לתרומות לחץ כאן

קריאת התורה בהברה שונה ממנה אבות

שאלה:

בש"ק במנין הקבוע שבו אני מתפלל הבעל קורא לא הגיע וגם לא הבעל קורא המחליף. במקומו קרא בעל קורא אחר בהברה חסידית. בקריאת "היא" במקום "הוא". לענ"ד מדובר בשינוי משמעות מלשון זכר ללשון נקבה. ובפרט בפרשת מצורע שם יש הרבה "הוא" והרבה "היא" בנגעים. הסתמכתי בדעתי על כך שלאחר התפילה אני הרי הולך לעוד בית כנסת וקורא שם את ההפטרה. אז השבוע אגיע קצת יותר מוקדם שאוכל לשמוע שוב קריה"ת. דא עקא והנה גם שם אותו סיפור בדיוק. מחשש שעד לאחר סיום קריה"ת אפספס את המניין השלישי (בתקווה ששם הבעל קורא כן יהיה ויקרא כהוגן) יצאתי בין גברא לגברא ופניתי למקום השלישי. בין ראשון לשני הודעתי לגבאי ובין שני לשלישי יצאתי. (היה להם בקהל מישהו אחר שיכל לקרוא אלא שלא היה מעוניין, לא היה נראה לי נכון שבעבור זה עלי להפסיד קריה"ת כמסורת אבותי וללא השינוי משמעות הנזכר) ואכן שם הגעתי מאוד מוקדם. הם התחילו אז את ההלל. קשה לשער מהאם הייתי מספיק להגיע לשם בזמן אילו נשארתי עד הסוף. אין לי אפשרות לדעת היכן המקום השלישי אוחזים וכן כמה זמן יקח לבעל קורא במקום ב' לקרוא את הפרשה ויש הרי גם מרחק הליכה. השאלה שלי היא האם נהגתי כהוגן? האם היה מקום לחשש משום "עוזבי ה' יכלו" חלילה? או שמא כיון שזה הליכה לדבר מצווה ומתוך חשש המבוסס על מקרים קודמים ובפרט שאני אולי "עוזב" במקום זה אך לא זאת המטרה ואדרבא עיקר הכוונה זה ללכת לשם ואילו הייתי יודע בוודאות גמורה שאספיק להגיע בזמן גם לאחר קריה"ת לא הייתי עוזב זה לא בכלל

תשובה:

שלום וברכה

ראשית, התפעלתי מאוד על מסירות נפשך למנהגי בית אבותיך, לטרוח כך ללא לאות! שכרך הרבה מאוד.

ולענין חששך, דין עוזבי ה' יכלו חלילה, נאמר לגבי מי שעוזב את בית הכנסת באופן שלא נותר שם מנין, ובגלל עזיבתו זו בטל המנין, ראהבשולחן ערוך סימן נה סעי' ב. אבל כאן שהיו בתי כנסת עמוסים, ולא יצאת באמצע הקריאה חלילה שזה אסור, אלא בין גברא לגברא, אין כל חשש בדבר, וכדין עשית. אמנם לא היית מחוייב בכך, כל ההברות יוצאים בהם ידי חובה בדיעבד, לא מדובר בשיבוש, הוא בודאי היה עקבי בהברה שלו ונהג על פי מנהג מוסכם של קהילות רבות בישראל.

מקורות:

לגבי קריאת זכור, בספר מקראי קודש (סי’ ז’ בהערה), כותב הג”ר יוסף כהן זצ”ל ששמע מהג”ר צבי פסח פראנק זצ”ל שמי שנוהג להתפלל בהברה אשכנזית יש להקפיד לשמוע פרשת זכור בהברה אשכנזית, וכן הנוהג להתפלל בהברה ספרדית יקפיד לשמוע בהברה ספרדית. וראה בספר “הליכות שלמה” (מועדים פי”ח א’) שדעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל שאף שלכתחילה יש להקפיד על כך, מ”מ יוצא ידי חובה גם אם שמע פרשת זכור בהברה שונה ממסורת אבותיו.

אבל לענין ריאת התורה בשאר ימות השנה לא נהגו בקהילות ישראל להקפיד על כך כלל, ואדם הנוהג להתפלל בהברה אשכנזית יוצא ידי חובה גם בשמיעת קריאת התורה בהברה ספרדית, וה”ה להפך, אדם הנוהג להתפלל בהברה ספרדית שהתפלל במניין אשכנזי ושמע קריאת התורה בהברה אשכנזית יוצא ידי חובה, וכך גם בהברה חסידית, ואין כל חשש בדבר, בפרשת זכור נהגו לכתחילה להקפיד יותר.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. לכאורה כאן זה הרי ממש שינוי מהותי של העניין. מלשון זכר ללשון נקבה. ראיה מובהקת לכך הינה הן מרש”י על המקום שמסביר מדוע פרשת נגעים מעורבת בלשון זכר ונקבה שההבדל הוא האם מדברים על הנגע או על הצרעת, וראיה יותר חותכת בפרשת אליהו והאשה הצרפתית. ותאכל היא והוא. יש שם כתיב וקרי.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל