שאלה:
שלום רב
לחמם דג לסעודה שלישית, שכשמניחים על הפלטה הרוטב קרוש ולאחמ״כ הוא נמס
האם זה דומה לאינפאנדה לגבי הבישול של הרוטב?
מה הכמות של רוטב שאליו התכוין המשנ״ב שיאסר מצד נולד?
והאם עדיף להניח על קדירה עם מאכל?
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה,
זה לא דומה לאינפנדה משתי סיבות: ראשית, הרעיון באינפנדה שאין בו איסור בישול אלא רק שאלה של נולד, היא משום שמצב הצבירה הטבעי של שומן זה שהוא קרוש ודינו כיבש, ורק בגלל החימום הוא נעשה נוזל, לכן אין כל כך שאלה של בישול אלא של נולד. שנית, גם לגבי נולד הסיבה להקל מעיקר הדין [לולי חומרת הרמ"א] היא בגלל שזה בלוע בתוכו ולא ניכר בחוץ, מה שאי אפשר לומר על הדג הזה. ולכן בדג הזה לדעת המשנה ברורה והוראת כל פוסקי אשכנז, יש איסור בישול ברוטב, משום שמצבו הטבעי חוץ למקרר הוא נוזלי, ודינו ככל דין לח שהצטנן שאסור לחזור ולחממו בשבת. הגר"ע יוסף סבר להתיר בזה משום שהרוטב בטל למאכל ודינו כמאכל יבש, אבל כאמור, חלקו עליו כל הפוסקים האשכנזים ומקורם במשנה ברורה שאסור זאת.
כיון שכך גם לא יעזור להניח אותו בקומה שניה, כל מקום בו הוא יכול להגיע ליד סולדת יהיה בו חשש בישול.
אפשר ע"י ניעור החתיחות מתוך הרוטב [בעודו נוזל] ולחממן בנפרד
בדרך כלל לא מעשי.
השאר תגובה