שאלה:
האם עדיף לאשה לברך שהחיינו בנרות ולא לענות אמן בקידוש של הבעל שמברך שהחיינו משום הפסק או שלא תברך שהחיינו בנרות
תשובה:
שלום וברכה
חכמים תיקנו לומר את ברכת שהחיינו על הכוס בשעת הקידוש. לגבי מנהג הנשים לומר ברכה זו על הנר יש מחלוקת בין הפוסקים, ראה שו”ת שאילת יעב”ץ סי’ קנ שאין כל יסוד למנהג הנשים לברך שהחיינו בהדלקה, שהרי חכמים תיקנו זאת על הכוס, ומשום שאין שירה אלא על היין, והובא בהגה’ רעק”א סי’ רסג ובשערי תשובה שם ס”ק י, וראה כף החיים שם ס”ק מ, אלא שבשאילת יעב”ץ כתב שלא למחות בנשים בענין זה. וכל אחד תעשה כמנהגה.
בפרט יש להקפיד שלא לברך שהחיינו בהדלקה, למנהג הנשים העושות כאמו של הסמ”ע לברך גם ביום טוב לפני ההדלקה, שאם כן נמצא שעושה הפסק בין ברכת ההדלקה להדלקה עצמה בברכת שהחיינו שאין מקומה כאן אלא בקידוש. ולכן גם נשים שמברכות שהחיינו בהדלקה ראוי שלא יברכו זאת בין הברכה להדלקה אלא לאחריה. וע”ע שו”ת שבט הלוי ח”ג סי’ סט.
לגבי הקידוש אם בירכה בהדלקה, אכן לכתחילה אסור לה לענות אמן, גם לא בליל פסח כיון שסוף סוף זה לא שייך לקידוש, אבל בדיעבד סבר הגרש"ז אויערבך שאינו מעכב אם ענתה, כיון שזה חלק מהקידוש למקדש.
