שאלה:
שלום
אני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית (ocd), ההפרעה באה אצלי לידי ביטוי בנדרים לא רצוניים, והבעיה מלווה אותי לאורך כל היום עד כדי כך שאני נודר כלכך הרבה (לא מרצון) וכבר איני זוכר למה התחייבתי ולמה לא ויש הרבה דברים שאני לא יודע אם מותר לי לעשות או לא.
חשוב לי לציין שגם נדרתי חלק מהנדרים בפה מתוך תחושת חרדה וגם אותם הפרתי.
אני אובד עצות בעניין ומאוד לא רוצה להתעסק בעניין הפרת נדרים ודברים מהסוג הזה, יש לזה איזשהו מענה הלכתי? צריך לעשות התרת נדרים? הדת מכירה בהפרעה הזאת? ואם כן אשמח לדעת מה המקור כי כמובן שאדם שסובל מתופעה זו מתקשה להגיע לראש רגוע באמת ותמיד עטוף בתחושת חרדה.
תודה מראש
תשובה:
שלום וברכה
אדם שסובל מתופעה ידועה זו שציינת, אין כל משמעות וכל תוקף לנדרים אלו שהוא נודר, ואתה יכול פשוט להפסיק לעסוק בענין הזה, לא משנה מה נדרת ומה תנדור, כל הנושא זהה כלל לא תקף לגביך ולא צריך שום תה ושום התייחסות. הענין הזה ברור לגמרי.
ברכה והצלחה ורפואה שלמה.
קודם כל תודה רבה על המענה!
רציתי לשאול האם מדובר גם על נדרים שננדרו בפה ולא בלב (מתוך כל מיני מחשבות כמובן)
תודה מראש.
ברור לגמרי, על זה אנחנו מדברים.
יש לי לדוגמה ocd ש ה ocd גרם לי לטקסים וזה היה טקסים חזקים וכדי לעצור את הטקסים נשבעתי או נדרתי נגיד נשבעתי או נדרתי שאסור לי לתקן טעות ואז היתה לי טעות במחשבה נגיד אמרתי במחשבה שאסור לי לעשות משהו והתכוונתי למשהו אחר ובטעות אמרתי במחשבה משהו אחר אז אסור לי לעשות את מה שחשבתי כי זה טעות ואסור לי לתקן טעות
כי זה שני ספק?
לא הבנתי. ובכל מקרה הפתרון של נדר שגוי לא עושים נדרים כלל.
השאר תגובה