בס"ד

מאמר השבוע עוסק בשאלת כשרות דגים שונים לאור התפתחות הטכנולוגיה. האם "קרפיון העור", זן קרפיון שהצליחו לפתח אותו שיגדל ללא קשקשים כשר? ומה הדין אם הצליחו לפתח דג טמא עם קשקשים ע"י הקרנות או הנדסה גנטית, האם הדג יהיה כשר? האם יש צלופח כשר? האם דג שבתנאי גידול מסוימים מפתח קשקשים מותר באכילה? ומה הדין אם הדג יפתח קשקשים אך לא יפתח סנפיר האם הדג מותר באכילה? האם מותר להכליא מיני דגים ושנים? מה דיני של סלמון שהוכלא בצלופח, האם הדג כשר או טמא? האם יתכן מין שחלק מהצאצאים יהיו טהורים וחלקם טמאים ואסורים באכילה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

כשרות קרפיון ללא קשקשים

בפרשה התורה (ויקרא יא ט-יב) מונה את כל מיני מזון החי הכשרים, ואלו שעלינו להימנע מלאכול אותם. כשהתורה מונה דגים היא מונה שני סימני טהרה סנפיר וקשקשת, אולם למעשה המשנה (נדה נא:) כותבת שאין בעולם דג שיש קשקשים ואין לו סנפיר, ולכן כל דג שאנחנו מוצאים עליו קשקשים אנחנו יכולים לאכול אותו ללא חשש.

ונשאלת השאלה, האם במקרה שע"י שינוי ביולוגי או גנטי המדע מצליח לגדל דג טהור בלי קשקשים, האם הדג נשאר טהור?

השאלה היא גם להיפך מה הדין במידה והצלחנו לגדל דג עם קשקשים האם הדג נטהר ומותר באכילה? ושאלה נוספת היא במידה והצלחנו להדס דג שיש לו רק קשקשים אך אין לו סנפיר, מה כשרות הדג?

לאור התקדמות הטכנולוגיה, ולאור העובדה שכל המזון עובר תהליכים של השבחה, שאלות אלו מצויות ביותר.

קרפיון ללא קשקשים

שאלה זו אינה רק שאלה תיאורית, משום שאחד המינים הפופולאריים בארץ ישראל הוא דג הקרפיון, דג זה הובא לארץ ישראל לפני 100 שנה מיוגוסלביה ובמקורו היה מכוסה כולו בקשקשים גדולים, אולם לפני 50 שנה החלו לשפר את הקרפיון ע"י הכלאה וטיפוח עם מינים אחרים, ועם השנים יתכן שגם הנדסה גנטית, ובימינו מצוי קרפיונים שיש להם רק שורה אחת או שנים של קשקשים, ולעיתים מחמת מוטציה יש איבוד מוחלט של הקשקשים. בנוסף יש זן הקרוי קרפיון העור שהוא נעדר קשקשים לחלוטין.

פעולה זו אינה במקרה, משום שמטפחי זני הדג מעוניינים ליצור דג ללא קשקשים כדי לחסוך בעלות ניקוי הדג, ובעלות הרבה והקושי שהפסולת של הקשקשים גורם למשווקי הדגים, הן במפעל, הן בחנות הדגים, והן עקרת הבית המנקה את הדג בעצמה. כמו גם במחלות שונות שיש לדג באזור הקשקשים.

בפועל עקב דרישות הציבור הדתי המטפחים משתדלים שישאר מעט קשקשים, אולם נשאלת השאלה כאשר יש לנו מין דג כשר, והצלחנו להסיר את הקשקשים מהדג ע"י הכלאה או התערבות גנטי, האם הדג נשאר כשר? ואכן פוסקי זמנינו דנו על קרפיון ללא קשקשים, לאחר שהגיעו לשוק דגים אלו? ונשאלת השאלה האם מותר לקנות אותו, ומה הדין אם לאחר הקניה אנחנו מגלים שאין לו קשקשים?

בנוסף נעשו נסיונות לגדל צלופח עם קשקשים, וכפי שנרחיב על כך בהמשך.

סיבה או סימן

הגר"א בקשי דורון (בנין אב ח"ב סי' מב) כתב שלכאורה ההלכה בענין תלויה במחלוקת קדומה האם סימני טהרה הם סיבה או סימן.

כלומר אם התורה אסרה את המינים הכשרים והאסורים, ונתנה לנו סימן זיהוי טכני לגלות מי הם האסורים, ולכן גם אם נסיר את סימן הזיהוי הדג ישאר מין כשר, שהרי השינוי לא שינה את מינו של הדג.

אולם מאידך אם התורה גילתה לנו שסימני הטהרה הם הסיבה להתיר או לאסור מין חי מסוים, כאשר אנחנו משנים את טבעו של החי שיפסיק ליצור סימן זה, השתנה מהותו של בעל החי, וכעת הוא אסור באכילה בהיעדר סימן טהרה. ולכן השינוי הגנטי של הסרת הקשקשים אוסרת את הדג באכילה.

אולם למעשה הגר"א בקשי דורון מסיים שעל גדולי ישראל להכריע בשאלה זו, ונמנע מלפסוק בכך הלכה.

בדומה הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ה סי' רמז) דן על דגי קרפיון שהצליחו בעזרת הקרנות לגרום להם לשינוי גנטי והם נולדים ללא קשקשים למרות שהם נולדים דג קרפיון כשר עם קשקשים, ומאידך יש נסיונות לגרום לדגים טמאים לגדל קשקשים. והוא כותב שהדבר תלוי האם סימני טהרה הם סיבה או סימן, ולכן עלינו לעמוד על המשמר כל הזמן שלא יכניסו לשוק הכשר דגים שעברו שינויי מלאכותי. [כלומר כיון שיש מחלוקת בראשונים ובאחרונים האם סימני כשרות הם סיבה או סימן, עלינו להחמיר לשני הצדדים].

האם בעל חי יכול להיפך מטמא לטהור ולהיפך

בשבט הלוי (ח"ז סי' קכא) הביא את דעת החתם סופר (חולין סא:) בהבנת שיטת היראים (סי' קלא) הסובר שכיון שחכמים קיבלו בקבלה שכל עוף הדורס טמא, במידה ותרנגולת כשרה תעבור מוטציה ותשנה את טבעה מכל סיבה שהיא ותיהפך לדורסת היא נאסרת באכילה. מאידך אם לאחר תקופה היא תעבור שוב מוטציה ותחזור להיות תרנגולת שאינה דורסת היא תחזור להיות עוף כשר ללא חשש.

אולם הגר"ש וואזנר כותב שלדעתו אין זה כוונת היראים, ומין טהור נשאר לנצח טהור ומין טמא נשאר תמיד טמא. וכוונת היראים רק שאם לא הכרנו מין מסוים וע"פ הסימנים הכשרנו אותו, ואח"כ ראינו שהוא דורס, הרי זה הוכחה שהוא מעולם לא היה מין כשר, וכפי שמבואר בגמרא לגבי תרנגול הבר שבתחילה היו אוכלים אותו עד שפעם אחת גילו שהוא דורס.

הבדל בין שינוי טבע המין או שינוי טכני

אמנם הגר"ש וואזנר מחלק בין שינוי בטבע העוף לדרוס, או שלא לגדל קשקשים, לבין התחכמות של מדענים שגורמים באופן טכני לדג שלא יפתח קשקשים, למרות שעדיין בטבעו הוא אמור לפתח קשקשים. ולכן כותב שלדעתו אם הצליחו ליצור רק מוטציה שמונעת מהדג לגדל בפועל את הקשקשים, גם החתם סופר מודה שהדג נשאר טהור.

יתירה מזו כתב הגר"ש וואזנר שלדעתו גם לדעת החתם סופר יש מקום לחלק בין סימני הטהרה השונים, כיון שבחז"ל מבואר שסימן דורס הוא הסימן המובהק ביותר של עוף טמא, ולכן הוא סיבה לאסור עוף הדורס, משום שחכמים קיבלו כי טבע כזה של עוף הוא טמא, אולם בקשקשים בהחלט ניתן לומר כי הוא סימן בלבד איזה מין טהור. אולם בשבט הלוי מסתייג משום שהרמב"ן ביאר כי הקשקשים הם סיבה שהדג שט במים העליונים ויש לו יותר גישה לאויר, ולכן בשרו קצת חום, בעוד שדג שאין לו קשקשים שט במים עמוקים יותר ובשרו קריר ומזיק לאדם, ולכן התורה טימאה דגים אלו. ואם כן יתכן שגם קשקשים הם סיבה ולא סימן בלבד שהמין טהור.

ולכן הגר"ש וואזנר כתב שהוא נוטה להתיר קרפיון ללא קשקשים מעיקר הדין.

ולכן גם במידה הפוכה שהשואל כתב שמעדנים מנסים ליצור סרטנים ודגים טמאים אחרים עם קשקשים, אולם במקרה זה כיון שהמין טמא, הופעת קשקשים אינה יכולה להתיר את המין. בנוסף כותב הגר"ש וואזנר שגם אם יצמיחו לסרטן קשקשים, צריך שיהיו אלו קשקשים המתקלפים ושאר דיני קשקשים, אך גם במידה והם יצרו סרטן כזה הוא יהיה טמא משום שאין לו סנפיר, ומה שאמרו שדי בקשקש הוא רק סימן שכך ברא הבורא את עולמו שכל דג שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, אך במידה ומדען יצר מין חדש, הדג טמא עד שיהיו לו את שני הסימנים.

אולם בפועל הגר"ש וואזנר אסר קרפיון ללא קשקשים משום הדבר יגרום לתקלות בכך הוא יתחלף בדגים אחרים ללא קשקשים, ובסופו של דבר לא נוכל להבדיל מה טהור ומה טמא, ונבא לאכול דגים טמאים.

האם מותר לשנות את טבע הדגים

יתירה מזו כותב הגר"ש וואזנר שצריך למחות במדענים אלו, משום שאסור לעשות שינוי גמור במעשה בראשית, והדבר נוגד את רצון הבורא שברא את העולם בצורה מושלמת, בצביון הראוי והנכון.

וכפי שאמרו חכמים (חולין ז:) כשפים שאסרה התורה באיסור חמור, קרוי כישוף מלשון שהם מכחישים פמליה של מעלה, כלומר משנים את סדרי בראשית שטבע הבורא יתברך בעולם. והוא כעין האיסור של כלאים. וסיים את התשובה במילים: 'ומצוה למנוע המומחים שלא יתעסקו לשנות מעשי בראשית, וקורא אני עליהם מה דכתוב: 'כי האלקים עשה את האדם ישר והם בקשו חשבונות רבים".

הסוברים שיש לאסור את הדבר גם אם הדבר מותר הלכתית

הגר"מ קליין (משנה הלכות חט"ז סי' ו) דן על קרפיון העור שנוצר ע"י שינוי ביולוגי של מדענים הצליחו בעזרת הקרנות לגרום לדג לזן דגים זה להיוולד בלי קשקשים. והוא כותב שהוא דיבר על כך עם הגרי"ש אלישיב בהרחבה, וציין שהגרי"ש אלישיב ציין לתוס' בנדה [בהמשך נציין למה כוונתו]. ומסקנת הגר"מ קליין שאם הדג מיוצר מביצה של דג טהור יש להתיר את הדג שיצא ממנו בכל מקרה. והדג נשאר עדיין זן של קרפיון שהוא מין טהור, אלא שעבר שינוי, ודומה לענבים שבעזרת שיטות חקלאיות הצליחו לפתח זן שלא יגדל חרצנים.

אולם הוא כתב שיש לאסור להתעסק בשינוי טבעים ויצירת מינים חדשים, שזה שינוי ממה שאמרה תורה שהבריאה נבראה 'למינהו', וזה טעם לאיסור כלאים. אף שיש להסתייג מכך שהרי אין לנו כח לדרוש את טעמי המצוות. וגם המדענים לא יקשיבו לנו.

ובנוסף יש לאסור לאכול דג זה, כיון שאנשים יטעו ויבואו להתיר דג טמא שאין לו קשקשים, וכפי שאסרו חכמים לשתות דם של דגים כדי שלא יטעו ויתירו דם של בהמה, או לאכול בשר עם חלב שקדים.

והוא מסיים כי על גדולי ישראל להתכנס ולאסור זן קרפיון זה, משום שהתורה אמרה שלא לאכול דג בלי סנפיר וקשקשת. [כלומר גם אם לדעתו מעיקר הדין הדבר מותר, ראוי שחכמי ישראל יאסרו את הדבר].

הגר"א בן דוד (צהר ח"י עמ' שצז) מציין כי שאל את הרב אלישיב על דגי קרפיון שעברו הנדסה גנטית והם נולדו ללא קשקשים, והוא השיב לו שהלכתית הם כשרים אולם למעשה אסור לאוכלם ולשווקם. בדומה הוא ציין כי הרב ואזנר השיב לו כי הם כשרים מעיקר הדין, אולם ראוי להמנע מאכילתם ושיווקם.

האם יתכן מין שחלקו טהור וחלקו טמא

הבאנו לעיל את מה שציין המשנה הלכות שהגרי"ש אלישיב ציין לדברי התוס' בנדה, וכנראה כוונתו (נדה נ: ד"ה תנגולתא). שם נאמר בגמרא כי התרנגול הבר הוא טמא ותרנגולת הבר היא טהורה, והובאו בתוס' שני פירושים מה כוונת הגמרא, לפי הפירוש הראשון בתוס' אכן אותו זן של תרנגול, והזכר הוא דורס ולכן הוא טמא, למרות שהנקיבה אינה דורסת ולכן היא טהורה. אולם לפי הפירוש השני בתוס' אין כזו מציאות שהזכר טמא והנקיבה טהורה, ובמין אחד תמיד הזכר והנקבה או טהורים או טמאים.

והאחרונים ביארו כי שני תירוצי התוס' תלויים האם סימני טהרה אם סיבה או סימן. כלומר אם סימני הטהרה הם רק סימן מהו הזן הכשר לא יתכן שחלק מהמין יהיה כשר וחלקו טמא, אך אם הוא סיבה הגורמת לטהרת הבעל חי, בהחלט הדבר תלוי בכל בעל חי האם יש לו סימני טהרה, ויתכן שחלק מהמין כשר וחלקו טמא. אמנם יש שכתבו כמה חילוקים בין עופות לדגים.

והוסיפו התוס' כי בעופות בהכרח צריך לומר כך, שהרי התורה מנתה 24 מיני העופות הטמאים, ולכל 24 המינים יש גם זכר וגם נקיבה, ובהכרח שזן תרנגולת זו אינו מכלל העופות הטמאים, ורק אם ימצאו עוף שאין לו את כל 4 סימני הטהרה של עופות נלמד מנשר שהוא טמא למרות שאינו ברשימת 24 העופות הטמאים.

כשרות צלופח

הצלופח מוחזק כדג טמא ללא קשקשים, אולם למעשה יש לו קשקשים זעירים הנראים בעזרת זכוכית מגדלת.

הבנין אב (ח"ב סי' מב) דן על דגי צלופח הגדלים בכנרת המגיעים לגודל גדול מאד, ובהם לכאורה יש בהם קשקשים הנראים גם בעין אנושית. וכן על דגי צלופח שעברו שינוי גנטי ונוצרו להם קשקשים ברורים וגדולים המתקלפים כדין.

גם כאן כותב הבנין אב שנוכל לומר שאם סימני הטהרה הם סימן, ברור כי הצלופח נעדר הקשקשים אינו כשר, למרות שהצמחנו קשקשים בצורה מלאכותית. אולם אם סימני טהרה הם סיבה כאשר הצלופח שינה את טבעו וגידל קשקשים הוא נהפך לדג כשר.

למעשה הגמרא (ע"ז לט.) מביאה כי הגיע לידי רב אשי דג הדומה לדג הקרוי 'צלופתא' והוא בדקו בשמש וראה בו קשקשים והתירו. מדברי רש"י והראשונים מבואר שהצלופתא הוא דג הצלופח והוא דג טמא, אולם הגיע מין דג אחר הדומה לו במראהו בעל קשקשים אותו רב אשי התיר.

אמנם הבין אב אסר את הצלופח משום שגם אם אכן הוא מין אחר ויש בו קשקשים, יבואו לטעות בינו לבין מיני הצלופח הטמאים, ולכן יש לאסור כל צלופח גם אם יהיו עליו קשקשים, בין אם זה מגיע מחמת זן שונה, או תנאי גידול שונים, או שינוי גנטי.

האם מותר להרביע מיני דגים שונים יחד

להשלים את המאמר נביא נידון נוסף האם מותר להרביע יחד מיני דגים שונים כדי לפתח מין דג נוסף. נסביר קודם את הרקע של הרבעת דגים, אצל מרבית מיני הדגים מתבצעת הרפיה מחוץ לגוף, ע"פ רוב הנקיבה מטילה מאות אלפים ביצים במקום מסוים, והזכר משייט מעל הביצים ומטיל את זרעו על הביצים, ובים הזרע חודר לביצה ומפרה אותו.

לגבי איסור כלאי בהמה ועוף מצינו שהאיסור הוא רק אם הדבר נעשה כדרך הרבעה כמכחול בשפופרת, ובראשונים רבים נכתב שבדגים אין איסור כלאים, משום שאין אפשרות להרביע אותם.

הגר"י וינר (חזון ישעיהו תשנ"ג, קפא – קצא) מביא שהפנה שאלה זו לפוסקי הדור, האם בימינו שהחוקרים גילו את צורת ההרבעה של דגים מותר להכליא מיני דגים שונים, כשהשאלה מתחלק לשנים: א. האם זהו דרך הרבעה של דגים, ולכן יש איסור גמור של כלאים. ומה שנאמר שאין הרבעה בדגים היה הדבר בעבר שלא ידוע כיצד דגים זכרים מפרים את ביצי הנקיבה, וכיון שכך הוא דרך ההרבעה, הדבר נחשב כמכחול בשפופרת. ב. גם אם הדבר מותר האם הדבר ראוי כיון שאנחנו רואים שהתורה הקפידה שלא לשנות את צביון העולם.

הגר"י וינר מציין כי הגר"מ שטרנבוך השיב לו שמותר להכליא מיני דגים שונים משום שהראשונים כתבו שאין הרבעה בדגים. אולם הגרי"ש אלישיב הגרח"פ שיינברג הגרי"י פישר והגר"ח קנייבסקי פסקו שהדבר אסור.

וראה במאמר הרב ישראל מאיר לוינגר (המעין מח, ד, תשס"ח, 47 – 43) שקיים דג שהוא הרכבה של צלופח וסלומון, והדג נראה כסלמון אלא שיש לו תכונות שהוא גדל פי 5 יותר מהר. וכפי שהנראה הנקיבה היא סלמון, והוא דן שם על כשרות זן זה של סלמון.