שאלה:
אדם שביטל חמץ ושכח למוכרו האם יכול לסמוך על המכירה הראשית של הרבנות ….אם יש עכשיו חמץ בזול האם מותר לי לקנותו ולמוכרו
תשובה:
שלום וברכה
אין לסמוך על המכירה כללית הזו, שאין לה טעם לכאורה כיון שהיא נעדרת סמכות, ויש מחלוקת גדולה באחרונים אם כשם שאומרים זכין לאדם שלא בפניו כך אומרים זכין מאדם שלא בפניו, כמו כן, מכירה כזו שהמוכר עצמו לא יודע עבור מי הוא מוכר, אין שמות כתובות חמץ כלום, זה לא רציני מבחינה קנינית וגמירות דעת. לכן זה נעשה בעיקר בשביל אדם שבלאו הכי לא יעשה כלום, אז לפחות לשיטות מסויימות יש כאן משהו, אבל ודאי למעשה אין לסמוך על כך.
היה לפני שנים ספורות בעל מכולת בשכונת רמת שלמה בירושלים ששכח למכור את חמצו, ומדובר בסחורה ששוה עשרות אלפי שקלים, ועשה מדורה גדולה בחול המועד שכל אנשי המקום נדהמו לראותה. אז יתכן שבמקום הפסד גדול כזה יהיו שיתירו, אבל ודאי לאדם פרטי אין להקל בזה בשום אופן.
לגבי קניית חמץ עכשיו כדי להרויח כמה גרושים, ההנהגה הנכונה והישרה שלא למכור חמץ גמור אלא באופן של הפסד מרובה כמו בעל מכולת, משום שחמץ בפסח הוא איסור תורה, ויש כמה פקפוקים במכירה, עד כמה הגוי התכוון ברצינות וכו'. ולכן הגם שבשעת הצורך והדחק אנחנו מקילים בזה כמו בבעלי חנויות, בשביל רווח קטן של כמה מאות שקלים מקסימום, לא הייתי עושה זאת.
ברכה והצלחה. ושבת שלום.
מקורות:
מקור הדין לדעת הסוברים שאפשר למכור חמץ של אדם אחר ‘מדין זכיה’ הוא, מהגמרא פסחים יג,א בעובדא ביוחנן חקוקאה שמכר את החמץ שהופקד אצלו קודם לפני כניסת החג כדי שלא יאסר, ובמג”א תלו,יא כתב שאין הבדל בזה בין נפקד לאדם אחר. דין זה, אינו דומה לקושיית הקצות רמג,ח על התרומת הדשן שכתב שמשרתת יכולה להפריש חלה עבור בעלת הבית כיון ששם מדובר במתנה ו’אין זכין מאדם’ אלא 'לאדם', מה שאין כן במכירת חמץ שהמוכר מקבל תמורה עבור המכירה ו’זכין לאדם שלא בפניו’ ודינו כמבואר בטור חו”מ שנט, שאפשר למכור ללא רשות חפץ שעומד למכירה. ומכל מקום יש שהחמירו בזה מכח הסברא הנ"ל.
