שאלה:
שלום הרב,
בת שלי היתה מעורבת בתאונת דרכים.
היא היתה הנהג, והרכב פגע בהולך רגל שירד לכביש וחצה שלא במעבר חצייה.
להבנתנו, התאונה אירעה שלא באשמתה – הנסיעה היתה בכיוון מזרח, בשעת בוקר בה השמש נמצאת בדיוק מול העיניים של הנהגים באופן שמסנוור את הנהג לגמרי (כפשוטו), הולך הרגל ירד כאמור לכביש בהפתעה מבחינת הנהג, והרכב נסע באותו זמן במהירות של 20-25 קמ"ש, כמה מטרים לאחר היציאה מהחנייה.
היא נבהלה מאוד מהתאונה הזו, שהתרחשה שבועות ספורים לאחר שקיבלה את הרישיון.
עקב הבהלה, הבת שלי נשארה יומיים בבית ולא הלכה לעבודה.
כמו כן, עוד חודש לאחמ"כ, לאחר שכבר חזרה לעבודה, היא נסעה הלוך וחזור מהבית בפ"ת למקום עבודתה בנתניה באוטובוסים, בִּמקום ברכב, עד שנרגעה ויכלה לחזור לנהוג.
האם בדין תורה אנחנו יכולים לתבוע את הולך הרגל בגין הנזק (שֶבֶת) של אובדן 2 ימי עבודה + הזמן והכוח שהיא הוציאה בנסיעות הממושכות באוטובוסים עקב התאונה?
תודה וכ"ט
תשובה:
שלום וברכה,
גם אם אכן התאונה הייתה רק בגלל ההולך רגל שקפץ לכביש, וההולך רגל גרם להפסד ימי עבודה של הנהג והוצאות נסיעות בתח"צ, והפסדים נוספים, ההולך רגל פטור מתשלומים. היות וחיוב של צער ריפוי שבת ובושת חל רק באדם שמכה אדם, אבל אם לא היכה את גוף האדם אין חיובים אלו, ולכן נעל עליו את הבית כדי שלא יצא או בישו בדברים וכדו' אין חיוב של שבת ובושת, ורק אם תפס את חברו והכניסו לחדר ונעל עליו את הבית חייב בשבת. ובמקרה הנ"ל ההולך רגל לא היכה את חברו ולכן לא חייב לשלם תשלום שבת ושאר תשלומים.
בהצלחה.
מקורות:
שו"ע חו"מ סימן תכ.