שאלה:
שלום כבוד הרב, כעת אנחנו בתקופת ספירת העומר ובקרוב בעזרת ה' יחול ל"ג בעומר. אני לא מצליח להבין למה בל"ג בעומר שמחים על כך שנפסקו תלמידיי עקיבא מלמות? הרי כולם מתו… אז מה זאת אומרת נפסקו? הם לא נפסקו הם פשוט כולם מתו, לא נשאר אף אחד. "העולם שומם" אז על מה יש לשמוח? ברור לי שיש עוד סיבות לל"ג בעומר (אתמול גם היה לנו שיעור על זה בישיבה) אבל זה לא מה שאני שואל, אני שואל על העניין הידוע והנפוץ הזה שאומרים על כך בשמחה שנפסקו תלמידי עקיבא מלמות, אני לא מכיר אף אירוע כזה לדעתי שמסתכלים עליו כך, הרי בעיניי זה כמו שרחמנא לצלן נשמח ביום שהופסק בו חורבן בית המקדש מכיון שכולו כבר הוחרב… מה העניין? הרי כולו הוחרב ולכן הוא נפסק ומילא אם היו נשארים מספר תלמידים אולי הייתי יכול להבין אבל כולם מתו אז הפוך גם הסוף הזה הוא מאורע עצוב מאוד! אשמח אם תסביר לי את העניין תודה ואשריכם על עבודתכם!!
תשובה:
שלום וברכה
שאלה זו אכן ידועה עד מאוד, הרמ"ע מפאנו כבר נדרש אליה בספרו מעין גנים פרק ג', וכתב שבעצם נגזרה הגזירה גם על רבי עקיבא שימות, אלא שחמל עלינו ה' ביום זה וניתנה נשמתם של תלמידיו נפש תחת נפש וכך היתה תקומה לתורה שבעל פה.
הפרי חדש כתב מחמת קושיא זו, שאכן השמחה אינה בעצם זה שפסקו מלמות, אלא שמיום זה קם רבי עקיבא והלך לרבותינו שבדרום והעמיד שם עוד חמישה תלמידיו שמהם כל התורה שבעל פה שבידינו היום. ויש שביארו בדבריו, שהשמחה שלא מתו גם חמישה תלמידים אלו.
בביאור הגר"א לשו"ע סי' תצג כתב שזה בדומה למה שפסקו מלמות מתי מדבר. כוונתו צריכה ביאור, ונראה שהביאור בכך הוא שהרי כל זמן שלא מתו היו ישראל במדבר, וכשמתו כל אותו הדור הגיע זמנם להכנס לארץ. כלומר שכאשר יש גזירה כזו, עד שהיא לא תסתיים לא תוכל לבוא הגאולה, וכך גם כאן, נגמר זמן הדין בכך שפסקו מלמות.
לפי פשטות הדברים, לא לחינם מתו דוקא בימים אלו ודוקא בל"ג בעומר זה נגמר, אלא שימים אלו שבים פסח לל"ג בעומר הם ימים שבהם מידת הדין מתוחה על ישראל מאוד, וכשמגיע ל"ג בעומר מתחילים ימים של רחמים. אגב, גזירות ת"ח ות"ט היו גם בימים אלו.
מן הסתם יש עוד תשובות לשאלה זו שאינן זכורות לי כעת.
שבת שלום ומבורך.
