שאלה:
האם מותר לספר לשון הרע למישהו על מישהו שאינו מכיר באופן שאין סיכוי שיכירו, וגם אם כן זה יהיה לו קשה מאוד לדעת מי אותו אדם רק אם יגיע איתו לשיחה על נושא מסוים (אותו נושא), ואם מי שמספר מרגיש שהנושא לוחץ עליו וכואב לו והוא צריך לשתף?
תשובה:
על עצם זה שאינו מכירו אין לסמוך, אי אפשר לדעת מתי יכיר, או אפילו לא יכיר, פעם מישהו ישאל אותו עליו או משהו, ואז הנושא יצוף לו.
בנושא לשון הרע כדי לפרוק משא נפשי, יש מצבים שהתירו בכך, כמובן מותנה בכך שהשומע משתדל שלא לקבל את הדברים…
מקורות:
מצד דיני לשון הרע כתב החפץ חיים בכלל י' סי"ד בהגה"ה: ואפשר דהוא הדין אם כונתו בסיפורו להפג את דאגתו מליבו, הוי כמכוין לתועלת על להבא, אך שיזהר שלא יחסרו שאר הפרטים שבסעיף זה. ובעבר ראיתי בספר שיצא על הגרש"ז אוירבאך, שהורה לשואל שמותר לכתחלה לאשה לספר לבעלה את שעבר עליה בעבודה וכן לבעל לספר לאשתו מכיון שאין המטרה לשם הסיפור בעצמותו.
אולם ראוי להוסיף, שאין ספק שאדם המצליח להתגבר על כעסו ולהכיל את העוול שהוא מרגיש שנגרם לו בלי לספר מה שעבר עליו, זו מעלה גדולה מאד, והלוואי שנגיע לכך.
האם אני אמורה לבקש מחילה ממי שדיברתי עליה, או להשאיר את העניין כמו שהוא?
מדובר בחברה שאני לא ביחסי שלום איתה, לצערי הרב. ואני מנסה להשכין
שלום ואני חוששת שאם אבקש סליחה היא תכעס עוד יותר.
עדיף באופן זה לא לבקש סליחה, כהוראתו הידועה בענין זה של רבי ישראל סלנטר.
השאר תגובה