכה נראה כדעת הר"ן ז"ל (שס"ל שסגי באכילת מזונות ולא צריך דווקא המוציא) ומ"מ אם שכח יעלה ויבא בברהמ"ז ביו"ט מחזירין אותו כמ"ש בסי' קפ"ח ע"ש משום דגם בברכת מעין שלש מזכירין של יו"ט. ע"כ. ועי' בבית יוסף סי' קפ"ח שהביא לדברי הרשב"א (סוכה כז. ד"ה הא) שכתב וז"ל: ומינה שמעינן דהא דאסיקנא דשבתות וימים טובים דעל כרחך אכיל מחזירין אותו הני מילי לילה הראשונה של יום טוב דוקא שהיא חובה באכילת פת דגמרינן לה מלילה הראשון של פסח וכו'. וכו' וזכר שאר ראשונים שכך כתבו ומהם זכר לדברי הר"ן הנ"ל (סוכה יב: מדפי הרי"ף) ומרדכי פ"ב דביצה סי' תרצ"ט וכך הבין סתימת דברי הטור שם שאין חילוק בזה בין לילה ראשון לשאר לילות. ע"ש. ויש להעיר שמדברי הבית יוסף מוכח שדעת הר"ן ברורה שחייב לאכול ללחם דוקא ולא סגי במיני מזונות שהכליל דבריו עם שיטות הראשונים שחייב פת דווקא וזה דלא כמ"ש הערוך השלחן בכמה דוכתי כנזכר.
וע"ע בשו"ת עין יצחק להגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור חלק א' או"ח סי' י"ב ובעיקר באות ד'. שיש חיוב פת דווקא.
ועי' לעיל בעניין סעודות שבת שכבר הארכנו להוכיח מגמ' ראשונים ואחרונים שיש מצוה וחיוב לאכול פת בשבת וה"ה ליו"ט, ואכמ"ל.
חיוב אכילת פת ביו"ט לנשים?
עי' בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורה קמא סימן א ד"ה זולת) שכתב בתוך דבריו: וכיון דאין אכילת פת תלוי בחיוב שמחה, י"ל דאין נשים חייבות במצות אכילת פת ביו"ט דהוי מצוה שהזמן גרמא. וסיים וכתב: אלא דמ"מ רוב נשי דידן מחמירין לעצמן וזהירות וזריזות לקיים רוב מצות עשה שהזמן גרמא, כגון שופר סוכה לולב וכן בקידוש יו"ט והוי כקיבלו עלייהו ולזה רוצים לקיים כולו לה', ע"כ. אמנם י"ל שכ"ז להנוהגות כדעת רבנו תם שיש עניין לקיים מצות עשה שהזמן גרמא כפסק הרמ"א, אך לדעת מר"ן ושכן נהוג בקהילות ספרד שאינן מקיימות מצוות אלו כגון לולב וכיוצ"ב אין מקום להחמיר הכא. וכבר כתבנו בזה במקום אחר לברר אי יש מקום לחומרא זו לדעת מרן וצ"ב.
[1] אמנם יש לסתור דבריו ממה שכתב במסכת ברכות פרק ז סימן כ"ג וז"ל: הלכך נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת ביו"ט משום שמחה משום חלקהו חציו לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם. והא דאמרי' בסוכה מכאן ואילך רשות דאי בעי לא אכיל- הכי קאמר רשות משום סוכה ולעולם חובה היא משום שמחת יו"ט. וא"ת הא בהא תליא דכיון שהוא אוכל צריך שיאכל בסוכה. וי"ל משכחת לה כגון שהוא מצטער מפני ירידת גשמים ואינו חייב לאכול בסוכה אבל חוץ לסוכה חייב לאכול משום שמחת יו"ט ודווקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה ואפי' יורדין גשמים חייב לאכול כזית בסוכה דילפינן מחג המצות: עכ"ל. עי' בערוך השלחן סי' תקכ"ט הלכה ג' שחש לכך וכתב שודאי אין חובה ללחם דווקא אלא סגי במיני מזונות ומה שמאידך פסק הרא"ש שצריך לחזור בשלא הזכיר יעלה ויבוא הוא מום דגם בברכת מעין שלש צריך להזכיר של יו"ט.
