שאלה:
אם אני נשואה כי בעלי מסרב לתת לי גט. ואני אהיה עם אדם אחר, ומספרת לו ולבית הדין, האם הוא מחייב לתת לי גט? אם אני אסורה על בעלי ובועלי. או שהוא יכול עדיין להתכחש לזה?
תשובה:
שלום רב,
ראשית לא הכל נמדד בכדאיות. אם כדאי לעשות כך או לא? אם כדאי לי לומר לןו שעשית את זה או לא? אני מעריך שאת מבינה שזה איסור חמור לעשות את זה למרות שאני מבין שאת נקלעת למצוקה בעקבות סירובו לתת גט.
אבל גם ביחס לכדאיות שאת מעלה כאן. את פשוט טועה. ראשית הגמרא מתארת מקרה כשלך שהאישה אינה נאמנת לומר שהיא היתה עם אחר. ובדיוק מהסיבה הזו, משום שהיא מעוניינת להתגרש לכן כנראה היא אומרת את זה למרות שבפועל זה היה קרה. אז גם אם בהנחה שזה קרה באמת חלילה, עדיין אין לך נאמנות לומר את זה. לא כלפי הבעל ולא כלפי ביה"ד. ובכל זאת, לאחר הגירושין את תהיי אסורה להינשא על הבועל משום שיש הלכה נוספת "שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא" כלומר, אדם נאמן להשית עליו איסורים כל עוד שזה ביחס לעצמו ולא כלפי אחרים. אז לגבי העובדה שאת רוצה שהבעל יאמין לך, בזה אין נאמנות. אבל ביחס לעצמך, הרי שיש נאמנות ולכן את תהיי אסורה לאותו אדם בין אם היה ובין אם לא היה (עצם העובדה שתאמרי שזה היה זה כבר מסבך אותך).
נקודה נוספת ראויה לציון. גם אם נניח זה היה, או שיש לך הוכחות חותכות שאכן אירע הדבר, חלילה. עדיין כלל לא ברור שאפשר לכפות עליו לתת גט. זה נכון שאם יש הוכחות ברורות את אסורה עליו וגם על הבועל, אבל לגבי גט אפשר שהוא יכול לומר שאינו מעוניין לתת גט גם אם לא חיים חיים ביחד. יש בזה מחלוקת באחרונים. בספר דרוש וחידוש רבי עקיבא איגר בסופו מאריך בעניין זה. אין כאן טעם להרחיב בנקודה זו יותר.
מה שצריך הוא לנסות להגיע להסכם סביר שאת יכולה לחיות עם זה והעיקר שיתן גט כמה שיותר מהר.
הרבה הצלחה!
