שאלה:
ההבדל הבולט ביותר בין גזירות המן לגזירות אנטיוכוס היה שאנטיוכוס גזר על הרוחניות וביטל מהמצוות והמן גזר על הגופים. אך איך זה מסתדר עם ליהודים היתה אורה ושמחה? משמע שגם המן גזר על לימוד תורה ועל ימים טובים, מילה ותפילין!
תשובה:
אינני זוכר שהמן גזר על מצוות אלו, יש בענין זה שני ביאורים מאירים מאוד באלשיך הקדוש, אני מעתיק לך שתוכל לאומרם בסעודת היום לבני הבית:
אלשיך על אסתר פרק ח פסוק טז
ונבא אל ענין כוונת המאמר דרך כלל, והוא כי הנה הוקשה לרבותינו ז"ל אומרו ליהודים היתה אורה, כי כמשמעו לא יתכן, כי לא נמנע מהגוים אורה. וכן אומרו ושמחה כי בכלל אומרו דרך כלל והעיר שושן צהלה ושמחה היא. ועוד אומרו היתה אורה ולא אמר היו, כי ארבעה דברים הם. ועוד שאם אורה הוא העדר חשך הצרה, בכלל שמחה וששון הוא. על כן גזרו אומר כי רמז ארבעה דברים, תורה וכו'. והוא, כי הנה בארבע הדרגות העלם הוא יתברך. א. ממות לחיים. ב. שאשר רצו שונאיהם לעשות להם נהפוך היה ויעשו הם כן בשונאיהם. ג. שלא בלבד ניתן להם החיים, כי אם גם חירות העבדות, שהיה מקום לומר כי הלא דבר מלך ממכרו לא ישוב ריקם, ואם תתבטל המכירה בבחינת המות תתקיים בבחינת עבדות. ד. שגם שתפול פחד היהודים על העמים ויכבדום. מהיכן זכו לארבע מעלות טובות אלו זו למעלה מזו. על כן אמר, אל תתמה, כי הלא ארבע זכיות היו בידם והם שעמדו להם. א. אורה זו תורה, כי היא הנותנת חיים, כי עץ חיים היא, וגם היא שעמדה לפניו יתברך בעת נגזרה הכליה כמאמרם ז"ל במדרש חזית (אסתר רבה ז יח) שלבשה בגדי אלמנות ותצעק מר. ועל השנית שראו המותה לאויביהם ושמחם ה' במיתת המן הרע המבקש את נפשם, עמדה להם על זה זכות שמחת יום טוב שהיו מקיימים המועדות, כי על כן שמחם ה' במטיל עין רעה במועדיהם ויעש להם מועד חדש. והוא מאמרם ז"ל (אסתר רבה ז יד) כי זה היה קטרוג המן לפני אחשורוש שהיו מטילים מאירה בממונו של עולם בחגים ומועדים שבת היום פסח היום. ואמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ז טו) כי אז בא מיכאל השר הגדול ואמר לפני הקדוש ברוך הוא ראה אין בניך מקוטרגים אלא על שמקיימים תורתך ומועדיך ואמר לו הקדוש ברוך הוא חייך לא שבקית ולא אשבוק וכו'. הנה כי זכות שמחת המועדות עמדה להם נגד המן. והמדרגה השלישית שזכו, והיא היות להם גם חירות מעבדות, היה על זכות המילה שהיא חותם אות ברית קדש, הוא חותם היותינו עבדים להקב"ה, היא שעמדה לנו לבל נהיה עבדים לאדונים זולתו יתברך. והרביעית שהוא היותם מיקרין מפחדם את היהודים, היה בזכות מה שנקרא יקר, הן תפלין שבראש, שנאמר בהם ויראו ממך. כי על כן ממוראם היו מיקרים אותם. והוא כי היקר שהיו מיקרים אותם היה מחמת מוראם כאומרו כי נפל פחד היהודים עליהם, ובתפילין נאמר ויראו ממך. וזהו אומרו ליהודים היתה וכו'. ולהיות כי כל שלש אחרונות מהתורה על כן לא נאמר היו כי אם היתה כי ממנה היו כולן:
עוד יתכן כי אחרי היקר שקנה מרדכי על ידי תשובתו הרמתה וכל ענותו, אמר, וישראל מה קנו חלף צומותיהם ותשובתם, לזה אמר ליהודים היתה אורה וכו'. לומר די להם שקנו ארבע קנינים טובים תורה ויום טוב ומילה ותפלין שבראש. והוא כמאמרם ז"ל במסכת שבת (פח א) ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. והקשו בגמרא אם כן מכאן מודעא רבא לתורה, ותירצו חזרו וקיימו בימי אחשורוש שנאמר קיימו וקבלו קיימו מה שכבר קבלו. ופירשו מאמר זה רבותינו ז"ל בתנחומא פרשת נח (ג) כי מה שלא רצו לקבל בסיני עד ימי אחשורוש היא תורה שבעל פה, ובזה יאמר כי ליהודים היתה אורה זו תורה מה שאין כן עד הזמן ההוא כי לא קיבלוה כי אם באונס. ויהיה הוראתם כי תורה שבעל פה נתנה להם חיים וכמו שאמרו ז"ל (אסתר רבה ט ה) מתלמידי מרדכי שהיו עשרים ושנים אלף עוסקים בתלמוד וזכותם עמדה, או במה שכתבנו למעלה מהמדרש כי התורה לבשה שק לפני הקדוש ברוך הוא ובא אליהו וסיפר הדברים למרדכי ומשם נודע אחר כך לישראל. על כן בסבר פנים יפות קבלו כל חלקיה, וגם היה להם יום טוב מחדש הם ימי הפורים, והוא מאמרם ז"ל (אסתר רבה ז יג) כי כשקטרג המן על מועדות ישראל, אמר הוא יתברך חייך כי עליך יעשו מועד אחר הוא יום פורים ומשתה ויום טוב. וגם זה יהיה על ראותם כי הפיל הוא יתברך המטיל עין רע במועדיהם, וכן על ראותם כי זולת החיים גם חירות מהיות עבדים ניתן למו, התחזקו מאז יותר על מצות מילה באמור כי לה' הם עבדים חתומים לחותמו ולא לאחר, ושהיא עמדה להם. וגם קנו חיזוק במצות תפלין שבראש ולא יבושו לעיני העמים, כי ראו מופת כי היה פחד היהודים עליהם ומיקרים אותם, על כן קנו חוזק על המצוה ההיא:
פורים שמח.
