שאלה:
טיגנו בצל שנחתך בסכין "בשרית" (למרות שהיא כנראה לא נגעה מעולם בבשר רותח והיא משמשת רק לחיתוך ירקות) על מחבת חלבית בת יומה.
בנוסף שיטחו ופינו את הבצל החתוך עם מזלג בשרי לא בן יומו.
לאחר מכן צרפו את הבצל (החלבי) לבשר טחון הכניסו לתוך רבעי פיתה וטיגנו על מחבת הכינו מאכל המכונה"ערייס".
ברור שהמאכל נאסר. אך מה דין המחבת הראשונה? האם זה שהשתמשו במזלג בשרי הטריף את כל הבשר והמחבת או מכיוון שכנראה יש שישים בבצל כנגד שיני המזלג הבצל לא נטרף בשלב הזה?
האם אומרים חנ"ן על כל תחיבה של המזלג או שרואים את הכל כבישול אחד?
מה דין המבחת השניה? האם אומרים שהפיתה חוצצת מהטעם של הבשר המעורב עם בצל חלבי מלעבור למחבת או לא? עד כמה אומרים חנ"ן גם בשני מאכלים?
אם אכן צריך ליבון האם אפשר לעשות זאת למחבת יציקה בה טוגנו הפיתות? ולמחבת עם עם ציפוי שחור עם נקודות לבנות בה טוגן הבצל?
מה דין הצלחת שעשויה מזכוכית לבנה שעליה שמו את הפיתות כשהוצאו מן המחבת?
מה דין המזלגות שאיתם הוציאו את הפיתות?
אנו אשכנזים.
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
המחבת הראשונה נראה שהיא כשרה, לא בטוח שנגעה בבצל רותח, ולא בטוח שהיה חריף כשהיא נגעה, ולכן כיון שהיא לא בת יומה אין צורך לחשוש ולהחמיר עד כדי כך.
את המחבת הבשרית הייתי מלבן היטב באש ומועיל לה ליבון אם יעשה באופן של ליבון חמור, קשה לי להאמין שלא נפל משהו מתוך הפיתות למחבת, כמו כן זה מן הסתם נעשה עם שמן שהוא מפעפע בכל התבשיל.
המזלגות טעונים הגעלה.
הצלחת אם היא חרס יש לזרוק, אם היא זכוכית, ניתן להגעיל.
תודה רבה!
מדוע המזלגות טעונים הגעלה ולא ליבון?
במחבת פתוחה והמאכל קצת לח מן הסתם יש להקל שדי בהגעלה, בפרט שמדובר רק בבליעות של בצל שיש בהם כמה צדדי היתר.
השאר תגובה