שאלה:
שלום הרב,
*לגבי סוף זמן תפילת שחרית, במח' חכמים ור' יהודה, האם הם חלוקים במציאות עד מתי היה קרב קורבן התמיד?
*לגבי ברכה על הים הגדול וכדומה, אם אני עובר ברכבת ורואה את הים אך בראייה הראשונית(כלומר בקטעי הדרך הראשונים) אין ראות של היופי וכו' כ"כ, האם אני יכול לכוון שלא להינות עד שהגיע למקום עם ראות טובה ורק אז לברך?
תודה רבה!
תשובה:
הם לא נחלקו במציאות אלא בדין, עד מתי מותר להקריב קרבן של בין הערביים.
אם הראייה היא רצופה, אפשר להמתין עד שתהיה ראייה המעוררת התפעלות, אבל אם רואים ואז יש הפסקה, הרכבת מתרחקת והים נעלם לכמה דקות ואחר כך יש ראייה חדשה, שוב כבר לא ניתן לברך, כיון שהראייה הראשונה היא זו המחוייבת בברכה ואחר כך שלושים יום לא ניתן לברך. ראה בענין זה בפסקי תשובות סי' רכח אות א.
הם לא נחלקו לגבי קורבן תמיד? וגם מה היו עושים במקדש ?
זה מה ששאלתי, האם אפשר לעשות תנאי, שאני מכוון לא להינות משבח הים עד שתהיה ראיה טובה?{כדי שהראיה הראשונה(שהיא בראות לא איכותית) לא תמנע ממני מלברך לכשתהא ראות טובה}
נחלקו לגבי התמיד, אבל לא במציאות אלא בדין, עד מתי קרבן התמיד, בבית המקדש בכל מקרה הקריבו תמיד בזמנו.
אין כזה דבר תנאי אני לא נהנה… שמעת פעם על מישהו שאכל לחם בלי ברכת המוציא על תנאי שהוא לא נהנה?
אפשר אולי לעצום עיניים או להסתכל לצד השני וכך לא רואים את הים עד שמגיעים למקום אחר
השאר תגובה