בת כהן למי שאינו רואה עצמו כתלמיד חכם

שאלה:

שלום וברכה,
אבקש להתייעץ עם כבוד הרב.
אני גרוש. הציעו לי אישה שהיא בת כהן, גם היא גרושה (ללא ילדים)
אך אני ממש חושש מזה, לאור דברי הגמ' לגבי נישואין לבת כהן.
אינני תלמיד חכם, אני אדם עובד.
התורה היא ערך מאוד חשוב בחיים שלי, ואני משתדל לעמוד בקביעת עיתים ללימוד.

אציין שגם אישתי הראשונה הייתה בת כהן.

האם יוכל הרב שליט"א לייעץ לי כדת של תורה איך לנהוג?

תודה מראש!

תשובה:

שלום וברכה

ידוע בענין זה בשם החזון איש שמי שחושש מכך הוא ודאי איש ראוי לכך ואינו בגדר עם הארץ חלילה, וניכר מבין ריסי עינך שירא שמים אתה וזה נהדר. גילוי נאות, גם אני נשוי לבת כהן ולא זכיתי להיות תלמיד חכם. אין לחשוש, ובורא עולם ישלח לך עזרתו להקים בית יהודי טוב ומאיר!

מקורות:

אני מעתיק לך כאן מספר משנת היוחסין לרבי משה קליין, שהיה בעריכתי, שם הבאנו כמה נימוקים להקל בכך:

פסחים (מט ע"א): "תניא רבי שמעון אומר, כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה. כגון מאי, אמר רבי יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ". וראה שם שתלמיד חכם ישראל מותר לישא בת כהן. וראה שו"ת טוב טעם ודעת (ח"א סי' רסג) שהקשה, בזמנינו שאין דין תלמיד חכם נוהג, היאך לא חששו לישא בת כהן [ובפרט שנושאה בימי בחרותו שבודאי לא הגיע לדרגה זו]. וכמה ישובים נאמרו על קושיא זו:

א. בשו"ת טוב טעם ודעת שם תירץ, דכיון שעיקר הקפידא בזה היא שלא יהיה עם הארץ, בזמנינו לא נוהג דין עם הארץ, וכפי שאינו נוהג לענין אותם שישה ענינים שנאמרו בעם הארץ ושנויים בפסחים שם (ע"ב) – שאין מוסרין להן עדות, ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמהן בדרך – וע"ע חגיגה (כב ע"א). וכדבריו אלו כתב בשו"ת חוות יאיר (סי' ע) [מיהו ראה פי' הרדב"ז על הרמב"ם הל' עדות פי"א הל' ג, דלענין קבלת עדות נוהג דין עם הארץ גם בזמנינו, ופשוט לכאורה דכו"ע מודו בזה ועיקר כוונתם לשאר ענינים].

כעין זה כתב בשו"ת אבני צדק (אבהע"ז סי' ה), דאף שאין דין תלמיד חכם בזמן הזה, מכל מקום אותו בן ישיבה הנושא כהנת ודאי לא חשיב עם הארץ, ולכן, אף שאין לו לרדוף ולחזר אחר כהנת בדוקא [בשונה מתלמיד חכם שמעלה רבה היא לו, שיהיו תורה וכהונה במקום אחד, וכפי שציינו למעלה], מכל מקום אם נזדמנה לו בת כהן והוגנת היא לו בכל הפרטים, אין צריך להמנע מלנושאה.

ב. בס' בן יהוידע (שם) הוסיף עוד, שהואיל וכהנים מיוחסים אינם מצויים בזמנינו, וכולם אינם אלא כהני חזקה בלבד, וגם עמי הארצות שבזמנינו אינם כאותם שהיו בדורות קדמונים [שלא היו מדקדקים במצוות כלל וכאמור לעיל], נהגו להקל בדבר. וכן כתבו בשו"ת אבני צדק (שם) שו"ת צמח צדק (אבהע"ז סי' יא), ושו"ת דברי יציב (אבהע"ז סי' ו).

ג. בשו"ת מהר"ם שיק (אבהע"ז סי' ו) כתב, שהואיל וטעם האיסור הוא משום שגנאי הוא לכהן שתנשא בתו לעם הארץ [וכמש"כ רש"י שם], אין לך אלא החכם שבימיך, וכל שבזמנינו נחשב הוא לתלמיד חכם שמצוה לכבדו, אין בכך גנאי לכהן. ועיי"ש שהוכיח דבריו מהא דקיי"ל (יו"ד סי' רנא סעי' ט) דממזר תלמיד חכם קודם בהצלה לכהן גדול עם הארץ, ומשמעות הפוסקים שם שדין זה נוהג אף בזמן הזה. עוד הוסיף, דאף בזמן חז"ל היה מנהגם של בני בבל שהיו נושאים אשה ואח"כ לומדים תורה, וכמבואר בקידושין (כט ע"ב), ואעפ"כ הותר להם לישא בת כהן מן הטעם הנ"ל. וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קמד), שדין צורבא מרבנן שצריך לעמוד לפניו האמור אף ב"יניק וחכים" נוהג גם בזמנינו [וע"ע שו"ת משנה הלכות ח"ז סי' כה].

עוד הביא, דהא דנקטינן דאין דין תלמיד חכם נוהג בזמנינו, פירש הברכי יוסף (יו"ד סי' טו) דהוא משום שיש המתהדרים באיצטלא לא להם ומשימים עצמם כתלמידי חכמים ואין תוכם כברם. אולם, אותם הממיתים עצמם באוהלה של תורה, פשוט דאף בזמנינו דינם כת"ח לכל מילי, אלא שמדין לא פלוג חששו חכמים להוציא ממון מיד המבזה אותם שמא הם בכלל אלו שאין תוכם כברם. ולפי זה, אדם היודע בעצמו שתוכו כברו, שפיר רשאי לישא בת כהן אף בזמן הזה.

ונפק"מ בין כל אותם פירושים שבדברי האחרונים, לענין עם הארץ שבזמנינו אם רשאי לישא בת כהן, ודו"ק, וראה ס' חינא וחסדא (ח"ב עמ' רכח), דאף שכאמור לעיל יש שהקלו בזה, בכל כהאי אמרינן "חמירא סכנתא מאיסורא", ויש לו למשוך ידיו מזיווג זה.

[על עצם הנחתו של הגרש"ק שדין תלמיד חכם אינו נוהג בזמן הזה, ראה שו"ת אבקת רוכל (סו"ס רב) בשם הרשב"ץ (ח"א סי' לג), שתלמיד חכם הראוי שינדו לכבודו, הוא זה שכל התלמוד שגור בפיו ויודע להוציא ממנו דין "על קו היושר". והוסיף, דבזמנינו שנתמעטו הדורות לא ימצא כמעט מי שהגיע לדרגה זו. וכן כתב בשו"ת מהרי"ק (שורש קסג), דבזמן הזה אין אנו נוהגים דין תלמיד חכם בשום למדן. וראה רמ"א (יו"ד רמג סעי' ב) שבזמנינו אין קונסין ליטרא זהב את המבייש תלמיד חכם, ומקורו בתרומת הדשן (סי' שמא), וראה מהרי"ט (חו"מ סי' מז) שחולק, ומש"כ בזה התומים  (סי' טו ס"ק א). בחיי אדם (כלל קיח סעי' ז) כתב, דבזמן הזה אין מספידין במועד אפילו לחכם בפניו, לפי שאין דין תלמיד חכם נוהג בזה"ז. וע"ע ס' מועדים וזמנים (ח"ב סי' עו) בשם הצפנת פענח, דדין עמידה לפני תלמיד חכם אינו נוהג אלא בדיינים סמוכין, ותמה על דבריו, וראה שו"ת יביע אומר (ח"ז חו"מ סי' י) בגדרי תלמיד חכם הפטור ממיסים וארנוניות. וראה שו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' שצ) לענין תלמיד חכם המצוי בסכנה על ידי אנס, שיש סוברים שמותר לעם הארץ למסור נפשו תמורתו, ונפק"מ בהנ"ל אם דין זה נוהג אף בזמנינו, ועי' מש"כ בזה בשו"ת מהר"ם שיק (אבהע"ז סי' ו)].

אף שלכתחילה ראוי לתלמיד חכם לישא בת כהן, כתב בשו"ת נשמת חיים (ברלין סי' קלה אות א), שאם באו לפניו שתי הצעות, האחת בת כהן והשניה בת ישראל עשירה, רשאי הוא להעדיף את בת הישראל כדי שיוכל לישב על התורה ועל העבודה, ובלבד שתהיה עדיין בת בנים שיוכל לקיים על ידה מצות פריה ורביה [ועיי"ש בתוך דבריו, דבזמנינו דלא אכשר דרא, אין לאדם לחזר אחר מי שתלד לו בנים הרבה בדוקא, כי מי יודע אם יזכה שילכו בדרך התורה והיראה (ודומיא דהכי מצינו בס' ים של שלמה יבמות פ"ו סי' מד, שדן להתיר לאשה לשתות כוס של עיקרין כשחוששת שמא לא ילכו בניה בדרך התורה וביראה, וראה מש"כ בזה בפתחי תשובה סי' ה ס"ק יא)].