לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

האם מותר לפנות למיסטיקנים? [חלק ב]

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק בשאלה האם מיסטיקה מותרת ע"פ התורה? האם מותר לפנות למיסטיקן ליעוץ עסקי? ומה הדין רק לגלות את העתיד? האם מותר להאמין להם? האם יש בכך ממש, והתורה אסרה? או שהכל הבלים? מהו כישוף? ומהו קוסם? ומהו ההבדל הלכתי ביניהם? האם לצורך ריפוי מחולי הדבר מותר? ומה הדין בפיקוח נפש? איזה סימנים אסור לנו להתייחס אליהם? ומהו סימן טוב שמותר להתייחס אליו? כיצד נוכל להבדיל בין ניחוש האסור לסימן טוב כגון סימני ראש השנה שמותר? מה הענין בסימן טוב? איזה סימנים טובים הוזכרו בהלכה? האם מותר לשחוט תרנגולת שקרא כזכר? מדוע יש אוסרים ויש ממליצים לשוחטה? האם ראוי לחבר ספרי סגולות? איזה סגולות ראוי לעסוק בהם? ומאיזה סגולות ראוי שלא לתעניין בהם, למרות שיש להם מקור תורני חשוב? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

האם מותר לפנות למיסטיקנים? [חלק ב]

בשבוע שעבר עסקנו באיסור 'לא תנחשו ולא תעוננו', והתמקדנו בשאלה האם מותר לפנות להורוסקופ? השבוע נעסוק בשאלות האם מותר לפנות למגידי עתידות, כגון קוראת בקלפי טארוט, קוראת בקפה, קוראת בכף היד או בפרצוף, כדי שתנבא את העתיד? להתייעץ עימה כיצד לנהוג בעתיד? האם כדאי להכנס להשקעה שונה? ומה הדין במידה ומדובר בחולה הרוצה לברר עם טיפול מסוים יצליח אצלו?

האם מותר ללכת לטיפול מיסטי המסיר עין הרע כישופים, או למכשפות וקוסמים שונים?

כמו כן האם מותר להאמין בסימנים שונים? או לפעול ע"פ סימנים שונים? וכדומה.

האיסורים שנאמרו בתורה

בתורה נאמרו איסורים שונים כגון: איסור לכשף, איסור לנחש [עשיית מעשים ע"פ סימנים], איסור לעונן [קביעת מעשים ע"פ סימני זמנים], איסור לקסום קסמים, איסור לשאול אוב וידועני [אדם המחזיק עצם של מת או של חיה מסוימת ובכך שואל שאלות ומקבל עליהם תשובות], איסור לקבץ בעלי חיים או להבריחם ע"י לחשים מסוימים [חובר חבר], איסור לדרוש אל המתים [פעולות שונות שגורמות לרוחות המתים להעביר אינפורמציה], מצוה עשה או הנהגה ראויה של 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך', ועוד.

למעשה התורה קבעה כי על כישוף ושואל אוב וידעוני העונש הוא מיתה, בעוד ששאר האיסורים האיסור הוא לא תעשה, ו'תמים תהיה עם השם אלוקיך' נחלקו הראשונים האם מצות עשה, או שהוא הנהגה טובה.

ונשאלת השאלה כיצד נגדיר מהו כישוף ומהו קסם? כמו כן נשאלת השאלה מדוע רק באוב וידעוני נאמר האיסור לשאול אותם, והאם לשאול מכשפה או קוסמת גם כלול באיסור? או שמא רק מי שעושה את מעשה הכישוף או קסם או הניחוש עובר על האיסור?

ההבדל בין כישוף לשאר דברים

המהרש"ל (ים של שלמה חולין פ"ח סי' יג) ביאר שההבדל בין כישוף לשאר דברים הוא שכישוף הוא כח להרוס ולהזיק, ואינו כח להטיב, ואילו שאר הדברים יש בזה כח להטיב, אלא שעל פי רוב הוא הבל וכזבים, ורק לעיתים נדירות מצליחים להגיע לדבר אמיתי. ולכן התורה אסרה להאמין ולהתעסק עם כך.

להוציא דבר אחד שהמהרש"ל התיר להשתמש בכישוף והוא לבטל כישופים אחרים, ובכך כתב שרואים שכאשר נעשה לאדם כישוף או עין רעה אז רוב המכשפים יודעים למצוא תרופה, אולם מעבר לכך אין להם כח להועיל, אלא רק להרוס ולהזיק.

האם יש ממש בכל הדברים הללו?

ונשאלת השאלה האם יש ממש בכל הדברים הללו, ובכל זאת אסרה התורה להשתמש בהם, או שכולם הבלים ורעות רוח ואין בהם ממש, ולכן אסרה התורה להאמין לכזבי הגויים שישנם כוחות אלו?

הרמב"ם (ע"ז פי"א הט"ז; פיה"מ ע"ז פ"ד; מורה נבוכים מאמר ג' פל"ז) כתב בנחרצות שאין בהם שום כוח, ורק פתי מאמין שיש בהם כח, והתורה אוסרת זאת למרות שאין בהם כוח.

אמנם הרשב"א (ח"א סי' תיג) וראשונים רבים תמהו על דבריו, שהרי מכמה פסוקים וסוגיות רבות בתלמוד לכאורה מבואר שיש בהם כוחות טומאה, אלא שאסור להיעזר בהם. והגר"א (יו"ד סי' קעט) כתב שלא כדרכו בחריפות על כך, וכתב שהפילוסופיה הטעתה את הרמב"ם.

אמנם המהרש"ל (ים של שלמה חולין פ"ח סי' יג) ביאר שלכל הדעות ע"פ רוב הדברים הללו מכזבים ומשקרים, ואין בהם ממש, אולם לעיתים רחוקים הדברים שלהם נכונים, והפעולות שלהם מצליחות. [וגם אם נחלקו הראשונים הרי זה על המינון]. ולכן אדם שבשעת מצוקה כגון חולה במחלה קשה שמוכן לנסות כל דבר שאולי יעזור אף שמאמין שהתרופה לרוב מכזבת ואינה עובדת, אולי בדיוק אצלו הדבר יעבוד, אינו סתירה לאמונתו בכך שהדברים הם שקר.

בימינו אנו עלינו לזכור כי חכמים מסרו לנו שנחלשו מאד כוחות הטומאה בעולם, וגם דברים שבאמת עבדו בעבר אינם פועלים בימינו. כמו כן השתנו הטבעיים ולחשים ופעולות שפעלו בעבר אינם פועלים בימינו.

איזה איסור יש בפניה למגידי עתידות?

רוב הראשונים [כפי שיפורט להלן] סברו שהתורה כתבה רק באוב וידעוני שהאיסור הוא לשאול את מגיד העתידות, אולם בשאר האיסורים האיסור העיקרי הוא רק על עושה המעשה, אולם גם כלפי השואל קיימים כמה איסורים: א. בפרשת שופטים נאמר שתמים תהיה עם ה' אלוקיך ולהבדיל מהכנענים השומעים אל מעוננים וקוסמים לך נתתי את הנביאים. ב. במידה ומגיד העתידות יהודי, לכל הדעות יש איסור של 'לפני עור לא תתן מכשול', ואף אם איסור הלא תעשה הוא רק על מגיד העתידות, השואל מכשיל אותו באיסור. ג. במידה ומגיד העתידות הוא נכרי, יש מחלוקת תנאים האם גם נכרי נאסר בדברים הללו, ואז יש איסור 'לפני עור לא תתן מכשול' על השואל, או שמא האיסור נאמר רק לעם ישראל, ולכן אין איסור של 'לפני עוור' בפניה למגיד עתידות נכרי. אולם בכל מקרה יש איסור של 'אמירה לנכרי', שהוא איסור מדרבנן לומר לנכרי שיעשה עבורנו דבר שלנו אסור לעשותו. ולהלן נראה את ההבדלים ההלכתיים בין האיסורים השונים.

פניה למגיד עתידות

לאור הדברים פסק הרמ"א (יו"ד סי' קעט סעיף א) על דברי השלחן ערוך (יו"ד סי' קעט סעיף א)  שאסור לשאול חוזים בכוכבים על העתיד, והוסיף הרמ"א וכל שכן שאסור לשאול קוסמים, מנחשים, ומכשפים. וכתבו הש"ך (סק"א) והגר"א (סק"ג) שהמקור הוא דברי תרומת הדשן (סי' צו) הסובר שהשואל אותם עובר רק על 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך', ורק השואל אוב או ידעוני עובר על איסור לא תעשה. אך המנחש הקוסם או המכשף העושה מעשה כדי להגיע לתשובה, עובר על איסור לא תעשה גמור מהתורה.

ולכן יש איסור חמור לעשות את המעשים הללו, ויש גם חיוב של 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' והפונה אליהם מבטל הנהגה זו, וגורם חס ושלום שעם ישראל לא יזכו להתנחל בארץ ישראל. ואיסור זה הוא בין אם מדובר מיסטיקן יהודי ובין ומדובר במיסטיקן שאינו יהודי. אולם במקרה שמדובר במיסטיקן יהודי, הרי הוא עובר גם על איסור של לפני עור לא תתן מכשול, ואילו במיסטיקן שאינו יהודי הוא עובר רק על איסור אמירה לנכרי מדרבנן.

ריפוי חולה ע"י מיסטיקן

בתרומת הדשן (סי' צו) נשאל האם מותר לחולה לפנות למיסטיקן שיסייע בריפוי, כדוגמת מכשף, או מנחש, וכדומה? והשיב בעל תרומת הדשן שאסור לחולה לעשות את המעשים הללו לרפות את עצמו, וכן לפנות למיסטיקן יהודי שעובר על לפני עור לא תתן מכשול. אולם כשפונה לנכרי סבר שנפסק להלכה כתנאים הסוברים שנכרי אינו מוזהר על כך, ולכן יש רק איסור של אמירה לנכרי וביטול הנהגה של 'תמים תהיה', ובמקום חולי אף שאין סכנה – מותר.

אולם הרדב"ז (ח"א סי' תפה) נחלק על כך, וסבר שיש איסור גמור לשאול מכשפים וקוסמים, ואין הבדל בין שואל מכשף קוסם או חוזה בכוכבים לשואל אוב וידועני. יתירה מזו לדעתו גם התרומת הדשן אין כוונתו להתיר לחולה, אלא כתב שאינו איסור עשה גמור, אולם כיון שהוא אבזרייהו של עבודה זרה, אף לחולה של פקוח נפש הדבר אסור.

המהרש"ל (סי' ג; ים של שלמה חולין פ"ח סי' יג) נחלק על תרומת הדשן כתב שאין הבדל בין שואל ועושה מעשה, והתורה אסרה את כל הדברים הללו משום שהם הבל וכזבים, אלא שגם הרמב"ם מודה לעיתים נדירות הם עובדים. ולכן סבר שחולה בסכנת נפשות מותר לו לנסות בדברים הללו, משום שבספק נפשות מותר לחלל שבת גם בספק קטן ורחוק, וכן מותר לעבור על כל התורה.

הבית יוסף (יו"ד סי' קעט סעיף טו) כתב שנראה מדברי הזוהר שיש איסור גדול לדרוש אצל מכשפים אף לחולה. וכתב שגם במעשה שדים שהתירו חלק מהפוסקים בפועל ראינו שרוב העוסקים בכך, גם אם הצליחו הצלחה זמנית בסופו של דבר אינם יוצאים בשלום, ולכן שומר נפשו ירחק מהם.

אמנם המשכנות יעקב (יו"ד סי' מא) כתב שמהזוהר אין ראיה, משום לכאורה הדבר תלוי האם יש איסור על נכרי לכשף, לדעת רבי שמעון בר יוחאי שאסור לנכרי לכשף, בהכרח שכישוף נחשב כעבודה זרה, ולכן גם לחולה ובמצב של פקוח נפש אסור להתעסק עם זאת. ולכן הזוהר שחובר ע"י בית מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי החמיר בדבר לשיטתו שנכרי אסור בכך, ויש בו שייכות לעבודה זרה. אך לפי מה שנפסק להלכה כתנאים שחולקים על רבי שמעון בר יוחאי, ומותר לנכרי לכשף, ואם כן אינו עבודה זרה. אף שאסור לבקש מהנכרי משום שיש איסור אמירה לנכרי שיעבור עבורנו על איסור, לצורך חולה אף שאין בו סכנה יש מקום להתיר. אך המשכנות יעקב מסיים ששומר נפשו ירחק מהיתר זה, והבוטח בהשם ישוגב. [והפתחי תשובה (סק"ב) כתב שכוונתו ללמד זכות על ההמון שנוהגים לפנות לרופאים מכשפים].

הלכה למעשה

להלכה: כיון שהרמ"א העתיק רק את האיסור בדברי התרומת הדשן, ולא העתיק שבחולה מותר, והש"ך והפתחי תשובה הביאו את דעת המהרש"ל והרדב"ז שנחלקו ואסרו גם בחולה, אין מקום להתיר גם בחולה. אך במקרה של פקוח נפש, שלדעת הש"ך שפסק כמהרש"ל הדבר מותר, ואילו לדעת הרדב"ז הדבר אסור, אפשר שיש מקום להקל. אולם הדבר לא מומלץ משום שהנזק שיכול לקרות מפניה אליהם גדולה מהתועלת, וצריך לבטוח בבורא עולם, ובמקרה שאם לא יפנו למיסטיקן יש חשש שתטרף דעתו של החולה יעשו שאלת חכם.

אמנם בחולה שידוע שבא ע"י כישוף או רוח רעה, המהרש"ל התיר לסלקו ע"י כישוף וכדומה, אך ברדב"ז נראה שגם במקרה כזה הדבר אסור, משום שהוא החשיבו כאיסור הנספח לעבודה זרה, וסבר שיש בזה יהרג ואל יעבר.

עשיית דברים לסימן טוב המותרים

השלחן ערוך (יו"ד סי' קעט סעיף ב) פסק שיש דברים שמותר לעשות משום סימן טוב ואין צריך לחשוש שהוא עובר על איסור של 'לא תנחשו – לא תעוננו'.

קיימים מספר דוגמאות בולטים המוכרים לכולנו שנפסקו בהלכה, הדוגמא אולי המוכרת ביותר הוא הסימנים שאנחנו אוכלים בראש השנה לסימן טוב שיגזר עלינו שנה טובה, ע"פ דברי הגמרא (כריתות ו.) כיון שמבואר שם שסימן טוב הוא דבר שראוי לסמוך עליו ולעשותו, ולכן מושחים את המלך על יד מעין לסימן טוב שימשך מלכותו, וכדומה, ולכן יאכל אדם בראש השנה מאכלים שונים שהם סימן טוב שיגזר עליו שנה טובה. וכפי שנפסק להלכה בשלחן ערוך (או"ח סי' תקפג).

דוגמא נוספת מובא ברמ"א (שולחן ערוך אה"ע סי' סא) שנהגו לעשות את החופה תחת השמים, לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים.

כמו כן השולחן ערוך (יו"ד סי' קעט סעיף ב) הביא כמה מנהגים שמקורם בזוהר, שמותר שלא להתחיל בעסק ביום שני ורביעי, וכן מותר להימנע מלשאת נשים כשהלבנה אינה מתמלאת. ומקור הדברים הללו הם בזוהר. וכן נהגו להתחיל לימוד חדש בראש חודש. והרמ"א כתב שהכלל בכך הוא כי במידה ואדם יודע שהדבר הוא נגד המזל, לא יסמוך על הנס ויעשה דברים שהם נגד המזל, אולם אסור לחקור ולדרוש ולברר את פרטי המזלות בכך.

למעשה בימינו באופן כללי לא ידוע לנו הפרטים גם של הדברים שנכתבו בספרים הקדושים בכל נושא המזלות, ולהוציא מי שיש מנהג מבית אבותיו מאד מוגדר וידוע עם מקור הלכתי. באופן כללי אנחנו לא בקיאים בדיוק מתי הוא נגד המזל, ובפרט שחכמים (מהרי"ל ליקוטים אות מג; הג' רעק"א יו"ד סי' שלו סעיף א) מסרו לנו שבכל עניני הלחשים ורפואות שונות הכתובים בגמרא, אסור לנסותם כיון שאין שום אדם היודע לעמוד על עיקרם. וכמו כן מסרו לנו חכמים שהשתנו הטבעיים במשך השנים, ודברים שעבדו בעבר אינם עובדים היום, ולכן יש איסור לחקור ולדרוש ולברר את הפרטים, ובכל הדברים הללו ראוי ללכת בגישה של 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'.

סימנים האסורים

מאידך השלחן ערוך (יו"ד סי' קעט סעיף ג) מנה סימנים שונים שאסור לאדם לעשות, והעושה אותם עובר על איסור לא תנחשו, או איסור ללכת בדרכי האמורי:

  • לתת משמעות לסימנים שונים שקיימים להם אמונות טפלות, לדוגמא כשאדם רוצה להתחיל במלאכה וקורא לו תקלה או דבר מה, למשל הלחם נופל מידו, בנו קורא לו מאחוריו, צבי רץ לפניו והפסיקו בדרכו, נחש או שועל עברו לידו, ולכן הוא נמנע מלצאת לדרך או לעשות את המלאכה שהוא התחיל בה. בימינו ניתן למנות למשל את הפחד ממספר 13, אי קניית בית מספר 13, או ישיבה במושב 13.
  • לבקש מהגובה כספים שלא להתחיל לגבות ממנו, או שלא לגבות ממנו בזמן מסוים למשל בבוקר או במוצאי שבת או בתחילת החודש.
  • אם יש תרנגולת שקראה כתרנגול זכר, או תרנגול שקרא כמו עורב, אסור לומר לשוחטה.

כיצד נגדיר מהו סימן טוב ומהו נחש?

הרמב"ן (המיוחסות סי' רפג) כתב שהבדל בין ניחוש לסימן טוב, שבסימן טוב דעתו על הבורא יתברך, אלא שיש כלל שכאשר נגזר על האדם בשמים דבר טוב, והוא עושה במעשיו סימן טוב הדבר מתקיים ביתר תוקף. ולכן עושים סימן טוב ובכך מתקיימים אותם גזירות טובות שגזר הקב"ה. אולם הכוונה הוא רק לעורר רחמי שמים, ולא השפע או הצרות תלויות במעשים.

השל"ה (ר"ה נר מצוה אות כב-כג; הובא להלכה במשנה ברורה סי' תקפ"ג סק"ב) הקשה על דברי הגמרא שיש להביא בראש השנה מאכל לסימן טוב, כיצד אוכלים רוביא שהוא מורה על ריבוי, וכרתי המורה על כריתה, ומדוע המאכל של רוביא מורה על ריבוי זכויותינו ואילו הכרתי מורה על כריתת שונאנו ומקטרגינו, ולא חס ושלום להיפך?

ולכן הוכיח השל"ה כי הסימן אינו סימן בעצם הבאת או אכילת המאכל, אך המאכל נועד לעורר אותנו שדנים עלינו האם ירבו זכויותינו והאם יכרתו אויבנו ומקטרגנו, והעיקר הוא שבכך נתעורר ונתפלל על הדברים, ולאחר שהתפלל ואוכל דבר זה, אז הוא רושם שתתקיים תפילתו.

ובכך ביאר את דברי המקובלים כי מי שצריך למשוך כח מידת הדין ילבש בגדים אדומים ויצייר את שם הווי"ה באדום, ומי שצריך רחמים ילבש בגדים לבנים ויצייר את שם הווי"ה בלבן.

והביא שגם הרופאים אומרים שאדם המביט במים זורמים מעורר אצלו את הליחה הלבנה בגופו.

והצורה שהסימן עובד הוא כאשר אדם רואה צבע או דבר המעורר אסוציאציה כלשהו, הדבר מעורר את החלק הרוחני, והוא מעורר את הנפש, ולכן הגוף מייצר ליחה לבנה וכדומה, והנפש מעוררת את הרוח והרוח את הנשמה, והנשמה מעוררת את הדברים בעולמות למעלה. ולכן העיקר התפילה שבכך מתחברת הנשמה לסימן ומתעוררת היטב כראוי.

רבי שלמה קלוגר (חכמת שלמה או"ח סי' תקפג) לעומת זאת כתב כי העיקר בהבאת הסימנים אינו התפילה, משום שהסעודה אינו זמן תפילה, אלא הדבר בא להראות ולהחדיר לעצמנו את האמונה והבטחון בבורא עולם, והוא מראה שהוא מאמין ובוטח שכן יהיה. וכתב שכל אדם שבראש השנה שמח ואומר כל מה שהשם יתברך עושה זה לטובה, גורם לכך שהכל כלפיו נהפך באמת לטובה. ולכן יאמר בראש השנה כל מה שהשם עושה זה לטובה, וגם זו לטובה, ובכך אם חס ושלום נגזר עליו דבר לא טוב הדבר יתהפך לטובה.

ספרי סגולות

בימינו ישנם ספרים שונים שריכזו בהם את כל הסגולות מספרים קדושים, אולם למעשה יש לחלק את הסגולות לשתים:

עשיית מעשים טובים שחכמים מסרו לנו שהמעשה הטוב מועיל לבטל גזירה רעה, כגון המעביר על מידותיו מעבירים על כל פשעיו, או תפילה כדוגמא העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו מבטלים גזר דין רע של שבעים שנה, וכדומה, יש בכך ענין חשוב להביא לאדם בצרה איזה מעשים טובים וחיזוק בעבודת השם מתאים להתחזקות ספציפית לצרתו האישית.

אולם לעיתים הם מוצאים קטעי ידיעות שונות על מזלות וזמנים מסוגלים ע"פ המזל, וכדומה, ובכל הדברים הללו אין לנו לחקור אחרי המזלות, גם אם הדברים נכונים, ואמרם חכם מחכמי ישראל לפי הצורך במקרה מסוים, לא נכון וראוי לאסוף ולקבץ אותם ולערוך ולהנגיש אותם לקוראים תמימים.

שחיטת תרנגולת שקראה כתרנגול

אמנם בהלכה זו שתרנגול שקראה כתרנגול מובא בצוואת רבי יהודה החסיד (סי' נ) שיש לשוחטו, אף שלכאורה מבואר בגמרא (שבת סז:) שאסור לשוחטו משום דרכי האמורי, ונאמרו בפוסקים מספר דעות ליישב את הדברים.

המהרי"ל (סי' קיא ע"פ רש"י) הש"ך (יו"ד סי' קעט סק"ג) והגר"א (שם סק"ח) ביארו שיש גירסא בגמרא להיפך (והובאה גירסא זו בבית יוסף שם בשם הרמ"ך), שבכך אין משום דרכי האמורי, ולכן מותר לחשוש לכך ולשוחטה. ורבי יהודה החסיד סבר כגירסא זו.

הלקט יושר (ח"ב עמ' ו ענין ד) והרמ"א (יוד" סי' קעט סעיף ג) כתבו שאסור לומר שהוא שוחט אותה משום שהיא קראה כגבר, אולם יאמר שבדיוק כעת הוא רוצה לשחוט תרנגולת לאכילה, וישחטנה. והלקט יושר ביאר שהסיבה לשוחטה הוא משום שנאמר 'כי השחית כל בשר את דרכו', ולכן לא כדאי לקיים תרנגולת זו.

אך הגר"א (שם סק"ח) נחלק על תירוץ זה וכתב שהוא כגונב דעת המקום, כלומר הוא כאילו מרמה את הבורא. והט"ז (שם סק"ג) כתב שאף שבשאר דברים אסור להתייחס לסימנים אף שאינו בפיו את הסיבה, כיון שתרנגולת ששינתה את טבעה גורמת פחדים לבני אדם, מותר לשוחטה בלי לומר את הסיבה. ויתכן גם שכוונת הלקט יושר שאם שוחט אותה כדי להסיר מזל רע מהבית אסור, אולם אם הכוונה רק שלא לקיים מין ששינה את טבעו והשחית את דרכו אין בכך כל איסור.

המהרי"ל כתב שראה שרבי יהודה החסיד עצמו בספר הכבוד הקשה קושיא זו ותירצה, אולם הוא אינו זוכר את התירוץ. ספר הכבוד לא הגיע לידנו, אולם במהרי"ל נדפס שם קטע מכתב יד המיוחס לספר הכבוד שבו רבי יהודה החסיד מבאר שתרנגולת שקראה כזכר הוא שינוי שהבורא עשה לעורר את לב האדם לתשובה, ולרמז לו שנגזרה עליו מיתה. ועדיין צריך להבין כיצד הדבר מיישב את הקושיא מהגמרא [לפי הגירסא שאסור]. ויתכן שכוונתו שאם מאמין שיש בכך מזל רע, ובשחיטתו מסיר את המזל יש בכך איסור. אולם אם מאמין שיש בכך רמז שעליו לשוב בתשובה, והוא שוחט את התרנגולת כדי שיחשוב שיתעורר שכך היה ראוי להיעשות לו, ומתפלל שע"י תשובתו הגזירה הרעה יתקיים בתרנגולת ולא בו, וכדרך שאנחנו עושים בכפרות, הדבר מותר.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *