שאלה:
ידוע מה שמובא בסימן שט"ז לגבי פתיחת תיבה שיש בה זבובים. הט"ז מקל שאחרי שהפרחת את הזבובים שראית, אין צורך לבדוק אם יש עוד זבובים כי אין זה פסיק רישיה ומימלא מותר. והאחרונים דנים בדברים והמשנ"ב מקל רק כי זבובים מקרי אין במינו ניצוד.
השאלה שלי מאד פשוטה- מהיכי תיתי שאחרי שהפריח את הזבובים שראה יצטרך לחשוש שיש עוד זבובים? למה צריך שהט"ז יחדש דבר זה? הלא גם בתבשיל שנמצאו בו זבובים וכיו"ב, רק אם נמצאו בו 3 אז הוא בחזקת נגוע וחייבים לבדוק אותו. אבל כל עוד לא נמצאו 3, זורקים מה שמוצאים והשאר מותר בלי לחשוש שאולי יש עוד.
ומדוע אם כן בתיבה הזו הדין שונה, וחייבים לחשוש שיש עוד ולהגיע להיתר של הט"ז בשביל לפטור אותנו מבדיקת התיבה?
תשובה:
ראשית לא מוזכר שם שהפריח אותם, אלא סתם באופן שיש ספק אם יש שם זבובים כי הם מצויים שם הרבה פעמים, מה הדין? אתה דן מה נחשב ספק והאם יש שם ספק, זה לא הנושא, לאחר שהגענו למצב שאכן מסופק, האם זה נחשב פסיק רישא או לא? זה הנדון שהביאו הרמ"א והט"ז שם.
ז"ל המ"ב שם, "וע' בט"ז שהכריע דמכיוון שהפריח הזבובים שראה בעיניו תו אין צריך לעין ולדקדק אולי יש שם עוד איזה זבובים, דיוון דזה לא הוי אלא ספק "ר במילתא דרבנן…" ע"כ לשון המשנ"ב.
ולדעתי זו שאלה גדולה מה החידוש כאן, שהרי הפריח מה שראה וא"כ מה"ת שיהיה מחויב לעורר בליבו ספק אם יש שם עוד זבובים, גם בלי להגיע לחידוש של הט"ז. חייב לומר שאיך שהוא איתרע חזקת התיבה ולכן ללולי הט"ז היה מחויב לבדוק אני רק לא מבין איך.
הרמ"א והט"ז לא הזכירו זאת, כלומר זו לא הנקודה המרכזית כאן, הכוונה כאשר הוא יודע מנסיון העבר שיש כאן ספק, המשנה ברורה נתן דוגמא לפי מה שנראה בעיניו. כשאין ספק בודאי מותר. דברים שבכל יום שכל אדם בביתו סוגר ופותח מגרות וכו' ואין חושש וודאי לא על זה הביא הרמ"א דעות מחמירות.
המשנ"ב מעתיק דברים אלו מהט"ז. אבל בקיצור יוצא שבאמת הכל לפי המציאות, ואם אני פותח מגירה בחדר שלי ויוצאים משם 3 זבובים ובחיים לא קרה לי דבר כזה אז לא על מקרה כזה דיברו הפוסקים וגם מי שחולק על הט"ז יודה שאין מקום לעורר כאן ספיקות, והכל לפי הענין והרגשת הלב.
ייש"כ.
נכון.
השאלה שלי כעת היא שכף החיים מביא בשם א"ר שאם מדובר בקיץ ויש שם אוכל אז אין לסמוך על דברי הט"ז, משמע שאם לא מדובר בכה"ג אז "סומכים על הט"ז" ואם כן יוצא שגם הט"ז (אליבא דא"ר על כל פנים) לא מדבר על ציור כזה שיש חשש אמיתי, ויוצא שיש כמה רמות, וזה חידוש שלא העירו בזה בכלל.
כנראה הוא מבין שאז זה לא בגדר ספק אלא בגדר ודאי, שווב הכל לפי הענין.
השאר תגובה