לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

אכילת מוצר פרווה שהתבשל בסיר בשרי עם חלבי חלק ב'

בס"ד

מאמר השבוע יעסוק בשאלות מעשיות בשימוש בפרווה שהתבשל בסיר בשרי, בפרט בנוגע לחג השבועות ושבת הסמוכים ורצים להכין בסיר אחד גדול מוצרי פרווה לכל הסעודות, החלביות והבשריות כאחד. האם מותר לתכנן מראש לבשל לחג ולשבת כמות גדולה של תפוחי אדמה או ביצים בסיר בשרי או חלבי, ואח"כ לחלק אותם חלקם לתבשילי בשר, וחלקם לתבשילי חלב? במידה ולא תוכנן מראש אולם לאחר בישול ביצים קשות בסיר בשרי לצורך סעודה בשרית, הוא נזכר כי הוא רוצה ביצה אחת או שתים לסלט יוני עם גבינה קשה, האם מותר לו במודע לערב אותם? האם מותר להכין כמות גדולה של דג סלמון לכל סעודות החג והשבת בסיר או בתבנית בשרית, כאשר חלקם יאכלו בסעודות חלביות בכלים חלביות אולם בלי חלב יחד עם הדג, וחלקם בסעודה בשרית בכלים בשריים אך בלי בשר כמובן? האם יש הבדל אם היה נייר אפיה על התבנית? האם מותר לערות רוטב פרווה מכלי בשרי רותח ישירות על צלחת חלבית? ומה דין הצלחת? וכיצד ניתן להתירו לכל הדעות? מה הדין האם מוצר הפרווה היה חריף? האם סלט מטבוחה חריפה מאד מוגדרת כדבר חריף? והאם צריך להסיר ממנה חתיכות ניכרות של פלפל חריף לפני שמניחים אותה על צלחת חלבית? מה דינו של מוצר פרווה רותח שנחתך בסכין בשרית? מה הדין כאשר אדם עבר במזיד על ההלכות אלו, האם המוצר נאסר גם בדיעבד? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

אכילת מוצר פרווה שהתבשל בסיר בשרי עם חלבי חלק ב'

לרגל חג השבועות מאמרנו עוסק בדינים שונים של אכילת מוצר פרווה שהתבשל בסיר בשרי עם חלבי.

קיצור המנהגים השונים

בשבוע שלנו עסקנו בעקרונות אכילת מוצר פרווה שהתבשל בכלי בשרי, ונסכם בקצרה את עיקרי הדינים, ואח"כ נרחיב את הפרטים השונים בהם נעסוק השבוע.

בהלכות קיימים 3 מנהגים עיקריים:

מנהג הספרדים ע"פ פסקי מרן הגר"ע יוסף: מותר אף לתכנן מראש לבשל או לאפות מוצר פרווה בכלי בשרי. אף שהמוצר בושל בכלי בשרי שבישלו בו בשרי בפחות מ24 שעות האחרונות.

מנהג הספרדים ע"פ הפוסקים הספרדים הקדומים (פרי חדש יו"ד סי' צה סק"א, זבחי צדק שם סק"ב, בן איש חי קרח שנה שניה אות יג, כף החיים יו"ד סי' צה סק"א): אין לתכנן מראש לבשל או לאפות מוצר פרווה בכלי בשרי על דעת לאוכלו בכלי חלבי, אולם במקרה והמוצר בושל או נאפה כבר, מותר במודע לערבבו עם מוצר חלבי, אף שהמוצר בושל בכלי בשרי שבישלו בו בשרי בפחות מ24 שעות האחרונות.

מנהג האשכנזים: האוסרים אף לאחר שהמוצר בושל לערב במודע את מוצר הפרווה במוצר חלבי. אולם במידה והמוצר עורבב מותר לאכול את התערובת. אף שהמוצר בושל בכלי בשרי שבישלו בו בשרי בפחות מ24 שעות האחרונות. מנהג האשכנזים לאסור לערב את המוצרים במודע גם במידה ומוצר הפרווה לא בושל על האש ממש, אלא הונח כשהוא רותח על כלי בשרי רותח. אך במידה ומוצר פרווה רותח הונח על צלחת בשרית קרה, או להיפך מוצר פרווה קר הונח על כלי בשרי רותח שאינו על האש, מותר במודע לערב את המוצר עם מוצר חלבי.

הנחת מוצר הפרווה על צלחת חלבי

בנוסף לכל הדעות הן לאשכנזים והן לספרדים מוצר פרווה שבושל בסיר בשרי שהתבשל בו בשר באותו יום, מותר במודע להניח את המאכל הפרווה הרותח על צלחת חלבית, ובוודאי שבדיעבד הצלחת אינה נאסרת. (רמ"א יו"ד סי' צה סעיף ב).

אך נחלקו הפוסקים האם מותר לתכנן מראש לבשל מוצר פרווה בסיר בשרי על דעת להניחו על צלחת חלבי בעודו רותח, לדעת הפרי חדש (יו"ד סי' צה סק"ז) הדבר מותר, ואילו לדעת החוות דעת (חי' סק"ז ע"פ הט"ז סק"ד) אסור לתכנן מראש לבשלו על דעת להגישו בכלי חלבי, ורק לאחר שהדבר בושל מותר במודע להניחו בצלחת חלבית, אך אין לבשלו בסיר בשרי על דעת להגישו בכלי חלבי. והחכמת אדם (כלל מח סק"א) הכריע שלכתחילה לא יתכנן מראש, אולם אם הוא דחוק כגון אדם בדרך שאין לו סיר נוסף, יכול לתכנן כן אף לכתחילה.

הגבלה נוספת בהיתר זו כתב הש"ך (סק"ה) שלכתחילה אין לערות ישירות מהסיר הבשרי שבו בושל המאכל לכלי חלבי, אך במקום צורך אפשר להקל. יש לציין שאם הוא משתמש במצקת אף שהמצקת בשרי, אפשר להקל לכתחילה. וכתב החכמת אדם (כלל מח סק"א) שאם יש לו צורך לערות כגון לכבוד שבת, ואין לו כלי להעביר באמצעותו מהסיר לצלחת, מותר אך ימתין מעט שהתבשיל לא יהיה רותח ממש בזמן העירוי.

ונחלקו הפוסקים בהבנת דבריו של הש"ך, דעת הפרי חדש (סק"ו) והכרתי (סק"ה) שכוונתו כי לכתחילה אין לערות ישירות מהכלי, אך במקרה שעירה ישירות אין כל בעיה להשתמש בצלחת. אולם לדעת החוות דעת (סק"ו) במקרה שהוא עירה לכתחילה אין להשתמש בצלחת זו עד שיכשיר אותה.

למעשה במקרה שהוצרך לערות, ראה בסוף המאמר את הפתרון הפרקטי לכך.

כלי בשרי שלא נעשה בו שימוש 24 שעות [אינו בן יומו]

בכל הלכות בשר בחלב או כלל הלכות שימוש בכלים שאינם כשרים קיימת הבחנה האם נעשה שימוש בכלי במאכל שאינו כשר או במאכל בשרי או לחילופין חלבי במשך 24 השעות האחרונות, או שמאז השימוש במוצר הלא כשר – בשרי – חלבי עברו כבר יותר מן 24 שעות.

סיבת ההבדל הוא שהטעם ששימוש בכלי שאינו כשר אסור, או לחילופין אסור לבשל חלבי בכלי בשרי והיפך הוא משום שהכלי נותן טעם למאכל, אולם במידה וכבר עבר 24 שעות מהשימוש האחרון הטעם שהכלי נותן למאכל הוא טעם פגום, ומהתורה הדבר אינו אוסר. אולם חכמים אסרו כל שימוש בכלי שבושל בו דבר שאינו כשר מחשש לטעויות. (ע"ז עו.).

ומסיבה זו אסרו גם שימוש עם מוצר חלבי בכלי שבושל בו בשרי בעבר, אף שכבר עברו יותר מ24 שעות והטעם הבשרי שנפלט מהכלי הוא טעם פגום. אמנם בדיעבד כאשר בושל בכלי שאינו בן יומו הכלי אינו אוסר האוכל שבושל בו.

לדין זה ישנו יוצא מהכלל, והוא כאשר משתמשים בדבר חריף, החריפות גורמת להשביח את הטעם היוצא מהכלי, ובמקרה ובושל בכלי דבר חריף אף שעבר זמן רב מהשימוש האחרון בכלי, המאכל אסור כאילו השתמשו בו היום.

גם בכלים בני ימינו שפחות מצוי שהכלי יפלוט טעם המורגש, מכל מקום נאסר שימוש בכלים אלו בלי לברר שלא נפלט טעם. להלן נראה כיצד ניתן לברר את הדבר. [גם בכלים בני ימינו המציאות היא שקיימת פליטת טעם לפחות מזערית, אולם יש הבדל גדול בין סוגי הכלים השונים בכמות הטעם הנפלט, ונפרט מעט בהמשך].

מוצר פרווה שהתבשל בכלי שלא בושל בו בשר 24 שעות [אינו בן יומו]

ולגבי מוצר פרוה שהתבשל בכלי בשרי שעברו עליו יותר מ24 שעות משעת הבישול, כתב הרמ"א (יו"ד סי' צה סעיף ב) שמותר לערב את המוצר במודע עם חלבי. [הט"ז (שם סק"ה) הביא שהמהרש"ל אוסר גם בזה, אך הט"ז סיים שנוהג כרמ"א לא הפסיד]. אך החכמת אדם (כלל מח סק"ב) כתב שמכל מקום לא יתכנן מראש לבשל מוצר פרווה בסיר בשרי שאינו בן יומו על דעת לאוכלו עם חלבי, אך לאחר שבושל מותר לערבו עם חלבי במודע. ואילו הבן איש חי (קרח שנה שניה אות יג) התיר אף לתכנן מראש לבשל מוצר פרווה בסיר בשרי שאינו בן יומו, אך כתב שהנמנע מכך תבא עליו ברכה, וכן הוא נוהג בביתו לייחד סירים פרווה לחימום מים ומוצרי פרווה שונים.

לאחר שסיימנו את עיקרי הלכות, נדון כעת על מקרים שונים שבהם הדין שונה, ואח"כ נסכם את הדברים בדוגמאות מעשיות.

מקרים יוצא הדופן שבהם אין את ההיתר הנ"ל

אולם עלינו לשים לב למספר מקרים יוצאי דופן שבהם בחלק מהמקרים לפחות לחלק מהשיטות ההיתר הנ"ל אינו קיים [רשמנו בקצרה את הכותרות, ואח"כ הרחבנו בכל מקרה]:

במידה ולא מדובר בהיתר אלא באיסור, כגון שהמוצר בושל בכלי שבושל בו גם בשר וגם חלב, או בשר לא כשר, ונפרט את משמעות הגבלה זו, ואת ההבדל מבישול פרווה בכלי בשרי.

במידה והמוצר הפרווה הוא דבר חריף.

במידה וידוע לנו שהסיר שבו בושל הפרווה לא היה נקי.

במידה והמוצר לא התבשל במים או ברוטב, וכן להשתמש במים וברוטב עם בשרי.

במידה ובזמן הבישול נטף על הכלי מבחוץ רוטב בשרי.

במידה ומוצר הפרווה לא בושל בכלי בשרי, אלא אם אוכל אשר התבשל עם בשרי, ואף עם אוכל שהתבשל עם אוכל שהתבשל עם בשר.

אמנם בכל מקרה ישנם פרטים שונים, ונפרט בכל מקרה בהרחבה את דיניו, לפי איזה מנהג או שיטה הדברים אמורים.

טעם חלש של מוצר אסור

מאמר זה עוסק בהיתר של אכילת דבר שקיבל טעם בשרי חלש, גם אם עדיין ניתן להרגיש את הטעם יחד עם חלב, ולכן מוצר פרווה שבושל בכלי בשרי גם אם הוא קיבל טעם, ומורגש במוצר טעם בשרי, במידה והתערב עם חלב לכל הדעות הדבר מותר, לפחות בדיעבד. [מציאות זו קרויה נ"ט בר נ"ט – כלומר נותן טעם בנו של נותן טעם. כלומר במקרה שלנו טעם הבשר נבלע בדפנות הסיר, והוא עבר לאוכל שהתבשל בסיר, וכל מעבר מחליש את כוחו של הטעם, ולכן טעם חלש זה אינו נאסר כשעורבב או בושל עם חלב].

השלחן ערוך (יו"ד סי' צה סעיף א) כתב שמותר 'נ"ט בר נ"ט דהיתרא' – כלומר מוצר כשר המותר באכילה בעל טעם חלש זה אינו משפיע ויוצר דינים, במקרה שלנו טעם חלש של בשר המותר באכילה אינו יוצר איסור של בשר בחלב. וכתבו האחרונים (ט"ז סק"א; פר"ח סק"ג; גר"א סק"ב; ועוד) שלעומת זאת 'נ"ט בר נ"ט דאיסורא' אסור – כלומר ההיתר הוא דווקא כאשר הטעם החלש הוא עדיין היתר, אולם דבר שנאסר, אפילו אם יש אלף נ"ט בר נ"ט אסור. לדוגמא במידה ובושל בסיר בשר לא כשר, ושוב בושל בסיר תפוחי אדמה, ואת התפוחי האדמה הללו בישלו בסיר אחר בישול נוסף, ובסיר הנוסף בושל אורז, ואת האורז העבירו למחבת שונה ושם האורז טוגן יחד עם ירקות, הירקות אסורים באכילה. [ישנם מצבים שונים שבהם נתיר את הירקות משום שלפי החשבון כבר אין שום שאריות של טעם האיסור, אולם הלכות אלו מורכבות ותלוי בהלכות חענ"נ שלא נכנס אליהם כאן, אך בכל מקרה שאדם יכול להבחין עדיין בטעם ולו החלש ביותר של האיסור הדבר אסור בכל מקרה לכל הדעות].

ההבדל בין המקרים הוא משום שכדי ליצור איסור של בשר וחלב צריך שיהיה טעם חזק יותר של בשר וחלב, אולם לאחר שהאיסור נוצר, גם טעם חלש יותר אוסר.

דבר חריף

הגבלה נוספת נאמרה ברמ"א (יו"ד סי' צה סעיף ב) כי במידה ובושל בסיר בשרי דבר חריף פרווה כדוגמת בצל חי או שום חי או פלפל חריף וכדומה, החריפות מוציאה את הטעם מהכלי בצורה חזקה יותר.

למעשה כאשר חומם דבר חריף בכלי בשרי, אף שלא בושל בסיר הבשרי במשך זמן רב בשרי ממש, הדבר אסור, משום שבדבר חריף אין היתר של אינו בן יומו – כלומר העובדה שלא בושל בשרי בכלי במשך 24 שעות אינו משפיעה על דבר חריף.

ולכן אף בדיעבד כאשר טיגנו למשל כמות גדולה של בצל במחבת בשרי, אף שלא עשו שימוש בשרי לאחרונה במחבת, וערבבו את הבצל במוצרים שונים, שלא לאכול את המוצרים הללו עם חלבי. אמנם במידה והבשל או השום טוגן בתחילה במחבת פרווה, ולאחר שהם טוגנו ואיבדו את חריפותם וקיבלו טעם מתקתק, הועברו לסיר בשרי למשל לעשות מהם רוטב, דין הרוטב ככל מוצר פרווה שבושל בסיר בשרי.

אולם הרמ"א כתב שדין זה הוא רק כאשר מוצר הפרווה הוא חריף מצד עצמו, אולם במידה ורוב התבשיל הוא מוצר שאינו חריף, ורק מיעוטו מוצר חריף, אף שכעת התוצאה שהתערובת חריפה ביותר, לא נאמר דין זה. ולכן לדוגמא המכין סלט מטבוחה חריפה ביותר בסיר בשרי, כאשר המתכון מכיל 60% עגבניות ופלפלים מתוקים, ואילו 40% הם מוצרים חריפים פלפל חריף בצל ושום, אף שהתוצאה חריפה ביותר, והמטרה ליצור מטבל חריף, למטבל קיימים כל ההלכות הרגילות של מוצר פרווה שבושל בסיר בשרי.

יתירה מזו כתב החוות דעת (סק"ה) כי במקרים שבהם מותר לערב את המוצר במודע בחלבי, אין צריך להוציא את הדבר החריף מהתערובת, ולכן לדוגמא כשאר מכין סלט מטבוחה בסיר בשרי, וישנם חתיכות גדולות של פלפל חריף בתוך התערובת, ורוצה להגישם למנהג עדות המזרח יחד עם חלבי, או למנהג האשכנזים בצלחת חלבית, אינו חייב להוציא קודם את החתיכות של הפלפל החריף, ומותר במודע לערב הכל יחד.

נקודה נוספת כתב הפתחי תשובה (סק"ד) כי הדברים אמורים רק לגבי דברים שהסכמת כל הפוסקים שיש לנהוג כלפיהם דין חריף כפי הדוגמאות שהובאו לעיל, [אף שישנם ראשונים שרק חילתית היא חריף], אולם בדברי שנחלקו הפוסקים האם הוא דבר חריף, אף שבאופן כללי אנחנו מחמירים, במקרה זה במידה והם בושלו בסיר עם רוטב או מים, ניתן להקל. [כלומר שישנם 2 סיבות להקל: 1. שהטעם לא עבר ישירות מהכלי אלא דרך הרוטב או המים. 2. שלא ברור שהדבר חריף].

קדירה שלא ברור עם ניקו אותה

במקרה ולא ניקו את הסיר לאחר בישול הבשר, ונשארו שאריות עלינו לשער האם יש בשאריות הדבוקים על הסיר אחד חלקי שישים מהמוצר שהתבשל בו. במידה ונשאר כמות של אחד חלקי שישים, או ספק שנשאר כמות זו, המוצר הוא בשרי לכל דבר. אולם אם לא נשאר כמות זו, אף שבצירוף עם הבליעה שבתוך הסיר יש אחד חלקי שישים, ניתן להקל במקרים הנ"ל. (שו"ע יו"ד סי' צה סעיף א).

אולם במקרה ולא ידוע לנו האם הסיר היה נקי, ניתן להניח כי רוב הסירים נקיים, ומסתבר שהסירו את שאריות השומן מהכלי. ורק במקרה של הדחת כלים חלביים יחד עם בשריים עלינו לחשוש שנשארו שאריות יותר מפי שישים, משום שסתם כלים העומדים לבישול אין בהם שאריות בוודאי לא אחד חלקי שישים מהמאכל. ואילו כלים העומדים להדחה בהחלט מצוי בהם שאריות של אחד חלקי שישים. (ש"ך סק"א; גר"א סק"א; פרי  חדש סק"ב; כרתי סק"ב; חוות דעת סק"א).

טעם שעבר ממאכל למאכל בלי כלי

המקרה שבו דובר על עכשיו הוא כאשר טעם האוכל עבר לכלי בשרי, ומשם עבר אל המוצר הפרווה. אולם במקרה וטעם האוכל לא עבר אל לדוגמא משפחה האוהבת להגיש מספר רב של מרקים, הכינו מרק עוף עם קניידלך, חלק מהקניידלך העבירו אח"כ למרק ירקות פרווה, ושוב לקחו את חלק מהתפוחי אדמה ממרק הירקות השני, והעבירו אותו למרק פטריות פרווה. כעת הקניידלך קיבלו טעם מהעוף, והם העבירו טעם חלש יותר אל המרק ירקות, ותפוחי האדמה שקיבלו טעם חלש של עוף דרך הקניידלך כעת מעבירים את הטעם אל מרק הפטריות. וחלק ממרק הפטריות ללא התפוחי אדמה הונחו על מאכל חלבי, ונשאלת השאלה מה דינו של מאכל זה.

דעת הפרי מגדים (יו"ד סי' צה משב"ז סק"א) והחוות דעת (סי' צה ביאורים סק"א) שכל ההיתר נאמר רק כאשר הטעם עבר דרך כלי, אולם אם הוא עבר אך ורק דרך מאכלים שונים, הוא עדיין אסור. ואילו הפתחי תשובה (יו"ד סי' צה סק"א) הביא את דעת הפני אריה (סי' מח מט) שנחלק וסבר שגם באוכל נאמר דין זה, בתנאי שמדובר בגוש שהתבשל ברוטב או במים יחד עם העוף, אך הרוטב עצמו בוודאי סופג את הטעם של העוף, והוא טעם חזק ונחשב כתערובת של עוף ומים.

ולמעשה יש להחמיר באוכל, אך במקום שיש עוד סיבות להקל יש לעשות שאלת חכם, ויתכן והרב מצרף את שיטת המתירים.

אולם יש לחשב באופן יחסי את הטעם של העוף, האם אין פי שישים בכל המאכלים יחד כנגד טעמו של העוף. [לאוהבי חשבון נסכם בקצרה את צורת החישוב, במידה ובסיר הראשון 40% מתכולת המרק היה עוף, עלינו לחשב כי 40% מהקניידלך הם עם טעם עוף, וכעת במידה שהקניידלך שהועברו לסיר השני היו 20% מתכולת הסיר השני, עלינו לחשב כי 8% מהתפוחי אדמה הם עם טעם עוף, ובמידה והתפוחי אדמה שהועברו הם 25% מהמרק פטריות הרי שהמרק פטריות הוא מכיל 2% טעם עוף, שהוא מעט יותר משישים [בערך 1.66%], אולם יש לבדוק בתערובת החלב ומרק הפטריות האם עדיין יש אחד חלקי שישים טעם של עוף כנגד החלב. ולכן אם נשפך מעט חלב למרק פטריות גם לאחר שהוצאו ממנו תפוחי האדמה המרק אסור, אולם אם הונח מעט מרק פטריות בתוך מאכל חלבי גדול, טעם העוף יהיה פחות מאחד חלקי שישים והתערובת מותרת בדיעבד, אך לכתחילה אסור לערב].

תערובת בזמן הבישול

הגבלה נוספת הוא במקרה שנפל שהטעם נבלע בזמן הבישול עצמו, לדוגמא במקרה ושומן או רוטב בשרי נפל על סיר פרווה מבחוץ בזמן הבישול, במקרה זה הדין שהכלי מקבל את טעם הבשר ונעשה בשרי, ומעביר את הטעם למאכל המתבשל בתוכו.

אולם נחלקו האחרונים האם במקרה זה הטעם הוא נחשב טעם חלש, ונאמרו בו כל ההיתירים שנאמרו במאמר זה, או שמא במקרה זה הדבר נחשב שהמוצר המתבשל בסיר קיבל ישירות את הטעם מהשומן או הרוטב הבשרי, והוא נחשב כמאכל בשרי לכל דבר. דעת החוות דעת (סי' צה ביאורים סק"א) להחמיר במקרה זה, ואילו דעת הבית אפרים (יו"ד סי' לז) להקל במקרה זה, והביא הפתחי תשובה (יו"ד סי' צה סק"א) את שני הדעות.

בישול או אפיה ללא רוטב

לדעת הספרדים אין כל הבדל אם מוצר הפרווה היה במגע ישיר עם מקור החום כגון אפיה בתבנית בשרית, בישול דג בסיר ללא רוטב, וכדומה, או שהוא בושל בסיר עם מים ורוטב. אולם בדעת האשכנזים יש בכך מחלוקת, דעת הרמ"א (יו"ד סי' צה סעיף ב) הפרי חדש (שם סק"ה) והחכמת אדם (כלל מח סק"א) שאכן אין הבדל בין המקרים.

אך דעת הש"ך (סק"ד) בשם המהרש"ל כי כל מה שהותר בדיעבד במקרה שהדבר בושל בסיר בשרי עם מים, שעיקר הטעם לא עבר ישירות מהכלי למוצר הפרוה אלא עבר דרך המים, אך במקרה שהדבר נאפה או בושל בלי מים, או המים והרוטב עצמם, אסור לערב בחלבי, ואף בדיעבד אם התערבו עם חלבי הם אסורים.

אך גם לדעת הש"ך אם מוצר הפרווה נוגע בתחתית הסיר אך רוב הבישול הוא דרך המים, כתב החוות דעת (סי' צה ביאורים סק"ד) שהוא נחשב מבושל ולא נצלה.

כמו כן גם לדעת הש"ך במקרה והדבר לא נצלה, או נאפה על האש, אלא רק הונח מוצר פרווה רותח על צלחת בשרית, או שהונח פרווה קר על מגש בשרי רותח, הדבר מותר.

כמו כן במידה והדבר נאפה בתבנית בשרית, אלא שהונח נייר אפיה או נייר כסף מתחת למוצר, אף שיש רוטב שנוגע בתבנית עצמה, אין להחמיר את דברי הש"ך במקרה זה.

הלכה למעשה בנידון זה אפשר להקל כדעת המקילים, אך המחמיר תבא עליו ברכה.

לחתוך פרוה רותח בסכין בשרי

הגבלה נוספת שמצינו הוא מה הדין לחתוך מוצר פרווה בסכין בשרי רותח, הפתחי תשובה (יו"ד סי' צה סק"ב) הביא 3 דעות: דעת הכנסת הגדולה (יו"ד סי' צו הגב"י ס"ק ה) והחוות דעת (סי' צה בי' סק"ד) שהמוצר נעשה בשרי ואסור לערבו עם בשרי במודע. והפרי מגדים (יו"ד סי' צז משב"ז ס"ק יג) הסתפק בכך. ואילו הפרי תבואה (סי' כב בהג"ה) התיר את המוצר ומותר לערבו עם חלבי במודע.

עבר ובישל שלא כדין

במקרה שאסור לתכנן מראש, והוא עבר ותכנן מראש לבשל פרווה בסיר בשרי על דעת לאוכלו עם חלב, וכן במקרה ואסור לערב את המוצר במודע אם חלב, והוא עבר על הדין ועירב אותו עם חלב, נשאלת השאלה האם בדיעבד אסור לו להשתמש במוצר הפרווה עם חלבי, או שהוא עבר על איסור אך המוצר לא נאסר. המנחת כהן (ח"א פי"ב) סבר שהמוצר אסור, ואילו הפרי חדש (סק"א) והכרתי (סק"א) התירו להשתמש במוצר, ואפשר להקל בענין כדעתם.

טעימת ישראל

מבחינה פרקטית שמעתי ממו"ר הגרי"ל לוקסנברג שליט"א שאף שהמנהג שלא לסמוך על טעימת יהודי לבדוק שאין במוצר טעם של בשר, במקרים שהוא רק חומרא ניתן להסתמך על טעימת יהודי, ובמידה והוא טועם את המוצר הפרווה ואין מרגיש שאין בו טעם של בשר, מותר לערב אותו במודע עם חלבי, אך אין לתכנן מראש לבשל את המוצר על דעת לטעום אותו אח"כ שאין בו טעם של חלבי.

כמו כן במקרה והערו ישירות מכלי בשרי רותח על צלחת חלבית, שלדעת החוות דעת לכתחילה יש להחמיר ולהגעיל את הכלי, במידה וטעמו את התבשיל ואין בו טעם בשר, ניתן להקל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *