שאלה:
שלום הרב,
הובא לי מספר של אדם אשר עוסק בסיוע להשיג סיוע בשכר דירה של משרד השיכון, והוא היה צריך לעזור לי להשיג, שלחתי לו את כל הטפסים שלי ושל אשתי, והוא אמר שהוא מתחיל לעבוד על הטפסים. לאחר כיום עבודה הוא שלח לי טפסים עם הפרטים המזהים שלי, אך כל הנתונים בנוגע לשכר שלי ושל אשתי היו שקריים לחלוטין. לכן החלטתנו שאנו לא מעוניין לקבל סיוע בדרך כזו של שקר ואם זה אומר לא לקבל סיוע אז לא נקבל העיקר ללכת בדרך הישר. כרגע אותו בן אדם טוען שזה העבודה שלו וכך הוא עושה לכולם משנה להם את הטפסים ומשיגים את הסיוע ואין דרך אחרת. כמובן את זה אנחנו לא ידענו ואם מלכתחילה הוא היה אומר לי את זה במפורש לא היינו מתחילים את התהליך. חשבנו שזה בן אדם שמסייע לפתוח את התיק וחוסך לנו את הזמן. כרגע הוא טוען שאנחנו חייבים כסף על אותה עבודה. מה הדין?
תודה הרב!
תשובה:
שלום וברכה,
אסור לך להעסיק אותו כדי להוציא סיוע שלא כדין. ולו אסור לעסוק בתחום הזה – לגזול עבור לקוחות. ונחלקו הפוסקים אם שכר את חברו לעשות איסור, כגון שכר עידי שקר האם חייב לשלם לו או לא. ומאחר ויש מחלוקת הפוסקים אין חיוב לשלם על שכירות לדבר איסור.
במקרה הנ"ל שלא ידעת שמדובר בפעולת איסור, והביטול הפעולה כדי שלא לעבור באיסור ועל דעת כן לא שכרת אותו לכו"ע אין חובה לשלם לו על פעולתו.
על כן טוב עשית שביטלת את המשך הבקשה, ואין חובה לשלם לו על עבודתו.
בהצלחה.
מקורות:
במסכת ראש השנה דף כב ע"ב פעם אחת בקשו בייתוסין להטעות את חכמים [שיקדשו את החודש שלא בזמנה] שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז אחד משלנו ואחד משלהם, שלהם העיד עדותו ויצא, שלנו אמרו לו אמור כיצד ראית את הלבנה, וסיפר להם בדרך ליצנות כדי שיבינו שהוא עד שקר, והראה להם את המאתיים זוז שקיבל, אמרו לו חכמים המאתים זוז נתונין לך במתנה. ופירש"י ותהא רשאי לעכבן, ואף על פי שלא השלמת תנאי שלך לשוכרך, דיש רשות לבית דין לקנוס ממון ולעשותו הפקר. עכ"ל.
משמע שאם היה משלים את עדותו לא היה צריך להחזיר מדינא. ומכאן הוכיח הנתיבות (סימן ט סק"א) שהשוכר עדי שקר, והם עשו כדבריו אינם צריכים להחזיר את המעות שקבלו. ויש לדקדק מדברי הנתביות שרק להחזיר אינו חייב, אבל אם לא שילם אינו חייב לשלם. ויל"ע.
ובספר אמרי בינה (פרק יז מהלכות דיינים) הוסיף שאף אם עדיין לא נתן את הכסף, חייב ליתן להם, וכמו באתנן זונה, שאמרינן בגמרא בעבודה זרה (דף סב ע"א) ובבבא מציעא (דף צא ע"א) דפטור משום דקם ליה בדרבה מיניה, משמע שאם לא היה חייב מיתה היה חייב לשלם מה שהבטיח, אף שנעשה בעבירה, הרי שאדם השוכר לחבירו לעשות עבירה, חייב לשלם שכירותו. וכן כתב מהר"י באסן (סימן פד) דהאומר לחבירו עשה דבר פלוני ואתן לך כך וכך, ועשה חייב ליתן לו מה שאמר, אף על פי שיש דבר עבירה בדבר ההוא שעשה חבירו, ויש ע"ז כמה ראיות אחת מהנה אתנן זונה.
אולם בשו"ת חתם סופר (חו"מ סימן כז) כתב שאינו חייב לשלם אלא מדיני שמים שאין למדין זאת אלא מאתנן, ואתנן דקרא איירי בבא על אמו, והתם ליכא חיובא אלא בדיני שמים, ואתנן הוא חידוש התורה, ואין לך בו אלא חידושו, ובכל אתנן אפילו כשלא קם ליה בדרבה מיניה, אינו חייב לשלם אלא בדיני שמים.
ובשו"ת בית יצחק (אה"ע ח"ב סימן צא) כתב על מה שכתב האמרי בינה להוכיח מאתנן שגם השוכר עדי שקר חייב לשלם, אינו דומה לאתנן, ששם נהנה מאיסור, ומשום הכי חייב לשלם, משא"כ בעדות כיון דע"פ דין מחויב להחזיר המעות שגבה שלא כדין ולא יהנו מעשיו, אינו חייב לשלם.
לאור זאת בנדוננו שעשוה פעולות איסור גם אם שכר אותו מראש שיעשה איסור יש מחלוקת הפוסקים, שדעת האמרי בינה שחייב השוכר לשלם לפעילים, ודעת החתם סופר שאינו חייב לשלם אלא בדיני שמים, והבית יצחק כתב שהכא אינו חייב לשלם, כיון שלא נהנה ממעשיו.
וכ"ש אם לא ידע שהוא עושה פעולות איסור שודאי על דעת כן לא שכר אותו.
