בס"ד

מאמר השבוע עוסק בשאלה באיזה משקאות ניתן לקיים את מצוות ארבע כוסות? האם דווקא ביין או גם במיץ ענבים, ומה יותר מהודר? ומדוע? למי יותר מהודר יין? ולמי יותר מהודר מיץ ענבים? האם ניתן לקיים מצוות ד' כוסות בקפה? או בתה? במיץ תפוזים? במשקה אלכוהולי אחר הכשר לפסח? מה סדר העדיפויות? מה הדין בחולה סוכרתי? או שאר בעיה רפואית בשתיית יין או מיץ ענבים? אדם שמכור ומפחד שארבע כוסות יהרסו לו תוכנית טיפולית מה יעשה? אדם שהתמכר לאלכוהול והצליח להיגמל לאחר שנשבע שלא יגע במוצר מהגפן, האם יתיר את השבועה בשביל ד' כוסות? מי ששונא יין, או גורם לו כאבי ראש מה יעשה? מי שיעשה חולה מחמת שתית יין מה דינו? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

באיזה משקאות ניתן לקיים את מצוות ארבע כוסות?

לרגל תחילת חודש ניסן מאמר השבוע עוסק בשאלה במה נוכל לקיים את מצוות ארבע כוסות של ליל הסדר? האם צריך דווקא יין או שאפשר גם מיץ ענבים, והאם אפשר לקיים את המצווה במשקאות שונות שלא מהגפן, ואם כן באיזה. מה ראוי לעשות לכתחילה, וכיצד ינהג מי ששונא יין או מיץ ענבים, מי שרגיש ליין או מיץ ענבים, שמי שהיה מכור לאלכוהול ונגמל, ומפחד שאם ישתה כעת ישוב לסורו, ועוד.

שבירת תוכנית טיפולית בשביל 4 כוסות

נפתח בשאלה מעניינת, לפני מספר שנים קיבלתי שאלה מיהודי שסבל מבעיות אכילה אובססיבית חמורה, והגיע למשקל שגרם לו בעיות בריאות, והוא ניסה כמה שיטות לשלוט בעצמו אך נכשל, עד שהוא הגיע לתוכנית קבוצתית מסוימת שבו הוא הצליח להחזיק מעמד [בזמן השאלה זה היה כבר מעל שנה שהוא החזיק מעמד בתוכנית, ואכל במדויק כפי התוכנית של מנחה התוכנית, השואל בקשר איתנו ב"ה עד היום הוא עומד בתוכנית ושולט על אכילתו]. התוכנית בנויה על מערכת ארצית והיא קובעת את התפריט המדויקת, בשילוב תרגילים פסיכולוגים שונים, ומנהלי התוכנית קבעו שבעבר הם התירו לשתות מיץ ענבים לארבע כוסות בליל הסדר, אולם הם ראו שהדבר גרם לבעיות שונות, ולכן בשנה המדוברת הם קבעו שניתן בליל הסדר רק לשתות ארבעה כוסות תה ללא סוכר, וטענו שהם שמעו שאין בכך בעיה הלכתית. [אף שלאותו יהודי לא היה בעיה ספציפית עם מיץ ענבים או יין].

אותו יהודי שאל מה עליו לעשות, האם הוא יכול להקשיב למנהלי התוכנית, השאלה הייתה כפולה האם הלכתית מנהלי התוכנית צודקים ויוצאים ידי חובה בארבע כוסות, או שמא מנהלי התוכנית טובים בתוכנית טיפולית, אך ההלכה לא הצד החזק שלהם, ולא יוצאים ידי חובה של ארבע כוסות בתה?

במקרה ולא יוצאים ידי חובה נשאלה השאלה מה עליו לעשות, מצד אחד פסק השלחן ערוך (או"ח סי' תעב סעיף יג) שמצות ארבע כוסות המבטאת את ההודאה על שיצאנו לחירות, אדם חייב להתאמץ בכל כוחו להשיג יין לארבע כוסות, ואפילו עני המתפרנס מהצדקה חייבים הגבאים לתת לו כסף לרכוש ארבע כוסות יין, ובמידה ולא נתנו לו הגבאים הוא חייבים להשכיר את עצמו לעבודה כלשהו, או למכור את מלבושיו, או ללוות כסף, כדי להשיג את התקציב עבור ארבע כוסות יין. בנוסף נפסק בשלחן ערוך (או"ח סי' תעב סעיף י) שגם אדם שהיין מזיק לו, והוא שונא יין, חייב להתאמץ לשתות יין בליל הסדר. ואם כן במקרה זו אולי הוא חייב לחרוג חד פעמית מהתוכנית, ולשתות ארבע כוסות?

מאידך כל מי שמבין מעט בנפש האדם יודע שאם תהיה חריגה אחת מהתוכנית הסכנה שיבואו אחריה עוד ועוד חריגות, וכל התוכנית תקרוס, והוא עלול לשוב להתמכרות שלו לאכילה אובססיבית, דבר שבהחלט יש לדון שהוא לפחות מוגדר כמי שיהיה חולה מחמת ריבוי היין, אם לא פיקוח נפש, ולכן נשאלת השאלה האם מותר לו לוותר על מצות ארבע כוסות כדי שלא לחרוג מהתוכנית?

האם מצוות ארבע כוסות הוא דווקא ביין?

שורש השאלה הוא האם מצוות ארבע כוסות הוא דווקא ביין, או שניתן גם לשתות מיץ ענבים, אולי גם משקה חשוב אחר [חמר מדינה – נרחיב בהמשך מהו].

לגבי קידוש והבדלה מפורש בגמרא (ב"ב צז.) שמותר לכתחילה לקדש ולהבדיל על מיץ ענבים, וכך נפסק להלכה (שו"ע או"ח סי' רעב סעיף ב). אמנם גם לגבי קידוש והבדלה כתב המשנה ברורה (סי' רעב סק"ה) שמצווה מהמובחר לקדש דווקא על יין שכבר עברו עליו 40 יום מתחילת היצור [יין שעבר תסיסה מלאה].

אולם לגבי ליל הסדר לא מצינו בפירוש בגמרא מה הדין במיץ ענבים. אמנם מצינו שרבי ניסים גאון (הו"ד באבובדרהם פי' ההגדה) רש"י (הפרדס הגדול סי' רסז); העיטור (מצה עמ' קלו); הטור (או"ח סי' תפג) התירו יין צימוקים לארבע כוסות. אולם קשה להוכיח מכך, כיון שמדברי הפוסקים למדים אנו שהיו מקומות שיין צימוקים לעולם לא הגיע למצב של משקה אלכוהולי, והיה בו רק טעם של יין, אך לא ניתן להשתכר או להתבסם ממנו. מאידך בחלק מהפוסקים מבואר שגם יין צימוקים תסס והיה משקה אלכוהולי שניתן להשתכר ממנו. וברור שאין מחלוקת במציאות, אלא הדבר תלוי במנהג כל מקום, יש פוסקים שבמקומם יצרו מצימוקים ששרו במים רק משקה עם טעם ענבים, ויש פוסקים שבמקומם היו מביאים את המים לתסיסה ויצרו ממנו משקה אלכוהולי. בנוסף נראה שם שכתבו שעל אדם להתאמץ עד שימצא יין או צימוקים, ועדיין נשאלת השאלה האם הדבר אמור רק במי שלא מצא לליל הסדר רק צימוקים, או גם מי שיכול לקנות יין, מותר לו לכתחילה לשתות מי צימוקים לליל הסדר. ולהלן נראה את דברי הפוסקים בענין.

אמנם המרדכי (פסחים רמז תריא) והרשב"ץ (יבין שמועה מאמר חמץ ה"כ סעי' יד) כתבו מפורש שמותר לסחוט אשכול ענבים בערב פסח ולשתות אותו לארבע כוסות, ונראה ששאר הפוסקים לא הזכירו זאת, כיון שהדבר היה נדיר שיש ענבים טריים בפסח [כפי שכתב המרדכי שם], ובזמנם לא נהגו לשמר מיץ ענבים לתקופה ארוכה.

להתיר שבועה שלא לשתות יין למכור לאלכוהול

מקרה מעניין דומה מעט למקרה הנ"ל אירע בסלוניקי לפני מעל 400 שנה, אדם שהיה מכור לטיפה המרה בצורה שגרמה לו לאבד את צורת האדם שבו ואת צורת היהודי שבו, נשבע שהוא לא ישתה יותר יין, וכאשר הגיע פסח הוא ניגש לשאול את מהר"ש הלוי (יו"ד סי' יב) מה עליו לעשות?

[במאמר המוסגר צריך להדגיש כי בימינו המציאות מוכיחה כי אסור בשום פנים ואופן להיעזר בנדרים ושבועות כדי לפתור בעיות התמכרות, ובפרט כשמעורב בהתמכרות OCD, וכי הדבר רק מחמיר את הבעיה ואינו פותר את הבעיה, ורק גורם לאדם להיכשל בעוון נדרים ושבועות, שהיא עבירה חמורה מאד ובנוסף אדם שעובר על נדר או שבועה הדבר עלול חס ושלום לגרום לדברים לא טובים לא עלינו. וכיון שישנם שינויים רבים בין המציאות בימינו למציאות הקדומה, אסור בימינו להשתמש בכלי של נדרים ושבועות כנגד התמכרויות].

מהר"ש הלוי כתב שלכאורה עליו לקיים את המצוה במשקה לא אלכוהולי שנעשה מהשריית צימוקים במים, הקרוי 'שירביט', משום שהשבועה לא כללה משקה של 'שירביט', מאידך יש לו דין יין לגבי קידוש והבדלה, ולכן הוא יכול לקיים את מצוות ארבע כוסות במשקה זה המיוצר מצימוקים אולם הוא אינו משכר ואינו כלול בשבועה. וסיים שרבו המהרח"ש אמר לו ששבועה שלא לשתות יין אינה כוללת את ה'שירביט', וניתן לקיים במשקה זה מצוות קידוש והבדלה, אך אי אפשר לקיים בו מצוות ארבע כוסות, משום שצריך דרך חירות, ורק יין שמשכר ומשמח נחשב דרך חירות, אולם מיץ זה שאינו מכיל אלכוהול אינו משמח ולכן אינו דרך חירות.

וכתב מהר"ש הלוי שהוא אינו חולק על רבו אולם הוא מפרש את דבריו, ע"פ דברי הראשונים לגבי שתית יין ללא מזיגה, וכתב כי בליל הסדר יש דין לשתות דרך חירות, ולכן חייב לשתות את היין בצורה שהוא מצוה מהמובחר, כלשון הראשונים שרק שתיה מהודרת נחשבת דרך חירות, אולם אם לא ישתה בצורה זו, השתיה אינה דרך חירות, והוא לא יוצא ידי חובתו, אולם אם אין לו אפשרות לשתות יין בצורה זו אז דרך החירות הוא לשתות את היין שהוא מסוגל לשתות, אף אם היין אינו מהמובחר. ולכן אדם שמנוע מלשתות יין מחמת השבועה, יוצא ידי חובה ביין שהוא מסוגל לשתות אף שאינו המובחר דרך חירות, וכלפי כיון שזהו היין המובחר ביותר כלפיו, הדבר נחשב כלפיו כדרך חירות.

למעשה כתב המהר"ש הלוי שהוא חשש שמא השבועה בכל זאת כוללת גם מי צימוקים, ולכן הפעיל עליו לחץ עד שהוא התחרט על השבועה, ואז הוא עשה לו התרת חכם על השבועה, ושוב נשבע אותו יהודי שהוא לעולם לא יגע ביין מלבד קידוש הבדלה וארבע כוסות, ובכך הצליח גם להמשיך לפרוש מהתמכרותו, וגם לקיים את המצוות הנהוגות ביין כדין.

ברור שבכל מקרה ספציפי על הרב להפעיל שיקול דעת האם ניתן במקרה זה לגרום ליהודי לשתות חד פעמי יין, בלי לגרום לו לשבור את התוכנית ולשוב להתמכרות, ואין להקיש ממקרה למקרה.

מי שאינו מסוגל לשתות יין

ע"פ דברי מהר"ש הלוי כתב הבית דוד (או"ח סי' רנא) שאדם השונא יין בתכלית השנאה, ואינו מסוגל גם לדחוק את עצמו לשתות יין, ישתה 'שירביט' – מי צימוקים שאינם מפריעים לו, ואף שהמהרח"ש כתב שלא יוצאים ידי חובה במי צימוקים שאינו דרך חירות, המהר"ש הלוי כתב שאדם שיכול לבחור יין מובחר או מי צימוקים ובוחר במי צימוקים אינו דרך חירות ואינו יוצא ידי חובה, אולם אדם שמנוע מלשתות יין דרך חירות כלפיו המצוה לכתחילה היא לשתות 'שירביט' – מי צימוקים, וכפי שאדם שמנוע מלשתות יין מחמת השבועה ישתה משקה זה. והוכיח כן מדברי הטור בשם בעל העיטור שהובא לעיל שיתאמץ להשיג יין או צימוקים, הרי שיוצאים במי צימוקים.

אדם שאינו אוהב יין

ונרחיב את הדיון על אדם שאינו אוהב יין, השלחן ערוך (או"ח סי' תעב סעיף י) כתב שאדם ששונא יין או שהיין מזיק לו, בכל זאת חייב להתאמץ לשתות יין בארבע כוסות. ומקורו מדברי הרשב"א (ח"א תשו' רלח) שכתב שכיון שנאמר בגמרא (נדרים מט:) שהתנא רבי יהודה בן אילעאי היה לו קשה לשתות יין, ולאחר ששתה בליל הסדר 4 כוסות יין היה קושר צעיף מהודק על ראשו כדי להתגבר על הכאבים שהסבו לו היין עד שבועות. בדומה נאמר בירושלמי (פסחים פ"י ה"א) מסופר כי רבי יונה היה שותה 4 כוסות יין בליל הסדר וסבל מכאבי ראש עד שבועות, ואילו רבי יהודה בר אילעאי שתה 4 כוסות בליל הסדר וסבל מכאבי ראש עד סוכות. ולכן מהדברים הללו נלמד כי על האדם להתאמץ לשתות יין אף שהוא שונא יין, והיין מיסב לו כאבי ראש. והרשב"א מסיים כי האדם ששונא יין רגיל – ישתה יין מבושל או יין מתוק [קונדיטין – יין עם דבש ופלפלים].

אמנם השלחן גבוה (או"ח סי' תעב ס"ק כח) תמה על הלכה זו, וכותב שאדם ששונא יין ומצטער משתיתו זה אינו דרך חירות, ולכאורה כפי שבסוכה המצוה לדור בסוכה ואדם שמצטער אינו דרך דירה והוא פטור מהסוכה, גם בארבע כוסות אדם שמצטער אמור להיות פטור מהמצוה. מאידך הרשב"א הרי ציטט את דברי הגמרא והירושלמי שלכאורה מוכח מכך שרבי יהודה ורבי יונה קיימו את המצוה אף שהצטערו מכך מאד, ונשאלת השאלה מדוע שתו ד' כוסות, והרי אינו דרך חירות?

ולכן השלחן גבוה מבאר שיש מחלוקת תנאים מדוע נתקן ארבע כוסות, האם כנגד ארבע כוסות שהוזכרו אצל פרעה, או כנגד ארבע המלכויות ששעבדו את עם ישראל, או כנגד ארבע פורענויות שונות, או כנגד ארבע לשונות של גאולה. ולכן לתנאים הסוברים שארבע כוסות היין נתקנו כנגד כוסות היין שהוזכרו אצל פרעה, או כנגד הגלות או פורענות שונה, סוברים שיש צורך לשתות דווקא יין, ואין צורך להתענג על היין, וגם מי שמצטער מקיים את המצוה, שהרי אין צריך שהשתיה תהיה דרך חירות, וצריך לומר שרבי יהודה ורבי יונה סברו כך. אולם להלכה אנחנו פוסקים שארבע כוסות הוא כנגד ארבע לשונות של גאולה, צריך שהשתיה תהיה דרך חירות, ולכן אינו יוצא ידי חובה ביין שמצטער בו.

ועוד מוסיף שבירושלמי נאמר שרבי יונה סובר שיוצאים ידי ארבע כוסות ביין מבושל, ורבי יונה לשיטתו שהוא סבל מכאבי ראש מפסח עד עצרת מחמת שתית ארבע כוסות של יין. ולכאורה אין קשר בין הדברים, ולהיפך אם יוצאים ביין מבושל הוא סיבה שלא יכאב הראש, ומדוע שתה רבי יונה יין חזק המצערו. ולכן מבאר כי כוונת רבי יונה, אף שיין שאינו מבושל יותר מובחר, לאחר שנוכח פעם אחת כי היין עלול לגרום לכאבי ראש כה חזקים, למד מכך שלאנשים שהיין מזיק להם – דרך החירות הוא דוקא ביין מבושל שאינו מזיק. [וסברא זו נזכרה כבר בפרי חדש (או"ח סי' תעב סעיף ט; וראה מה שכתב שם סעי' טו לגבי מחלוקת רבי יהודה וחכמים בפסחים קח:)].

והוא מביא את דברי המהרח"ש והמהר"ש הלוי, וכותב שמי מצטער בוודאי שכלפיו דרך חירות הוא ב'שירביט' – מי צימוקים. וכותב שלמעשה נהגו שכל מי שנמנע כל השנה מלשתות יין כיון שהוא שונא יין, בליל הסדר נוהג לשתות ארבע כוסות של 'שירביט' מי צימוקים.

הלכה למעשה

הפרי חדש (או"ח סוף סי' תפג) הביא את דברי המהרח"ש ומהר"ש הלוי, וכתב שאמנם לכתחילה צריך יין המשמח אך בדיעבד יוצאים גם ביין שאינו משמח, ואם אין לו יין המשמח בוודאי יקח יין אחר. ובחק יעקב (או"ח סי' תעב ס"ק כב) פסק כמהר"ש הלוי, שאם יש לו יין צריך לקחת יין בדווקא, ואם אין לו או שאינו יכול לשתותו מסיבה שונה יקח מי צימוקים.

למעשה בשם הגר"מ פיינשטיין (הגדה של פסח קול דודי סי' ג אות ד) והגרי"ש אלישיב (שבות יצחק פסח פ"י אות ב) והאור לציון (ח"ג פט"ו תשו' ד) פסקו שיש לקחת דווקא יין שהוא דרך חירות. והגרי"ש אלישיב והאור לציון הוסיפו שמי שקשה לו, יערב את היין במיץ ענבים. אולם יש מגדולי ישראל [החזון איש (עדות הגר"ח קנייבסקי הובא בהלכות חג בחג פ"ט הע' *24) והגרי"ז סולובייצ'יק (תשובות והנהגות ח"ב סי' רמב) והרב מטשיבין (שם) והגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פסח פ"ט סי"א)] שנהגו לכתחילה לשתות ד' כוסות מיץ ענבים לחוד. והגר"ש ואזנר (מבית לוי ח"ז עמ' לב) והגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פי"ז סק"י) הורו שיוצא לכתחילה במיץ ענבים אך יש הידור לערב יין.

אולם אדם ששונא יין או שהיין מזיקו, כתב המשנה ברורה (סי' תעב ס"ק לז) שיכול לקחת מי צימוקים או חמר מדינה, ומשמע כיון שכלפיו הוא יותר דרך חירות עדיף אף אם הוא פחות דרך חירות כלפי אחרים.

מי שיהיה חולה מחמת היין

המשנה ברורה (סי' תעב ס"ק לה) כתב שאף שמי שיין מזיק לו חייב להתאמץ, היינו שהוא שונא את טעם היין, או שגורם לו כאבי ראש, אולם אם הדבר גורם לו לחלות עד שיצטרך לשכב במיטתו מחמת החולי, אינו חייב. וביאר המשנה ברורה (שעה"צ ס"ק נב) מקור דבריו מסברא משום ששתיית ארבע כוסות נתקן דרך חירות, אך לשתות יין שיגרום לו לחלות אינו דרך חירות.

והגרי"ש אלישיב (סידור פסח כהלכתו פ"ג הערה 9) הוסיף שמי שהיין מאוס בעיניו, ואינו יכול לשתות יין, כלפיו אינו דרך חירות, וכפי שכתב בשער הציון.

חמר מדינה – מהו

עד עכשיו דברנו על מיץ ענבים, אולם לגבי קידוש ביום השבת והבדלה נפסק (או"ח סי' רעב – רצו) שניתן לעשות על חמר מדינה. כלומר משקה חשוב שהוא עיקר שתית בני המדינה. אך בליל שבת אין לקדש על חמר מדינה.

במסגרת מאמר זה לא נרחיב על חמר מדינה, אך נסכם בקצרה את דעת פוסקי זמנינו, דעת האגרות משה (או"ח ח"ב סי' עה) שמשקה ששותים כשצמאים או כשרוצים משקה קר, אינו נחשב חמר מדינה. ולסברא זו גם מיץ תפוזים וכדומה אינו חמר מדינה. ועל תה בשעת הדחק אפשר להקל כיון שמגישים אותו בשמחות או לאורחים גם כשלא צמאים. וקפה נראה שבימינו לסברא זו בודאי נחשב חמר מדינה. אך דעת החזון איש (קובץ תשובות ח"א סי' נז הגר"ח קנייבסקי בשם החזו"א) שבימינו שיין מצוי אין חמר מדינה כלל. אולם הגרי"ש אלישיב (שם) סבר שלא נהוג לכבד בימינו ביין, ולכן יש חמר מדינה, ומיץ תפוזים וכדומה נחשב חמר מדינה.

אך יש להעיר כי הגרש"ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה פ"ס הע' יח) כתב שקפה אמנם חמר מדינה אך בתנאי שהוא מוגש חם, ומאידך כשהוא רותח אי אפשר לשתות רביעית בשיעור שתיה, ולכן צריך שהוא יהיה חם שעדיין נעים לשתותו, אך שניתן לשתות רביעית בשתים שלש לגימות.

חמר מדינה לד' כוסות

במקרה ואין לו אפשרות להשיג יין כתב הרמ"א (או"ח סי' תפג סעיף א) שאם נהוג לשתות במקום זה מי דבש [משקה אלכוהולי העשוי ממי דבש] יקח מי דבש לארבע כוסות, ולא עוד אלא אף שבכל השנה פסק הרמ"א שאין לקדש בליל שבת על חמר מדינה, ועדיף לקדש על הפת, בליל הסדר עדיף לסמוך על המתירים חמר מדינה. וכתב המשנה ברורה (סי' תפג ס"ק יא) שאף משקה שאין הדרך לשתותו כל השנה, אולם בפסח זהו המשקה העיקרי, בפסח זה נחשב חמר מדינה. לדוגמא מקום שכל השנה שותים בירה, אולם בפסח שותים מי דבש וכדומה משום שבירה חמץ, נחשב חמר מדינה. אף שלגבי קידוש בשאר פסח פסק המשנה ברורה (סי' רצו סק"ט) שאינו חמר מדינה.

יתירה מזו פסק המשנה ברורה  (סי' תפג ס"ק יא) כי בשעת הדחק יכול לעשות ד' כוסות אף על משקה לקריץ או מיץ תפוחים אם אין לו דבר אחר.

לאור הדברים מבואר שבמקרה שאין יין או מיץ ענבים שאי אפשר לשתותו יש להעדיף משקה אלכוהולי שנהוג לכבד בו אורחים הכשר לפסח. במידה ואין גם לסוברים שקפה ותה אינם חמר מדינה יש להקל בליל הסדר, ובמידה ואין אפשרות של קפה או תה, יש להקל גם במיץ, וכפי שפסק המשנה ברורה שניתן להקל במשקה לקריץ או מיץ תפוחים, ובהעדר אפשרות אחרת נראה גם להקל בקולה.

סיכום

לכתחילה יש מעלה ביין, ויתאים את היין ליין האהוב עליו ביותר, וזהו דרך חירות ומצוה מהמובחר.

אדם ששונא יין או שהיין גורם לו כאבי ראש, או שהוא צריך מאמץ תקציבי לרכוש את היין, צריך להתאמץ לקיים את המצוה, אך יכול להקל לקיים את המצוה במיץ ענבים, ובשעת הדחק בחמר מדינה, ונראה שהמהודר ביותר הוא להשתמש בקפה עם חלב שקדים או חלב קוקוס. ואם אי אפשר יקח תה [אפשר גם צמחים], ואם אי אפשר יקח מיץ המקובל במדינה כשתיה מרכזית.

אדם הנמצא בתוכנית  טיפולית, וקיום מצות שתית ארבע כוסות תגרום לו לשבור את התוכנית הטיפולית צריך להקל לשתות דברים העומדים בתנאי התוכנית ולדעת חלק מהפוסקים יוצאים בהם ידי חובת ארבע כוסות. במידה ואין לו אפשרות כלל לקיים מצוה זו יעשה שאלת חכם, וצריך לקבל מענה אינדיבידואלי למקרה הספציפי שלו, האם החשש שהתוכנית הטיפולית תשבר דוחה את מצות ארבע הכוסות.