שאלה:
שלום כבוד הרב,
אדם שפוסק ממשנתו איך יתכן שיהיה בזה איסור הרי הנפש צריכה לנשום קצת לפעמים להסתכל בחוץ, הרי המוח צריך להתאוור וזה גם לא מדרבן ללמוד – אם תפסיק – תתחייב בנפשך ואתה עובר איסור חמור
אני מבין שכשמעלים קרבן לה צריך שיהיה בלי חול ושאר לכלוך אבל עד כדי כך לתת על זה עונש, גחלי רתמים וכו זה מוריד מההתלהבות ומההשתוקקות לתורה.
תשובה:
שלום וברכה
אומר לך את דעתי בענין, וכבר כתבתיה כאן באתר. נניח אדם נוסע לטיול, ובדרך הוא לומד מגמרא קטנה, האם יעלה על הדעת שאסור לו להביט מידי פעם בנוף? הוא הרי נסע לשם כך…
התשובה, המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה הרי זה מתחייב בנפשו, אבל המפסיק בטיולו ואומר כמה נאים דברי רש"י אלו, אינו אסור לחזור ולהסתכל בנוף שבטיול… כלומר הכל תלוי מה מטרת עיסוקו עכשיו.
לכן כאשר אדם צריך להנפש, אדרבה, לא על זה מדובר כאן.
אבל אני אכן מדבר על אדם שלומד בדרכים בדרכו לבסיס, לבית הספר, לעבודה וכו. ובעצם זה הלימוד הרגיל שלו.
הן אמת ששמעתי מעשה מהזוהר שמות יז:
כך תרגום / פירוש הסולם :
יעקב היה הולך עמו. בעוד שהיו הולכים, שתק ר' יוסי מדברי תורה, והרהר בדברי העולם. ור' אחא המשיך להרהר בדברי תורה. ראה ר' יוסי נחש אחד שהיה רץ אחריו. אמר ר' יוסי לר' אחא, אתה רואה את הנחש הזה הרודף אחרי. אמר לו ר' אחא, אני איני רואה אותו. רץ ר' יוסי והנחש אחריו. נפל ר' יוסי, והדם נוזל ויורד מחטמו. שמע שהיו אומרים. רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו'. כלומר, שבזכות זה ניצל מן הנחש. אמר ר' יוסי, ומה על שעה אחת שחדלתי מדברי תורה ופניתי לדברי העולם, עלתה לי כך, מי שהזיח דעתו לגמרי מדברי תורה על אחת כמה וכמה
ולהיפך שמועה זו אינה נוחה לשמוע לאוזן, כי זה אדרבה מייאש או מציב פה אתגר והופך אותנו למלאכים שצריכים ללמוד כל רגע פנוי , הרי וחי בהם !
ואם ישיב לי הרב שזה היה בזמנם לפי כוחותם אינו תירוץ שמפסק אותי שהרי אם כן, למה הזוהר ציטט את זה בכלל ! הרי התנא רבי שמעון בטח חזה וידע מה מתאים לכתוב בזוהר הקדוש לסוך כל הדורות והדור שלנו בכלל.
בודאי זה היה נכון לדורותיהם, ואגב גם דברים שהיו מתאימים לדורו של הזוהר – רשב"י שהיה בכוחו להחיות מתים, לא בהכרח נדרשים מאיתנו. וכל אחד עושה לפי כוחו וכוחות נפשו, ומי שלומד בדרכו מבסיס שכרו הרבה מאוד, גם אם אינו יכול להיות שקוע כמו תנאים קדושים.
קודם כל, כדאי להביא את הלשון המדוייקת של חז"ל:
"עמי א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים"
דבר שני, הרב יצחק יוסף הביא אבות דרבי נתן, ששם כתוב כך בפרק 26: "הוא היה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהן קטנים לא מפני שהן מנאפים ולא מפני שהן גוזלין אלא שפוסקין מדברי תורה ועוסקים בדברי שיחה. ועוד שאין מתחילין במקום שפוסקים" שמשמע מכאן שאם אתה ממשיך במקום שהפסקת זה בסדר.
אבל לדעתי הפשט הפשוט הוא שמדוייק מלשון חז"ל *עוסק*, אפשר לדבר קצת להתרעננות, לפעמים הנפש צריכה את זה, אבל לעזוב את עסק התורה ו*לעסוק* בדברי שיחה? זה כבר לא, זה שייך ליושבי קרנות כמו שרש"י כותב במסכת ברכות בדף (כח:): "חנוונים או עמי הארץ שעוסקים בדבר שיחה".
לכן אנחנו מברכים לעסוק בדברי תורה, לא רק ללמוד, אלא שזה יהיה העסק שלנו.
מה יש לכת"ר להגיב על דברי רבי יצחק כאן בתגובות ?
אני אומר שהכל נכון, אבל כל מסתייג לכלל הבסיסי של מצות תלמוד תורה ושיעורה, שהוא כפי כוחות נפשו של אדם. ולכן אין בכל זה סתירה לדברינו.
לדעתי אדם שלומד תורה באופן קבוע בדרכו לבסיס ולא רק מעיין בעלמא אלא ממש עוסק אז אסור לו להפסיק ממשנתו.
אני מסכים עם הכל, רק מתייחס לנקודה אחת שהעלה השואל ובעיני היא מהותית בכל הנושא של ביטול תורה והארכנו בה לא פעם בנושא זה, תוכל לכתוב ביטול תורה בחיפוש שלנו ולמצוא, שההגדרה המחמירה ביותר בנושא זה היא ללמוד לפי כוחות נפשו, וזה נכון גם לגבי הפסק בלימוד, אין ספק שאדם צריך להשקיע מאמצים בלימוד ולהשתדל ללמוד ברציפות ובאיכות, אבל לא להרגיש הוא מתפוצץ ושהוא עובד מתוך לחץ, זו טעות הלכתית ופרקטית. אני גם מסכים שלא כל כך נכון שהזמן של הקביעות היחידה בלימוד יהיה בדרך באוטובוס כי זה לימוד מבולבל ולא יעילך, זה מצויין אבל כדאי למצוא עוד מעט זמן איכות ביום.
השאר תגובה