שאלה:
ברצוני לאול כמה שאלות:
א. ביעור פירות זה רק מה שנמצא בבית בזמן הביעור, או שגם מה שעל העץ?
ב. סוחט תפוזים ונשאר קצת על המסחטה, מנסה לגרד לתוך הכלי או הכוס בכדי לשתות אבל תמיד נשאר קצת, בעייתי לשטוף את זה אם זה קדוש בקדושת שביעית?
ג. האם מומלץ לסיים את התהילים פעם בחודש אם זה גורם קירבה להשם? או עדיף בזמן הזה ללמוד דברים אחרים?
ד. האם היו מגדולי רבני הליטאים שלמדו חק לישראל?
תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
1. פירות המחוברים לקרקע ומופקרים כדין פירות שביעית וכדת של תורה, אינם חייבים בביעור, אבל אם הוא שומר שדהו ולא נותן להכנס – עליו לבערם.
2. שאריות כאלו מותר לרחוץ.
3. מזה ומזה אל תנח ידיך, בטוח יש לך כמה דקות ביום לומר תהילים בזמן שבלאו הכי אתה לא מרוכז בלימוד וכו'. זו לא חובה אבל ודאי מועיל קירבת ה'.
4. אינני יודע, באופן כללי הלימוד הזה מיועד יותר לעמך בית ישראל ולא לתלמידי חכמים מובהקים, מורי חמי היה מקפיד מאוד באמירת חוק לישראל, ובכלל היה מחבב מאוד כל מה שיש בו סדר יומי קבוע, כמו דף היומי, משנה ברורה לפי ימים, חוק לישראל, תהילים ומעמדות. הוא לא היה תלמיד חכם מפורסם, אבל יהודי אוהב ה'.
שבת שלום.
מקורות:
1. ראה חזון איש שביעית סי' יא ס"ק ז ד"ה ואם, ומעדני ארץ סי' ו אות טו ומנחת שלמה סי' נא אות טז, ועי' חזון איש סי' טו ס"ק ג ד"ה נראה [כמובן טכנית זה שייך רק בכמות קטנה שנשארה על העץ, אבל אם מצוי מהפרי על העצים באופן כללי, הרי זה עצמו גורם לכך שעדיין לא הגיע זמן הביעור, כיון "שלא כלה לחיה מן השדה"].
בשאלה 1. כוונתכם שצריך להוריד מהעץ ולזרוק לפח בזמן הביעור? אם לא הפקיר את שדהו?
ואי אפשר לצרף בשעת הדחק את אלו הסוברים שהקרקע עצמה מופקרת בשנת השמיטה? וכיוון שהיא מופקרת אז בזמן הביעור אם זה על העץ זה מותר. ויכולים לקטוף ולאכול.
כן.
כל פרי שביעית – גם תלוש, יש בו אפקעתא דמלכא, ואף על פי כן אם הבעלים לא ביער – הפקיר, הם נאסרים.
אבל שזה על העץ אין ביעור אמרתם.
לא כתבנו כך! כתבנו אן מצוי באופן כללי על הרבה עצים.
השאר תגובה