שאלה:
יש לי ילד מתוק בן 7 שמאוד מאתגר כל הזמן מציק לאחים ומאוד קשה לו להקשיב לי לדוגמא היום הוא החליט שמשהו גנב לו קלפים הוא בכה שעה והרביץ אפילו לי ואני תופסת לו את הידים אבל זה לא עוזר אני מרגישה שהוא לא שולט על עצמו כל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו!!
וגם הוא עושה דברים מסוכנים אם זה לקפוץ לכביש בלי לחשוב ושאני אומרת לו לבוא אלי הוא מתחיל להסתובב בכביש ואני מסבירה לו שזה מסוכן ומספרת לו סיפורים ומשתדלת שהכל יהיה בעדינות
אני ממש לא יודעת איזה עונשים כדאי להביא לו!!אני מרגישה ששום דבר לא עוזר.
אני חושבת שיש לו בעיה של איפרקטביות וקשב וריכוז
מומלץ להביא לילד ריטלין?
איך כדאי לחנך אותו בצורה הכי טובה
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
עונשים כאן לא נשמע בכלל שזה הסיפור ולא יעזור. הצבת גבולות זה דבר נכון. כלומר לא צריך להבהל אם הוא עושה מניפולציות, מדברים אליו יפה ובעדינות אבל יחד עם זה הוא צריך לשמוע לכללים ולא יקבל שום דבר על ידי צעקות. זה דבר ראשון.
דבר שני, ככל שיש מחשבה שאולי יש לו קושי בקשב וריכוז כדאי לבדוק זאת באופן מקצועי. ראשית יש לפנות למחנך בבית הספר לשמוע איך הוא בכיתה, מה ההקשבה ומה הם ההישגים, זה נותן הרבה מאוד אינפורמציה בענין זה. ובמידה וקיים ספק כזה, עושים את המבדקים ולפי התוצאה מקבלים החלטה לגבי ריטלין או כל דבר אחר.
אין ספק שילד שסובל מבעיית קשב הריטלין נחוץ לו, צריך לדעת, שגם אם לא אוהבים לתת לילד תרופות, יש נזקים הרבה יותר ממשעותיים. ילד שלא מצליח בלימודים בגלל הקושי לשבת במקום, מאבד בטחון עצמי, הוא סובל מחוסר בלנות מצד המחנכים, מקבל עונשים, כל זה מוריד את הדימוי העצמי שלו ואת שמחת החיים והשלווה הפנימית ועשוי לגרום לו נזק לכל החיים, לכן אם אפשר לחסוך ממנו את כל הסבל הזה על ידי ריטלין, זה ודאי כדאי.
אבל כמובן הכל צריך להבדק באופן מקצועי לגמרי.
בהצלחה רבה ורוב נחת.
תודה רבה ממש כיוון אותי מה כדאי לעשות
איך כדאי להציב גובולות?
מה שהכי חשוב, הוא שגם כאשר אנחנו עייפים וממהרים, לעולם לא נותנים בגלל מניפולציה של צעקות והשתוללות, הוא חייב לראות שזה לא מועיל. לא בתור עונש וכדומה. כשמדברים זה מועיל, כשההורים חשובים שצריך וכדאי לתת נותנים, מניפולציות לא עוזרות. זה לוקח קצת זמן, אבל אם אתם עקביים זה עובד.
כמו כן לא לאפשר אלימות כלפי ילדים אחרים, שוב, לא להעניש, כי אז הוא מבין שהנושא הוא מי יותר חזק ובעצם מתחנך שהפעלת כוח זה הענין, אלא להפריד ולהחזיק בידים ולהרגיע. וגם בזה עקביות, לא לאבד עשתונות ולא לאפשר.
ומלבד זאת כמובן לעסוק בחינוך חיובי, סיפורים על ויתור, ניתן לייחד סעודות שבת לדיונים וסיפורים על סיטואציות של ויתור תוך שיתוף בני הבית וכו'.
והעיקר לזכור שחינוך זה לאט לאט, טיפ לטיפה מצטרפת, ובעזרת ה' תראו רק נחת ושמחה.
השאר תגובה