שאלה:
האם במציאות בעופות שבהכשרים המהודרים מצוי לפעמים "צרירות דם". האם באמת גופי הכשרות סומכים על האנשים שידעו לבדוק ולזהות מהי צרירות דם?
מהמציאות שאני מכיר, יותר מצוי צרירות דם בעופות [ממש אדום כהה כהה מתחת לעור] מאשר תולעים בתמרים… האם באמת צריך לבדוק כל עוף.
תשובה:
שלום וברכה
לא כל אדמומית היא צרירות דם, לפעמים יש מכה שנותנת צבע כזה כחול או אדמומי בעוף או בעצם שלו, או לפעמים גידים אדומים, זו אינה צרירות דם, אבל נכון שלפעמים אכן יש כזה דבר, ויש לשים לב אם זה קיים ולהוציא, זה מאוד ניכר ולא מצריך בדיקה כמו תמרים, רק לשים לב.
צריך לדעת לזהות את זה. והדרא קושיא לדוכתא. איך אפשר לסמוך שכל בעלת בית תדע להבדיל ביניהם? אני אישית לא יודע איך לזהות
צרירות דם זה כאשר יש ממשות דם ולא רק צבע.
אם לאחר הבישול התברר שיש צרירות דם – מה דין התבשיל כולו והכלים?
זה בדרך כלל לא יכול להתברר אחר הבישול, ןבכל מקרה מן הסתם בטל בשישים, תלוי בכמות.
האם יש כאן חנ"נ? ואז אין ביטול בשישים.
לכאורה זה תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א אם יש חנ"ן בשאר איסורים, ואכן למנהג בני אשכנז יש להחמיר.
אני מעתיק לך סיכום יפה שמצאתי בכך:
בספר בית הלל (סי' סז ס"ק ב) דן בכה"ג שנמלחה ונתבשלה החתיכה קודם שחתך את מקום צרירות הדם, וכתב שלדידן שאומרים בכל האיסורים חנ"ן ממילא צריך באותה חתיכה לבדה שבא נמצא הצרירות ס' כנגד הדם, ואם אין בה ס' צריך בשאר התבשיל ס' כנגד כל החתיכה ואפילו הכי החתיכה עצמה אסורה.
ונראה נפק"מ למעשה בזה דאם בישל את כל העוף כאחד צריך ס' בכל העוף כנגד הצרירות, וזה בד"כ מצוי, אמנם בכה"ג שחתך את העוף לחלקים קודם בישולו, ממילא מצוי הדבר שבאותה חתיכה לבדה אין ס' כנגד הצרירות ובכה"ג שייך דין הב"ה דבעינן ס' כנגד כל החתיכה ואעפ"כ החתיכה עצמה נשארת באיסורה.
[ואמנם כל זה לשיטת הרמ"א ודעימיה דס"ל כר"ת שאומרים חנ"ן בשאר איסורים אך לשיטת השו"ע ודעימיה דס"ל להלכה כשיטת ר' אפרים דלא אמרינן בשאר איסורים חנ"ן ממילא בכל מקרה (ואפילו אם נחתך העוף לחתיכות קודם בישולו) אנו מחשבים ס' בכל הקדרה כנגד הצרירות ואם יש ס' גם החתיכה עצמה מותרת, וכן משמע בב"ה שאמר דבריו דווקא לדידן דאמירנן חנ"ן בשאר איסורים. וכ"כ בכף החיים (סי' סז ס"ק יז) שלשיטת השו"ע ודעימיה יש להקל בזה.]
ודברי הב"ה הובאו להלכה אצל רבים מהפוסקים ומכללם בבאר היטב דמהרי"ט (סי' סז ס"ק ו), בית לחם יהודה (סי' סז ס"ק ב), שו"ת בית שערים (שם ד"ה ולדינא), ערוך השלחן (סי' סז סע' יז וסיים בזה בצ"ע), יד יהודה (סי' סז פה"ק ס"ק יב), כף החיים (שם), דרכי תשובה (סי' סז ס"ק לז), הלכה פסוקה (סי' סז ס"ק ז) ובשו"ת שבט הלוי (שם).
והנה כתבנו לעיל שכשיש ס' כנגד החתיכה שבא נמצאת הצרירות בכל זאת החתיכה נשארת באיסורה (וכן אם בחתיכה עצמה יש ס' כנגד מקום הצרירות בכל זאת מקום הצרירות נשאר באיסורו). וכעת ראיתי בספר דברי סופרים (שם עמ' יב ד"ה וצריך) שהביא שכשיש ס' כנגד מקום הצרירות אעפ"כ מקום הצרירות נשאר באיסורו, שחשיב דם שפירש, וכיון שכבר נתבשל א"א להוציאו. והביא שם שהמעדני השלחן כתב שאליבא דהשו"ע גם מקום הצרירות יהיה מותר (אם יש ס' כנגדו) והדברי סופרים כתב לדחות דבריו ושכן משמע לאיסור בשו"ת טוב טו"ד וביד יהודה ובספר חידושים וביאורים.
[ראיתי בספר מעדני אשר (שם) שכתב שאם מדובר בבשר או עוף שבא מהקפאה אזי בדיעבד אין להחמיר להצריך ס' כנגד כל החתיכה (ושהחתיכה תישאר באיסורה אפילו אם יש בתבשיל ס' כנגדה) שיש ספק שמא אין זה צרירות דם אלא רק צבע מחמת ההקפאה, ז"ל "ומ"מ בדיעבד שנתבשל כמות שהוא אין לאסור התבשיל מדין דבוק (עי' דרכי תשובה ס"ק לז), שכן מצוי הדבר שמחמת ההקפאה הכתם נעשה כהה יותר, ויתכן מאד שקודם המליחה היה הכתם בהיר והמליחה הוציאה את כל הדם, ונשאר רק חמר בשר, ורק עקב ההקפאה התרכז החמר בשר ונעשה כהה. ומספק אין להחמיר באיסור דבוק ובחנ"נ בשאר איסורין".]
השאר תגובה