לצאת ידי חובה בברכה שלפי מנהגו היא ברכה לבטלה

שאלה:

שלום רב לכת"ר,
שאלה שעניינה אותי כעת לאחר הפסח. ידוע לי שמצה עבור בני עדות אשכנז ברכתה המוציא כל השנה בעוד שלבני עדות המזרח ברכתה מזונות (ולכל הדעות לאחר פסח שני).

ראובן הוא אשכנזי והוא מארח את חברו הטוב שמעון שהוא ספרדי.

ראובן אוכל בסעודה שלו אך ורק מצה לכל הפחות שיעור ביצה תוך זמן פרס, בכך תסתיים סעודתו, לצורך העניין, נאמר שראובן לכל היותר לא יגיע לכדי משקל/נפח שעולה על 100 גרם מצה.

שמעון לעומת זאת, מלבד בפסח, לא אוכל מצות במשך השנה. לפניו ראובן, כמארח טוב המכיר את העדפותיו, הניח לחמניה טריה.

שאלתי היא, האם שמעון יכול לסמוך על ברכת המוציא של ראובן ומיד אחרי שראובן יסיים שיעור ביצה, זה יאכל את הלחמניה שלו?

ובאותו עניין, האם ראובן יוכל להוציא את שמעון ידי חובה גם בברכה אחרונה?

תודה רבה לכם

תשובה:

בוקר טוב

שאלה אכן מענינת, בעיקר הספק שלך לכאורה באמת לא יועיל לשמוע את הברכה מהשני, כיון שלפי מנהגו לכאורה היא ברכה לבטלה, אלא שבמקרה הספציפי שנקטת בו הוא יצא בדיעבד ידי חובה מחברו, כיון שאנחנו נוקטים שאם בירך המוציא על פת הבאה בכיסנים שברכתה מזונות, יצא ידי חובה בדיעבד, חיי אדם כלל נח אות א, קיצור שו"ע סי' נו סעי' א, כף החיים סי' קסח ס"ק מג. אמנם האליה רבה חולק בזה. אבל ברור שלכתחילה אין לו לצאת ידי חובה ממנו. כך גם לגבי ברכת המזון. ראה משנה ברורה סי' רח ס"ק עד-עה.

[מדין ערבות ויצא מוציא לא יועיל, כמבואר בסי' קסז סעי' כ, לכן נזקקנו לכל הנ"ל].

שבת שלום.