שאלה:
שאלתי לפני כמה ימים שאלה שכנראה הלכה לאיבוד אז אני שואל שוב, מחילה:
ויכוח שהתחיל בבית מדרש עקב מעשה שהיה אצל אחד האברכים: עקרת הבית חיממה בשבת חלה על תבנית דג רותח שהפיליפינית בישלה לעצמה וחיממה על הפלטה. הדג היה מכוסה באלומיניום אולם היה רותח היטב והזיע. החלה שהתה הרבה זמן על גב התבנית המכוסה הזו.
מה דין החלה? יש שאסרו לגמרי, יש שהתירו אחרי נטילה, יש שהצריכו רק קליפה ולא יותר (ע"פ ערוך השלחן קה, מב ע"ש היטב) ויש שהתירו לגמרי מפני שמדובר רק בטעם ובבישול עכו"ם לא צריך שישים אלא סגי ברוב (ש"ך בסימן ק"ב, ויש חולקים עליו אולם הרוב מסכימים).
מה הדין למעשה?
תשובה:
עניתי בזמנו שבעיני נראה שאם יש מעבר של אדים נראה פשוט שהחלה כולה נאסרה, ואם לא, אז מספיק כדי נטילה. אשמח לשמוע אם מצאת את הלינק שלנו.
לא מצאתי אבל אני לא מבין את הפסק- הרי העה"ש שהבאתי בשאלה כאן כ' מפורש שמכלי לאוכל יבש (כמו החלה) לא נאסר יותר מכ"ק (אפילו בלוע שמן, ע"ש) ובלאו הכי כמש"כ הש"ך כ' שטעם של בישול עכום בטל ברוב, אז מה"ת לאסור ועוד את כל החלה?
אה"נ כןוונתי היתה בעיקר שלא הכל יאסר בשונה מאם היה פתוח.
גם אם היה פתוח יש ביטול ברוב, הלא וודאי שגם חלה שספגה אדים ממש של בישול עכו"ם, סוף סוף מי שאוכל את החלה אוכל חלה בטעם דג, ולא דג בטעם חלה, וודאי שהיא נשארת רוב, וחזר הדין שתערובת בישול עכו"ם לא נאסרת כי תמיד יש רוב?
בדבר לח שבלוע בכולו תמיד משערים כנגד כולו ולא שייך כאן ענין של רוב.
אבל אם התערב רק טעם ולא ציר או שנימוח הדג ממש לתוך החלה לא ייתכן לומר שהחלה מכילה יותר דג מאשר היא מכילה את עצמה ומימלא היא הרוב כאן, הלא אנו רואים שהיא לא טפחה פי שלוש ומקסימום אתה אוכל חלה בטעם דג, לא דג בטעם חלה. כך שגם אם תשער נגד כל הדג ואפילו הדג הוא רוב, מכל מקום עיננו רואות שלא יכול להיות שהיא לא רוב מול כל האדים שנספגו בה. דבר לא יכול להכיל יותר ממה שהוא עצמו, אלא אם כן הוא טפח והתרבה במציאות
הערה מענינת, לכאורה אתה צודק.
שוב ראיתי שמפורש המ"ז כותב כן בס' ק"ג ס"ק א
השאר תגובה