שלום מה הברכה על לחמניית אמבורגר(קנויה של ויינר אוסם ושאר המאפיות) חלק מהאנשים אומרים שיש מעט מתיקות וחלק אומרים שאין האם מברכים מזונות או המוציא? תודה
שלום וברכה
אינני יודע לומר, מן הסתם כל מאפייה זה משהו אחר, ככלל לחמניות המיועדות להמבורגר בשר מן הסתם אינן מתוקות.
שאלות שנצפות עכשיו:
מאמרים אחרונים
מדריכים הלכתיים
מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?
מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל
מה הבעיה לטעום מעט?
אם מרגיש מתיקות,אפילו מעט יותר מתקתק מלחם רגיל סטנדרטי, לספרדים הברכה היא מזונות,אם לא מתוק כלל-המוציא.
אני בלי נדר מחמיר שכשאני אוכל המבורגר (לעיתים רחוקות מטעמי בריאות), אני בוצע על לחם אמיתי שהוא המוציא ללא חשש, ויוצא מהספקות האלה.
מה הכוונה לטעום מעט? הרי זה יהיה ברכה לבטלה… כמו כן, השואל טעם ויש לו ויכוח עם החברים שלו על מעט המתיקות הזו מה דינה.
איזו ברכה לבטלה?
המטעמת אינה טעונה ברכה.
בשו"ע רי הביא בזה מחלוקת אם הכוונה גם באופן שבולע או לא, וגם זה כמובן רק כשאין כוונת אכילה, ומכל מקום אין להכנס לספק ברכה לבטלה לחינם, זהו פשיטא.
התכוונתי לטעום מעט ממש בלי לבלוע,לפלוט אחר כך.
לא מברך כלום בטעימה, אין שום ברכה לבטלה
זה רעיון טוב רק יחסר לו במעלת השלם.
גם אני חשבתי על זה.
שיברך על שלם אחר מאותו מין אם יש,ואם לא, ברור שעדיף לנו שיטעם ויבדוק מה הברכה,ואז יברך ברכה על שאינו שלם, מאשר יכנס לספק ויברך המוציא על מתוק.
כשזכיתי לשבת לסעודה שלישית מידי עם בני קהילה יוצאי אשכנז שהם חבריי, הייתי מעדיף לסמוך על העירוב ולהביא איתי לחמניות המוציא איתי לסעודה, מאשר לאכול 3 או 4 לחמניות שלהם כדי לברך המוציא (שיעור קביעות סעודה). ואני זוכר שאחד החסידים שם לא הבין מדוע איני יכול לברך המוציא על לחמניה מעט מתוקה, הסברתי לו ואז הכל בא על מקומו בשלום.
בעיני פשוט שמתיקות קלה, כמו חלה חצי מתוק, זה המוציא לכל הדעות.
כמו שמורי ורבי הרב דוד אקא אומר,
בדבר הזה בגלל הספק, עשה לך רב והסתלק מן הספק.
כלומר עשה לך רב (תאכל הרבה = שיעור קביעת סעודה) והסתלק מן הספק (של האם זה מתוק או לא)
ואגב לגבי מה שכבודו אמר "מתיקות קלה" לדעת השו"ע אם המתיקות ניכרת, זה מזונות גמור, גם אם זה מעט מתוק, השאלה אם האוכל את החלה מרגיש מתוק או לא מרגיש מתוק.
אם זה כבר נרווים, אולי כן מתוק, אולי לא מתוק, נראה שבזה לא דיבר השו"ע, וזה ודאי המוציא לכולי עלמא, אבל אם מודה שזה מתוק, אלא שמתלבט עד כמה מתוק, זה כבר הספק שכדאי לצאת ממנו בקביעת שיעור סעודה.
בעיני ברור שגם השו"ע אין כוונתו לכמו טעימת "קפילא" בבשר בחלב, שאם יש בתערובת "בנותן טעם" וניתן לחוש מתיקות זה מזונות… שהרי זיל בתר טעמא, הרעיון הוא שדבר מתוק בעיקרו יותר מיועד לקינוח מאשר לשובע [ודי לנו בשאלה למה על חלה מתוקה מברכים ספרדים מזונות]. אלא הכוונה היא שכאשר המתיקות מורגשת היטב והיא נעשית חלק ממהות הדבר, אף שאינה עיקרית כמו שהצריך הרמ"א [עד שלדעת רוב הפסוקים בדעתו צריך רוב מי פירות על פני המים], מכל מקום מדובר במשהו שמורגש היטב ונעשה לשם כך. ולכן מה שנקרא למשל חלה חצי מתוק, אף שאדם שמתרכז יכול לחוש בה את המעט מתיקות, אין בזה משמעות, כי זה לא נותן הגדרה למהות הדבר, זה סתם מעט תבלין לחלה.. לכן אין טעם לנערווין, חל מתוקה זו חלה מתוקה וחלה שאינה מתוקה, גם אם כשמתרכזים מורגש בה מעט מתיקות, פשוט בעיני שברכתה המוציא גם לספרדים.
אני מסכים שאם צריך להפעיל את "קשב החיך" בדריכות כדי להכריע מתוק או לא, בזה אכן נראה שהברכה המוציא כל הדעות, גם לספרדים.
אבל זו חלה שטועם ומיד מרגיש מתיקות בלי "לחפש אותה", אז לספרדי לברך המוציא על כזו חלה זה פשוט חשש ברכה לבטלה.
לא הבנתי את הנידון, גם אם זה לחמניה מתוקה אבל אוכלים אותה לקביעות סעודה עם הבשר וזה דומה לשו'ע בסעי' יז פת ממולא בשר,
הדוגמא שהבאת אינה מדוייקת כי כאן הם שני מאכלים נפדים שהחלטתי לקשר ביניהם, אבל עצם שאלתך נכונה וכבר הבאתי אותה הרבה פעמים כאן באתר מהגרש"ז אויערבך ועוד, שעצם המנהג לברך מזונות על חלה מתוקה אצל ספרדים הוא תמוה כיון שכל תנאי פת הבאה בכיסנין הם סימן ולא סיבה כלומר מתיקות הפת מוכיחה שזה מיועד לקינוח, אבל חלה או לחמניה כזו שהוזכרה שבאופן מובהק מיועדת לשובע, מן הדין לברך עליה המוציא, כמו חילוק האחרונים לגבי המאפה שהזכרת, שכאשר הוא גדול הוא המוציא אף שכאשר הוא קטן הוא מזונות.
השאר תגובה