שאלה:
מעשה שהיה באדם שבקש מחבירו להעמיד את סחורתו בחצירו לחודש ימים. הלה נתרצה, אך הבהיר שאינו נוטל עליה אחריות. שבועיים לאחר מכן פרצה מריבה ביניהם, ומשכך ביקש בעל החצר מבעל הסחורה לפנות את סחורתו תיכף ומיד. בעל הסחורה התנגד בטענה שהוא קבל רשות להעמידה במשך חודש, וטרם כלה זמנו. מה עשה בעל החצר – העמיד שלט ענק בכניסה לחצר – 'הפקר'. לא עברו שעות מועטות ולא נותרה מסחורתו של חבירו מאומה. השאלה היא האם יש מקום לחייב את בעל החצר על מעשהו.
תשובה:
שלום וברכה,
אדם שתלה שלט שמכריז שממון הפקר, אם לא ברור שאנשים יראו את השלט וייקחו דינו כגרמא שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אולם אם קיים חשש סביר שאנשים ייקחו את החפצים על ידי שכותה 'הפקר' הרי דינו כמוסר שחייב גם בדיני אדם.
בהצלחה.
מקורות:
בגמרא ב"ק נה, ב הפורץ גדר בפני בהמת חברו פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים. הטור (סימן שצו) ביאר שהבהמה ברחה וניזוקה, וה"ז גרמא שפטור בדיני אדם על נזקי הבהמה. והרמ"א (שם ס"ד) הביא את דברי הטור להלכה. וביאר הסמ"ע כיון שלא עשה מעשה בגוף הבהמה אלא גרם לה שתצא ותאבד. הסמ"ע מציין גם לדברי הרמ"א בסו"ס קנה שאם פרץ גדר וגרם שנכנסו גנבים לביתו שי"א שדינו כגרמא ופטור בדיני אדם. מכל זה מבואר שאם הזיק לחברו ולא עשה פעולה בממון של הממון, הרי זה גרמא. אולם אם מכריז שהדברים הם הפקר ובוודאי שהדברים ייקחו הרי זה כמוסר שמזיק על ידי דיבור שחייב לשלם בדיני אדם כדין מזיק בגרמי.
