שאלה:
שלום כבוד הרב
רציתי לשאול האם הרגשת רעננות שמגיעה לאחר שתיית מים נחשב ששותה לצמאו? (ולא מדובר בדווקא על שתייה לאחר הפסקות ארוכות, וכן לא שהגרון יבש וכדו' אלא שההקפדה על שתייה לעיתים תכופות אצלי גורמת כמין הרגשת קלילות בבטן וכן מסיעת לעצירות ולכן יש לי עניין לשמור על שתייה מספקת ולא לחכות לצמא חזק).
תודה רבה.
תשובה:
קשה לי להבין עד הסוף את ההגדרה שלך. אם אין צמא כלל ורק רצון לסייע לעצירות, זו שתייה לרפואה ואין בה הנאה [ראה שדי חמד אסיפת דינים ברכות סי' א אות לג]. אבל אם יש מעט צמא והשתייה מרווה ונעימה לחיך, היא מחייבת ברכה. מה הכוונה רעננות? סתם כדי להתעורר בלי שיש הנאה? נראה שאין לברך, אבל זה לא תמיד מוגדר…
בס' פתחי הלכה פרק ד הערה 29 מסופק לגבי דרשן ששותה בגלל יובש בפה אבל אינו צמא, אם מברך. בעיני פשוט שבאופן זה נחשב שיש הנאת החיך ומברך.
הכוונה לקלילות בבטן (אולי מפני שמקל על העיכול)
שחסרה אם אני לא מקפיד על שתייה ומורגשת כבדות
וזה סוג של צורך (-שהרי הגוף לא דורש זאת בכל זמן) שמורגש בבטן, יותר מאשר צמא שמורגש בפה,
השאלה אם גם הצורך הזה הוא בגדר שותה לצמאו?
(ואולי יש לחלק בין שתיה לצורך העיכול מחמת כבדות שבאה אחרי ארוחה, לבין שתיה לצורך התעוררות מעייפות)
תודה רבה
קצת נראה שזה לרפואה.
השאר תגובה