שאלה:
בס"ד
שלום כבוד הרב. חמותי מגיעה אלינו פעם בשבוע לעזור להוציא את הילדים מהגן ולהיות איתם (הם יוצאים בשעה 14) . ביום שהיא באה זה היום בו אני בבית לבד ואז נוח לי לרכז עבודות רבות שמחכות בבית. בכל שבוע במשך שנים היא שואלת מתי לבוא ובכל שבוע אני משיבה אותה תשובה שבסביבות 12, מבחינתי שהיתה מגיעה ב14 ישר להביא אותם מהגן אבל אני יודעת שהיא אוהבת לבוא לפני לדבר אז לכן עונה כפי שכתבתי. ובכל זאת בכל שבוע היא מופיעה כבר ב10 בבוקר ומדברת ומדברת ואני לא מספיקה כלום וכל שבוע זה מתסכל אותי מחדש. השבוע למשל הייתי ממש חולה וחיכיתי ליום הזה לנוח, ביקשתי מפורשות שתגיע בצהרים כי אני רוצה לישון ושוב היא הקדימה, בקושי דיברתי בגלל שיעולים אמרתי לה כבר בחצי כעס שקשה לי לדבר והיא נאלצה לשבת לבדה בחדר לצפות בטלויזיה והרגשתי רע עם כל העניין. אני לא רוצה לפגוע בה ואין לי מושג איך להבהיר לה שזה מפריע בלי שתעלב אבל כבר שנים בכל שבוע הדבר הזה מוציא אותי מדעתי. האם עלי פשוט לספוג בגלל עניין כיבוד הורים? בתודה מראש
תשובה:
שלום וברכה
קראתי את שאלתך, והיא באמת שאלה חשובה שפוגשת אותנו הרבה פעמים בחיים. מצד אחד אנחנו רוצים לכבד ולתת, ומצד שני אנחנו מרגישים שזה מעל הכוחות ובסופו של דבר יוצא שכרו בהפסדו. ולכן הייתי מנסה לעשות איזו שהיא חלוקה. אני מבין שלשוחח איתה זה לא ילך. הדבר היחיד שנשאר זה באמת לומר לה באופן שלא יאפשר לה לבוא קודם, כמו למשל לומר לה שאת לא בבית עד 13:00 יוצאת לקניות, לטייל, או כל דבר אחר. מותר לשנות מפני השלום ואין בזה איסור שקר. אם את חושבת שניתן לדבר איתה, תאמרי לה, אני הולכת לישון, לכן אל תבואי קודם כי אני ישנה והדלת נעולה, אבל אני מבין שזה לא יעזור כל כך… ומה אני מתכוין לעשות חלוקה, היא כנראה מאוד בודדה וזה מאוד חשוב לה! אז אולי נעשה שבוע כן שבוע לא? אולי תאמרי לה אני מאוד עסוקה ביום הזה, אשמח שתבואי אבל רק אם יש לך כוח לעזור לי במה שאני עושה, כי סתם לשבת ולדבר אין לי זמן. יתכן שהיא תשמח לעזור, פשוט משעמם לה מאוד.
בהצלחה רבה ותזכי למצוות.
