שאלה:
האם כל חפץ שאני מוצא נחשב כחפץ שחייב בהשבת אבדה לדוג' עיגול עץ משחק קטן מקושקש,
תודה רבה,
יום טוב (יו"ט)
תשובה:
שלום וברכה,
חיוב השבת אבדה חל על כל ממון ששווה פרוטה, ולכן גם עטים או מוצצים שיש בהם סימן חייבים להשיבם למרות שערכם מועט. אלא שאם ברור שבעל האבדה לא היה טורח עבורם, אין חיוב למוצא לטרוח עבור בעל האבדה.
בהצלחה.
מקורות:
התורה חייבה את המוצא להגביה את האבדה ולהכניסה לביתו כדי לשומרה ולטפל באבדה כל זמן שהיא נמצאת בביתו. וחייב המוצא להכריז על האבדה כדי לאתר את המאבד. החיוב חל על סוגי האבדות כמבואר בשו"ע סימן רסב סעיף י. מצאנו סייג ייחודי במצווה זו (גמרא ב"מ ל, ב) 'זקן ואינה לפי כבודו פטור' – שאדם חשוב שרואה אבדה ויש לו בזיון לטפל באבדה, פטור מהשבתה. ולכן אדם רם מעלה שמצא בהמה, ולא מכבודו להוביל בהמה ברשות הרבים, פטור להשיב אבדה כזו שמבזה אותו. הגמרא נותנת כלל בדבר, שאילו הייתה הבהמה שלו לא היה בוש מלטפל בה, חייב לטפל גם בשל חברו. ואם לעצמו לא היה מטפל, גם באבדת חברו אינו חייב לטפל. מהדין הזה למד החכמת שלמה סימן תכז שגם בטרחה אין חובה לטרוח במציאה אם לעצמו לא היה טורח. ולכן אדם אמיד שלא יטרח עבור דבר פעוט, גם לחברו אינו חייב לטרוח בדבר פעוט. אולם מלבד שדברי החכמת שלמה מחודשים, הרי שמצאנו מנגד את דברי השו"ע הרב הלכות מציאה הלכה לז שסובר שרק על כבוד הבריות התורה חסה ופוטרת זקן ולא לפי כבודו, אבל לא מצאנו פטור של טורח. וחייב אדם לטרוח "אפילו טורח מרובה מאד על שווה פרוטה אחת". העיר לי בזה הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, עד היכן הגדר של טורח, האם נחייב אדם לאסוף אטבי כביסה מסביב לבניין ולהשיב לבעליהם? והשיב לי הרב זצ"ל שמסתבר שאם בעל האבדה עצמה לא היה טורח עבורה גם המוצא לא יצטרך לטרוח עבורה. אבל סוגי חפצים שהבעלים היו טורחים עבורה, גם המוצא צריך לטרוח למרות שהמוצא אדם אמיד ולא טורח עבור ערכם של חפצים אלו.
