מי אמר שיש עולם הבא?

שאלה זו נכתב עליה לא מעט, אני חושב שהתשובה היסודית והשורשית היא המשנה במסכת אבות, שם נאמר:
"אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס".
וזו נקודה שרבים טועים בה!
התפקיד שלנו כאן בעולם הזה הוא לא לארגן לעצמנו עולם הבא, ממש לא! אנחנו מצווים להתקרב לה', לרצות לקיים מצוותיו ולעבוד אותו, משום שהוא האמת המוחלטת והמציאות היחידה השורשית, והכל מכוון אליו וזו תכלית העולם. אלא שאנחנו גם יודעים ומאמינים שיתן לנו שכר נצחי, אבל זו לא עבודתנו, זו העבודה שלו… עבודת ה' בשביל לקבל עולם הבא זו העבודה ברמה הכי פחותה שיש. כמו שהמנעות מעבירות כדי שלא לקבל עונש – יראת העונש, היא דרגה פחותה. הדרגה הגבוהה היא יראת הרוממות, כמו שאדם שנמצא עכשיו בבית של גדול הדור, ודאי יתנהג שם בחרדת קודש ויעשה את הטוב והישר, כך אדם שחי את מציאות ה' סביבו נוהג ביראת הרוממות ומשתדל לעשות רק טוב.
לכן, כל התנייה בתורה תעשה תקבל עולם הבא, רק תוזיל ותנמיך את כל המטרה ואת כל המציאות שלנו בעולם.
יש סיפור ידוע על אחד מתלמידי בעל התניא, שצעק: בורא עולם! קח ממני את היצר הרע ואל תתן לי עולם הבא! אני רוצה לעבוד אותך, זה מה שאני מבקש, לא ביקשתי ממך עולם הבא…
אז כמובן זה לא נכון, כי תכלית העבודה היא להתגבר על היצר הרע וכו', אבל הרעיון מומחש בסיפור הזה, הוא בעצם אומר, אני רוצה קירבת אלוקים, זה היעדו שלי, היעוד שלי אינו לאסוף לעצמי עולם הבא…
אלו דברים ברורים, אני אגב אומר זאת גם ביחס לראש השנה, תמיד יש דיון סביב ראש השנה, על מה לשים את הדגש העיקרי במחשבה בתפילות בחינוך הילדים, על היותו יום הדין או על היותו יום המלכת ה'? ואני אומר דבר פשוט! בודאי ראש השנה הוא יום הדין לכל השנה, אבל אין מצוה לצאת זכאי בדין! יש בהחלט מצוה להמליך את ה'! הדין רק נובע מהמלכתו, מלוכה מחייבת דין. ולכן העיסוק ביום הדין הוא חשוב, הוא אנושי, הוא מוכרח לאדם שמאמין כי אחרת איך אפשר, אבל הוא ודאי לא מהות היום! כי אין לנו תפקיד בעולם לצאת זכאים… מהות היום, המלכת ה', קירבתו, להסתופף בצל כנפיו.
קיראי את הדברים כמה וכמה פעמים, כי הם משני תפיסה.