שאלה:
בעקבות האסון המצער של האברך שטבע בכנרת, ב"ה לפחות מצאו אותו, אבל היה לנו נידון ונשמח לדעת כדי להחכים.
מה שמספרים שמישהו ראה אותו יורד מקיאק ואז הוא נסחף מהגלים ולא הצליח לחזור עד שנעלם.
הכינרת הרי זה מים שאין להם סוף, ולכאורה אם לא מוצאים אז אשתו עגונה – למרות שכל העת לא היה מישהו שנתן אחוז לסיכוי לצאת מעומק הים בכזה מזג אויר,
איך באמת מי שטבע במים שאין להם סוף אשתו עגונה? באיזה מקרה מדובר?
תודה, ובשורות טובות
תשובה:
שבוע טוב,
אכן מקרה טראגי.
נכון. לפי מה שהתפרסם שהיו שראו אותו טובע בכינרת, ומן הסתם שהו שם עד כדי שתצא נפשו (בריב"ש כתוב שזה שעתיים) ולא יצא, לכן מדאורייתא אנו מניחים שהוא טבע ואשתו מותרת. אולם חכמים החמירו במים שאין להם סוף, והכינרת זה מים שאין להם סוף משום שלא שייך לראות אם מאן דהו יצא מהצד השני של הכינרת, לכן באופן עקרוני אילו לא היו מוצאים אותו לכאורה היא היתה נשארת עגונה. אמנם ברור שאי אפשר לקבוע כך הלכה בנושאים כה מורכבים בפרט שאין לנו פרטים.
אבל לכאורה היה אפשר לצרף את הסברא שכתבו כמה אחרונים שהיום בזמנינו שיש דואר והיה שלום ביניהם מן הסתםאילוהיה עולה במקום אחר היה יכול לבנקל להודיע על כך למשפחתו ומשלא הודיע כנראה רוב הסיכויים שלא עלה מן העבר השני. ראה בשו"תחתם סופר אבה"ע ח"א סי' נח שגם דן בעניין מים שאין להם סוף, וכך כתב שם:
"והנה בנ"ד בים לא טבע דנימא גלי אשפילוהו והובילוהו מעבר לנהר גוזן וכה"ג ורק חשש ששט על ידי שיבולת הנהר אל מקום פלוני אלמוני וידוע שלע"ע נשתנו הזמנים בענין זה ממה שהי' במיהם שעתה קביע בי דואר במתא בכל המדינות הידועות ואפילו מארצות תוגרמה מגיע הכתב אלינו בזמן קצר מאוד ואלו הי' עולה מהמים בכל מקום שהוא הי' מודיע לביתו ע"י איגרת ואו הי' מפקיע הקול אפי' ע"י מגיד חדשות שקורין צייטונג (עתון) והנה ביבמות קכ"א בעי רב אשי למימר דצורבא דאית לי' קלא שרי' אפי' לכתחל' במשאל"ס ואף על גב דלית הלכתא כוותי' בהא היינו להתיר לכתחלה ועוד אפשר דלא נתפשט הקול בכל מקום אבל השתא בזמנינו א"א שלא יתפשט הקול ע"י ב"ד דקביע א"כ לכ"ע בדיעבד עכ"פ אם נישאת לא תצא ולכתחלה נמי ליכא אלא איסורא דרבנן".
א"כ כש"כ בזמנינו הזמינות הוא הרבה יותר מתקופת החתם סופר שאפשר לצרף נימוק זה כדי להתיר.
אלא שיש רק להעיר שיכול להיות שאם רק האישה ראתה אותו טובע יש מקום לדון האם מועיל עדותה ששהה שם עד כדי שתצא נפשו משום שלמרות שכידוע אישה נאמנת להעיד על מות בעלה. מ"מ בעת מלחמה אינה נאמנת משום שאנו חוששים שזה רק נדמה לה שהוא מת וכד'. וכך גם במים שאין להם סוף יש ראיות לזה אולי ייחשב בדדמי אם הוא אכן שהה עד כדי שתצא נפשו. ראה שם בראשית התשובה בחת"ס. מ"מ אין כאן המקום להאריך כאשר אין בידינו את הפרטים, אבל מן הסתם גם כך יהיו נימוקים כדי להתירה.
