שאלה:
הפסוק:
שמות פרק לז
(טז) וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־הַכֵּלִ֣ים׀ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֶת־קְעָרֹתָ֤יו וְאֶת־כַּפֹּתָיו֙ וְאֵת֙ מְנַקִּיֹּתָ֔יו וְאֶת־הַקְּשָׂוֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֖ב טָהֽוֹר:
בעל הקורא לא הפסיק ב'אתנחתא', קרא "אשר יסך בהן זהב טהור' – האם לדעתכם יש להחזירו
האם זה גדר 'משתנה העניין' וכפי שכ' המשנה ברורה קמב סק"ד?
תשובה:
אינני רואה כל סיבה שיחשב שינוי משמעות.
יום מבורך.
המילים 'זהב טהור' בקריאה הנכונה מתייחסות לכלים –
ויעש את הכלים … ואת הקשוות אשר יסך בהן – זהב טהור.
באופן שעשה את ההפסקה אחרי 'הקשוות' משתמע שבכלים האלה יוסך זהב טהור.
לכאורה שינוי משמעות
בעיני שינוי משמעות הוא בגוף המילה, ברגע שזה משהו שקשור לפשט הפסוק, זה כבר מעבר לכך…
סליחה שמנסה להבהיר שוב – שינה טעם מפסיק (אתנחתא), ועשה כטעם מחבר, ובזה יוצא שינוי על מה עולות המילים 'זהב טהור'.
ולכאורה תואם את דברי המשנה ברורה סק"ד בנוגע לשינוי הטעמים
אכן יש לעיין לפי דברי השולחן השיטים שם. השאלה היא איך היחס לכך בזמנינו שלכתחילה לא מנסים כל כך להבין ולא מייחסיםן משמעות לאופן הזה של הפיסוק, צ"ע, יתכן שיש להחזירו.
השאר תגובה