שאלה:
שלום רב,
יש לי שותף שעובד בתחום התיירות ויש בעיות הלכתיות לגבי ההכנסות של שבת.
1. הוא עובד בשבת עצמה
2. הוא סוגר טיולים ליום השבת
מה הפיתרון האולטימטיבי בשבילי על מנת לא לעבור על ההלכה אבל גם להיפגע כמה שפחות מבחינת הפרנסה.
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
אין ספק שאסור לך ליהנות ממה שהוא עושה בשבת, זה ברור, אבל גם חייב שלא היה מראית העין כביכול אתה נהנה מהמעשה שבת הזה שהוא עושה, ולכן, לא די שעליך לעשות חוזה ברור לפיו העסק ביום השבת הוא כולו שלו, והוא רק משלם לך בעבודתו במשך השבוע על המוניטין וכו' שהשתמש בו בשבת, אלא גם יש לדאוג לכך שלא יהיה ראית העין ויהיה ניכר באתר שלכם או בכל דרך שהעסק הזה אינו שלך בשבת אלא של הגוי.
צריך להכין חוזה מפורט בו יקבע שכל רווחי החנות מהעבודה ביום השבת ניתנים לגוי [בתמורה הוא יכול להתחייב לעבוד במשך השבוע או לשלם שכירות וכיוצא בזה, כך שבפועל הוא יקבל רק אחוז מועט מהרווחים], וכמו כן יש לפרסם שאותו גוי הוא שותף בחנות. כלומר, שבמקום בו רשום שם בעל העסק יכתב גם שמו, ושביום השבת החנות שלו בלבד, וכמו כן הוא יהיה רשאי להתנהג בחנות כמו בעל הבית בכל הענינים. מלבד זאת, על היהודי להדיר רגליו מהעסק ביום השבת, שלא יראה לאנשים שהוא עובד שם באותה שעה. יש לשים לב היטב לתנאי זה, כדי שלא לבוא לידי מכשול חלילה!
באופן כללי, אם העסק מיועד עבור קונים יהודים, נראה לי שכדאי להמנע מכך ככל שניתן, שהרי סוף סוף על ידי אותו עסק רבים מחללים את השבת, וודאי שאין בכך כבוד שמים… וזכות השבת תעמוד לך שתצליח מאוד בכל עסקיך, ותראה שפע של פרנסה בנקל ובנחת.
מקורות:
ההיתר הנ”ל מבוסס על דברי הרמ”א (או”ח סי’ רמה ס”א) על פי הר”ן, שכאשר יש גוי ויהודי שותפים בעסק, האיסור הוא דוקא כשכל יום עובד אחד מהם בעסק, אז כל אחד שעובד, הרי הוא כשלוחו של שותפו, וכשבשבת הגוי עובד הרי הוא גם שלוחו של הישראל, ואסור. אולם אם בכל יום מימי החול שניהם עובדים יחדיו בעסק, הרי מוכח שבשבת שהגוי עושה לבדו אי”ז בכלל השותפות, ומותרים אח”כ ליטול שכר בשוה, דהגוי – אדעתא דנפשיה עביד. ורבים מהאחרונים נקטו עיקר כדעת הרמ”א, כמ”ש הב”ח (סי’ רמה ס”ב), ובשו”ת דברי מלכיאל (ח”ד סי’ ד) והחתם סופר (או”ח סי’ נח), ועוד. ואף אם בפועל עובדים בשבת בבית המסחר הפועלים ולא הגוי בעצמו, ופועלים אלו הם פועלים גם של הישראל, מכל מקום מאחר והם פועלים השכורים לכל ימות החול ולא רק לשבת, כתב האגרות משה (או”ח ב סי’ סה) להתיר בזה.
ומ”ש דאף אם מקבל רק אחוזים מועטים נחשב כשותף, כ”כ הנודע ביהודה (תנינא או”ח כט ועוד).
אלא דיש להזהר שלא יהיה חשש מראית העין, וכגון שהכל יודעים שיש לנכרים חלק בבית מסחר. (אג”מ שם). וכן אם היהודי אינו יושב בחנות כלל, גם לא בימי החול. (נוב”י תנינא או”ח כט).
