משקים מגולים בזמנינו / ביום ובלילה / כמה זמן

שאלה:

לכבוד הרב,
רציתי לדעת מה גדר הזהירות שצריך לנהוג במשקה מגולה?
1. הם זה רלוונטי כל היום או רק בלילה?
2. אם אני לבד משאיר את משקה וחוזר לא מומלץ לשתות (שמעתי בשיעורים שהיו צדיקים שאם לא היו מזיזים עינהם מהמשקה (למשל בקידוש)?
3. אני יודע שיש חילוק במשקה מגולה הגמרא אומרת במשקה חם אין את הבעיה של גלוי, אבל נתקלתי בסיפור עם מקור תורני מוכר שאומר רוח שנכנס באדם שנכנס בו בעקבות תרופה שבושלה – ואומר שלא משפיע עליהם החום (כמובן לא חייב לרשום את זה בפרסום השאלה את החלק הזה)?
4. מה קורה בקשר למים של נטילה שהיה כמה דקות בלי השגחה זה נוהג דומה (גם כאן אם הבנתי שכל הבעיה במשקה מגולה זה לאו דווקא אם שותים אלה עצם המגע של האדם איתו באיזה שהיא צורה)?
5. בקשר לביצים, אם היו גלויות זמן מה בלילה (לפי עלות השחר) יש בעיה זהה כמו משקה מגולה או רק חשש של חיידיקים וכו?

תודה

תשובה:

שלום וברכה

מעיקר הדין כיון שהיום לא מצויים נחשים בבתים, לא נוהג דין זה של משקין מגולים, בזמנם שהיו מצויים והיה דין זה נוהג, שיעור זמן הגילוי הוא כדי שיצא הנחש מחורו יטיל ארסו ויחזור, ובערוך השלחן סי' קטז כתב שהוא זמן מועט, משהו כמו כמה דקות. בזמנינו, גם המחמירים בכך נהגו להחמיר בעיקר בלילןה בזמן השינה שאנשים אינם מסותבבים בבית. ההנהגה שהבאת לכסות את הכוס ל זמן שהולכים לכמה דקות וכו', נהגו ממש יחידי סגולה, ראינו זאת אצל הגר"ח קניבסקי והגראי"ל שטיינמן, אבל ממש רק הם, גם בני תורה מובהקים אינם מקפידים כך.

מקורות:

מעיקר הדין אין צורך להקפיד על משקים מגולים בזמן הזה, למעט כוס של קידוש או הבדלה וכדומה, שמשום כבוד הברכה החמירו בזה. וכפי שפסק השולחן ערוך ביו”ד סי’ קטז סעיף א. אמנם, ידועה שיטת הגר”א שמחמיר בזה גם לזמנינו, וכן הביא הפתחי תשובה שם בשם השל”ה ששומר נפשו ירחק מזה, אבל העיקר להלכה אינו כך. ומכל מקום בכל מקרה של ספק וכדומה ודאי יש לסמוך על הכרעת השו”ע. ולכן, אף שבכף החיים שם אות ז’ הביא מדברי רבים מהפוסקים שיש לחשוש גם למשקה שהיה מגולה ביום בלי שראו אותו, לא נהגו להחמיר בזה אפילו לכתחילה אא”כ היה מגולה בלילה, וכדברי אחרונים רבים, עצי עולה וחוקי חיים ועוד.  כמו כן אם היה מכוסה באופן שנחש לא יכול להכנס, כגון קומקום חשמלי ויש מסננת לקומקום ולא ניתן להכניס לשם דבר, נראה שדינו כמכוסה כיון שנחש לא יכול להכנס לשם, אם אין מסננת, המקפיד בענין זה ישפוך את המים. וכן על זה הדרך.